פּוּשְטִים

.

.

זה התחיל כשהורדתי אותן לגלשנים, לגלים ולצריבת המדוזות,

הייתה לי שעה עד שיהיה לי מה לצלם והחלטתי לקחת קפה קר ולחפש לבבות לאוסף אבני הלב שלי.

אז התחלתי ללכת על חוף הרצליה הנקי באופן מפתיע ומזכיר ים של פעם הרבה יותר מחופי תל אביב –

.

וראיתי ערימה

.

אז התקרבתי

.

וראיתי שכמעט כולם פושטים. מי בכלל טורח להרים או לאסוף צדפים פשוטים כאלה?

.

ונזכרתי בטיולים האין סופיים שלנו איתה כשהייתה בת שנה, ושנתיים ושלוש, כשחול הים, ושעת

השקיעות, והחול בתוך הטוסיק, התערבבו עם קרטיבים ראשונים, פטפוטיםחדשים ומרגשים וחיפוש קפדני –

הנה צדף מתוקה, תראי – מצאנו אוצר. ליקוט זכרונות ואיסוף צדפים פושטים בדלי פלסטיק קטן או בקופסא

שכבר אין בה ענבים. וחול ודביקות במכונית ושטיפתם של ילדה דביקה וצדפים באמבטיה, ובואי נניח אותם על

המדף טוב? ובכל פעם שנסתכל עליהם נזכר כמה היה נעים לחפש אותם…ואני שוב בעכשיו, ממשיכה הלאה,

למצוא את "השווים" .

מתי –  חשבתי  –  מתי התחלנו להצביע על ה"מיוחדים", ה"שווים", "האחרים" כראויים יותר לאיסוף. כמו אלה,

נניח –

או זה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

או אלה שנחשבים מיוחדים ממש

.

ואבנים שחלקות באופן שקשה להסביר, חלקן מנוקבות בהזמנה לשרוך. וחלקן פשוט חייבות להיות שלי….

.

וגם שברי  זכוכית  שהמים, והמלח והזמן, כמו שרק הזמן יודע, רככו קצוות חדים לתחושה מנחמת.

.

והכי אני אוהבת את האבנים שהים חרט בן לבבות

.

ואת זאתי משמאל

.

א נ י א ו ה ב ת ק י ץ. אפילו שחם.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  On 13 ביולי 2010 at 23:13

    מקסים מקסים מקסים.

    אהבתי

  • דקלה  On 13 ביולי 2010 at 23:30

    תמונות מרגשות ונפלאות, וגם המלים.

    אהבתי

  • לוסי אלקויטי  On 13 ביולי 2010 at 23:32

    מקסים מקסים מקסים
    יש לי אוסף , אבל אוהבת את הפושטים גם, במיוחד כשיש הרבה ואפשר לעשות מהם רעש
    ואוהבת את אלה שעושים רעש תמיד, וכשעוזבים את הבית חסר לנו, ושקט מידי. כמו זו בצילום האחרון.

    אהבתי

  • ענת  On 14 ביולי 2010 at 09:11

    כיף לקרוא ! וגם לראות…

    אהבתי

  • ימימה  On 14 ביולי 2010 at 13:47

    יפהפה!

    אהבתי

  • תולה  On 14 ביולי 2010 at 14:27

    ממש מקסים.

    לא ידעתי שבמפעלי הייצור בים בכלל עושים אבנים בצורת לב, וככה סתם משחררים אותם אל החוף.

    עכשיו בטח אחפש אותם בכל הזדמנות.

    אהבתי

  • leftonstatestreet  On 14 ביולי 2010 at 17:45

    איזה כיף…

    אהבתי

  • אריה  On 16 ביולי 2010 at 21:50

    "לא ידעתי שבמפעלי הייצור בים בכלל עושים אבנים בצורת לב, וככה סתם משחררים אותם אל החוף.

    עכשיו בטח אחפש אותם בכל הזדמנות.

    אהבתי.

    לחברה שלי יש אוסף צדפים שנשכח בדירה הקודמת שלה כשעברנו ביחד לת"א. במבצע איסוף מיוחד התגנבנו לחצר הדירה (שהייתה ריקה משוכר פוטנציאלי) והחזרנו את האוסף.
    אני בדרך כלל אוהב לאסוף צדפים בטיול-כשמגיעים לחוף שאולי לא נחזור אליו שוב.

    אהבתי

  • הילה  On 17 ביולי 2010 at 02:03

    את נהדרת ונוגעת, כל- כך נוגעת. תודה.

    אהבתי

  • tsoof  On 18 ביולי 2010 at 12:57

    וואו, איזה פוסט משגע. וכמה מקסים המתאר הלבבי של הבנות והגלשנים לסיום. שירה.

    אהבתי

  • אורי  On 19 ביולי 2010 at 15:19

    איזה יופי
    מקסים

    אהבתי

  • איילת אברהם  On 29 ביולי 2010 at 01:29

    זה מדהים איך נשאבתי לבלוג שלך במקרה וגיליתי את אבני הלבבות,
    שנים שאני אוספת..

    אהבתי

  • דני שפאר  On 29 ביולי 2010 at 21:37

    פשוט כיף הזדהות מלא ישר מעלה זכרונות
    תודה

    אהבתי

Trackbacks

  • By עקבות | תקריב on 2 ביולי 2013 at 19:47

    […] לשמר במעט, ממש במעט איך ים צריך להיות, וחשבתי איך המילה הזו, שפעם […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: