פּוּשְטִים

.

.

זה התחיל כשהורדתי אותן לגלשנים, לגלים ולצריבת המדוזות,

הייתה לי שעה עד שיהיה לי מה לצלם והחלטתי לקחת קפה קר ולחפש לבבות לאוסף אבני הלב שלי.

אז התחלתי ללכת על חוף הרצליה הנקי באופן מפתיע ומזכיר ים של פעם הרבה יותר מחופי תל אביב –

.

וראיתי ערימה

.

אז התקרבתי

.

וראיתי שכמעט כולם פושטים. מי בכלל טורח להרים או לאסוף צדפים פשוטים כאלה?

.

ונזכרתי בטיולים האין סופיים שלנו איתה כשהייתה בת שנה, ושנתיים ושלוש, כשחול הים, ושעת

השקיעות, והחול בתוך הטוסיק, התערבבו עם קרטיבים ראשונים, פטפוטיםחדשים ומרגשים וחיפוש קפדני –

הנה צדף מתוקה, תראי – מצאנו אוצר. ליקוט זכרונות ואיסוף צדפים פושטים בדלי פלסטיק קטן או בקופסא

שכבר אין בה ענבים. וחול ודביקות במכונית ושטיפתם של ילדה דביקה וצדפים באמבטיה, ובואי נניח אותם על

המדף טוב? ובכל פעם שנסתכל עליהם נזכר כמה היה נעים לחפש אותם…ואני שוב בעכשיו, ממשיכה הלאה,

למצוא את "השווים" .

מתי –  חשבתי  –  מתי התחלנו להצביע על ה"מיוחדים", ה"שווים", "האחרים" כראויים יותר לאיסוף. כמו אלה,

נניח –

או זה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

או אלה שנחשבים מיוחדים ממש

.

ואבנים שחלקות באופן שקשה להסביר, חלקן מנוקבות בהזמנה לשרוך. וחלקן פשוט חייבות להיות שלי….

.

וגם שברי  זכוכית  שהמים, והמלח והזמן, כמו שרק הזמן יודע, רככו קצוות חדים לתחושה מנחמת.

.

והכי אני אוהבת את האבנים שהים חרט בן לבבות

.

ואת זאתי משמאל

.

א נ י א ו ה ב ת ק י ץ. אפילו שחם.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  ביום 13 ביולי 2010 בשעה 23:13

    מקסים מקסים מקסים.

    אהבתי

  • דקלה  ביום 13 ביולי 2010 בשעה 23:30

    תמונות מרגשות ונפלאות, וגם המלים.

    אהבתי

  • לוסי אלקויטי  ביום 13 ביולי 2010 בשעה 23:32

    מקסים מקסים מקסים
    יש לי אוסף , אבל אוהבת את הפושטים גם, במיוחד כשיש הרבה ואפשר לעשות מהם רעש
    ואוהבת את אלה שעושים רעש תמיד, וכשעוזבים את הבית חסר לנו, ושקט מידי. כמו זו בצילום האחרון.

    אהבתי

  • ענת  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 09:11

    כיף לקרוא ! וגם לראות…

    אהבתי

  • ימימה  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 13:47

    יפהפה!

    אהבתי

  • תולה  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 14:27

    ממש מקסים.

    לא ידעתי שבמפעלי הייצור בים בכלל עושים אבנים בצורת לב, וככה סתם משחררים אותם אל החוף.

    עכשיו בטח אחפש אותם בכל הזדמנות.

    אהבתי

  • leftonstatestreet  ביום 14 ביולי 2010 בשעה 17:45

    איזה כיף…

    אהבתי

  • אריה  ביום 16 ביולי 2010 בשעה 21:50

    "לא ידעתי שבמפעלי הייצור בים בכלל עושים אבנים בצורת לב, וככה סתם משחררים אותם אל החוף.

    עכשיו בטח אחפש אותם בכל הזדמנות.

    אהבתי.

    לחברה שלי יש אוסף צדפים שנשכח בדירה הקודמת שלה כשעברנו ביחד לת"א. במבצע איסוף מיוחד התגנבנו לחצר הדירה (שהייתה ריקה משוכר פוטנציאלי) והחזרנו את האוסף.
    אני בדרך כלל אוהב לאסוף צדפים בטיול-כשמגיעים לחוף שאולי לא נחזור אליו שוב.

    אהבתי

  • הילה  ביום 17 ביולי 2010 בשעה 02:03

    את נהדרת ונוגעת, כל- כך נוגעת. תודה.

    אהבתי

  • tsoof  ביום 18 ביולי 2010 בשעה 12:57

    וואו, איזה פוסט משגע. וכמה מקסים המתאר הלבבי של הבנות והגלשנים לסיום. שירה.

    אהבתי

  • אורי  ביום 19 ביולי 2010 בשעה 15:19

    איזה יופי
    מקסים

    אהבתי

  • איילת אברהם  ביום 29 ביולי 2010 בשעה 01:29

    זה מדהים איך נשאבתי לבלוג שלך במקרה וגיליתי את אבני הלבבות,
    שנים שאני אוספת..

    אהבתי

  • דני שפאר  ביום 29 ביולי 2010 בשעה 21:37

    פשוט כיף הזדהות מלא ישר מעלה זכרונות
    תודה

    אהבתי

טרקבאקים

  • מאת עקבות | תקריב ביום 2 ביולי 2013 בשעה 19:47

    […] לשמר במעט, ממש במעט איך ים צריך להיות, וחשבתי איך המילה הזו, שפעם […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: