I rest my case

 

זה צילום מצב חדר.


כנראה של בת. כנראה עם התוספת עשרה בסוף הגיל שלה.

לא שלנו. לא מכאן. לא מכירים אותה. לא יודעים מי היא, מה פתאום.

חדר תיאורטי. נערה אלמונית.

אני מנצלת הזדמנות שנפלה לי ב מ ק ר ה כדי לשאול שאלה לא כל כך תיאורטית:

אז מה אם זה החדר שלה? של הנערה האלמונית מהחדר שבצילום…

מי צודק/ת?

והכי הכי חשוב

מה יהיה?

ועוד יותר חשוב:

מ ת י? 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ב.  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 11:01

    אני דוקא רואה סדר באי-סדר הזה…
    כל םריט נראה לעין וניתן לשליפה.
    חצי הכוס המלאה…, לא?
    אגב, לי יש רק בנים, והם במקרה היום מסודרים, אפילו בגיל ההתבגרות. כך שאפילו אני לא מזועזעת מהתמונה. חחח

    אהבתי

  • אורח מבית  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 11:38

    כנראה ברגע שיתחילו להגיע לבקר הבנים.
    אז מה עדיף חדר הפוך או בנים וחדר מסודר?

    :-)

    אהבתי

  • שלומי  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 12:02

    כמוני למשל שהאי סדר הזה גורם לאי שקט
    אני יודע שזה תורשה מהורי, כן שניהם.
    עד כאן ברור שאני מסודר ולפעמים מתפלק לי.
    בת זוגי היקרה ההפך ממני ולכן אפשר לשמוע אותה לא פעם ולא פעמיים ביום שואלת. איפה הזה ואיפה ההוא. הבת שלנו מקבלת קצת מזה וקצת מזה. מעניין מה היא תירש מאיתנו.

    אהבתי

  • חגית  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 12:19

    והחדר שלה עדיין נראה ככה. אני דווקא מחבבת את הבלגן שלה.
    אם זה מנחם במשהו, החדר של אחותי נהג להיראות ככה, והיום היא מסדרת לכל החברות (והאחיות) שלה את הארונות. אז אם בת העשרה האלמונית היא כמו אחותי יש סיכוי שזה יעבור לה עד גיל 41 :)

    אהבתי

  • אבא  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 13:48

    הפוסט עם הצילום הגאוותני משדר את המסרים הכפולים השקופים והאפרוריים והמזיקים הנשפכים סביב הגיבורה.

    אח"כ מתפלאים.

    אהבתי

  • חנן כהן  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 13:48

    יופי

    נתת לי פרופורציות

    עכשיו החדר של בת העשרה שלי נראה קצת יותר טוב

    אהבתי

  • נועה אסטרייכר  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 17:19

    החדר שלי עדיין נראה ככה. בשבוע הבא אהיה בת 25

    מזל שאני כבר לא גרה עם ההורים, בחיי. ואגב, זה תמיד מגיע לאותן שורות:

    – תסדרי את החדר!

    – אבל זה החדר שלי!

    – נכון, אבל הוא נמצא בתוך הבית שלי!

    אהבתי

  • ח ל י  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 17:31

    …גם שלי לפעמים נעה, מה נראה לך?

    אבל "אלף כל" זה כיף להתלונן
    ו"בית כל" גם אם החדר שלי, או בעצם הבגדים שלי מציפים את החדר אחרי סערת אין-לי-ב א מ ת –מה-ללבוש שאני חווה לפעמים…יום יומיים והבאלאגן מציף אותי והופך ללא נעים ואני לוקחת אוויר, שמה מוסיקה ומקפלת, מקפלת, תולה, תולה, ושוב מקפלת ו…נגמר עד הפעם הבאה….

    אצל זאתי, פרק ב' בסיפור, פשוט לא קורה
    ואז, בניגוד לרצוני, החלטותי ההוריות והתקיפות האידיאולוגית שלי, אני מוצאת את עצמי עם ידים על המותניים – טוב, לא באמת, רק במצב רוח כזה – וטון דיבור שברור שאין טעם ב כ ל ל לנסות לשכנע אותי במשהו אחר, ומקפלת א י ת ה ערימות בגדים, גרביים, סיכות, ספרים ןמה לא.

    אם היא הייתה מסודרת וצייתנית הייתי בטח כותבת פוסט מודאג על מתי יתחילו נעוריה, לא? :)

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 18:06

    הייתי מוצאת כל דבר
    ומה שלא…כנראה שלא צריך למצוא

    חוץ מזה-הלו!!
    תראי איזו הרמוניה נפלאה של צבעים!!!
    חגיגה כזאת שמחה לעיניים

    (מצדי, לעזוב הכל וללכת להכין עוגיות או קורנפלקסים עם שוקולד בסלסלות ניר…)

    אהבתי

  • לינוי  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 18:37

    חשבתי להציע לך לאיים שכל מה שישאר על הרצפה יזרק לפח, אלא שאז נזכרתי באנקדוטה שחברתי יעל סיפרה לי על בנה בן השלוש לפני כמה שבועות. הילד נוהג לפזר את צעצועיו בסלון וכשהיא מבקשת שיאסוף אותם בסוף היום הוא רוטן ומילל "קשה לי". אחרי כמה "קשה לי"ים שכאלה היא נטלה שקית אשפה גדולה והודיעה חגיגית: "מה שלא יאסף עד שעת השינה יזרק לפח!". האיום עשה את שלו והוא אסף. כך התנהלו הדברים במשך כמה שבועות: היא שולפת את השקית, הוא מלקט בזעף את הצעצועים המפוזרים. באחד הימים, לקראת הערב, רגע אחרי שקראה בשמו לקראת הפרוצדורה הקבועה, הילד זינק לארון השירות, שלף את שקית האשפה הגדולה והודיע: "תזרקי, אני באמת עייף היום"

    אהבתי

  • אחת מהצפון  ביום 25 בדצמבר 2009 בשעה 19:01

    בחיי שזה מסודר…
    הצעתי לה להחליט בערב, לפני השינה, מה תלבש מחר לבי"ס כדי שלא תילחץ ולא תזרוק הכל על הרצפה. היא אמרה- איך אני אדע מה יהיה מצב הרוח שלי מחר בבוקר ומה יתאים לי?

    האמת שלי זה לא נורא מפריע. פעם בשבוע-שבועיים נכנסת לחדר שלה ומסדרת ומנקה והיא שמחה לחזור לחדר מסודר. מחזיק מעמד עד למחרת בבוקר. תגידי, היא לא מסדרת לפני שחברות שלה מגיעות לישון אצלה? תדאגי שזה יקרה לעתים קרובות.

    אהבתי

  • ש  ביום 26 בדצמבר 2009 בשעה 10:51

    http://actv.haifa.ac.il/programs/Item.aspx?it=512

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 06:11

    (יאללה, אני צריכה לסדר ת'בית במקום להסתובב באינטרנט)

    אהבתי

  • יוחאי  ביום 27 בדצמבר 2009 בשעה 08:42

    כדאי בהחלט לא להתעלם ,אבל רצוי להתכונן לדבר האמיתי שש -ושבע עשרה וואהו איזה קשת רחבה וצבעונית של חששות ומה לא

    אהבתי

  • שירה  ביום 28 בדצמבר 2009 בשעה 16:23

    אני אמא של גל בת החמש-עשרה, אך לפני שנתיים ושלוש (למעשה גם לפני שנה) החדר שלה נראה בדיוק כך
    ואפילו למסיבת בת המצווה כתבתי לה קטע ובו ציינתי שלדעתי אין לה מושג איך נראה השטיח בחדרה כי אף פעם היא לא רואה אותו. וכשהמנקה מנקה החדר מסודר ונקי אך כשגל נכנסת לתוכו תוך שניות ספורות – זה (כמו בתמונה) מצבו.\
    והנה חלפו להם רק שנתיים-שלוש והיום גל וחדרה
    מסודרים להפליא יש לה חדר לדוגמה
    חדר יפה ונעים במיוחד, תמיד מריח טוב, האמת כמו גל עצמה שהפכה לנערה מסודרת, נעימה ומתוקה להדהים
    (אפילו פרחים יש תמיד בחדרה)
    אז יש תקווה

    !

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

I rest my case

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוטושופ לא חייב להיות קיצוני, לא אנושי ומעוות –

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: