עד שנגמרו לי המילים – הפרסומת שהוכיחה את עצמה

לפני שנים, די הרבה, השתתפתי בפרסומת ל…….למי זה היה……. כבר קשה להבין ולזכור

מרוב הסלולרים והפרסומות לא?…… עד שיגמרו המילים היה המוטו שלה….

פלאפון. זה היה לפלאפון.

ANY WAY – כפי שאומרים בשפות אחרות,

כיוון שהבטחתי והושבעתי להעלות היום פוסט, סמלי ככל שיהיה, עד הצהרים,

התיישבתי מול המסך, אבל נגמרו לי המילים.

מסתבר שזה נכון. זה קורה.

נבואות טיפשיות לצורכי פרסומות מתגשמות.

ואני הרי יודעת לא להאמין למה שמצולם ומובטח, בטח בפרסומות, מי כמוני יודעת.

כשהצטלמתי בגיל שבע עשרה בשמלת כלה

 

 

 

 

 

 

ואמא שלי עשתה לי פרצופים?

לא צחקתי לה מול הפנים באמא די נו עם האמונות האלה?

צחקתי.

והנה, עובדה.

גם כשכבר עשיתי לי חתן, לבשתי פיג'מה בצבע שמפניה.

ועכשיו,

עשור אחרי שהצטלמתי עד שיגמרו המילים, הנה עובדה.

הן נגמרו….:)

מזל שבלילות מעולפי חום, כשיש חושך, צללים וילדה שכזו אפשר גם בלעדיהן לזמן מה.

 

מאת chellig, בתאריך 23 ביולי 2009 בשעה 13:49, בקטגוריות אני. תגיות: , , . 11 תגובות
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה