הסנדוויץ של אמא של איה והמרכיב הסודי, אה.

.

.

בוקר. ההסעה הגיעה. הלהתראות מתוקה נאמר. כבר בגיל שאסור לנשק ליד הילדים האחרים.

נשימה. קפה. עיתון. אני כאן. יום שני ה- 18 ספט. 2006.

.

אני אמא עם המון סבלנות. באמת. הרבה סבלנות לעיסוק הזה ששמו הורות.

למקצוע הזה ששמו אמהות. לילדה האישית שלי.

ופעם יכתב הפוסט, כשיולדים והורים בגיל מאוחר, אין שם בחוץ דבר המעניין יותר ממה שיש לךְ בבית.

ויש לי אליה סבלנות כמעט אין סופית, באמת.

מהיום שנולדה. לסיפורים שלה, למשחקים שלה, להוויה שלה, לטכסים שלה.לקצב שלה. באמת הרבה.

ואני אוהבת מאד טכסים קבועים של בית, אמבטיה, הרדמות, סיפורים.

כל דבר האומר בית, יציבות, 'רְגילוּת', פשטות. 'מוּכָּרוּת'.

אוהבת שדברים רבוצים, מונחים אצלי בחיים לאורך זמן. חפצים. אנשים.

אוהבת. המילה רגיל מתורגמת בלב שלי למוכר. בטוח. משמח.

שהכל יהיה רגיל. פשוט. שגרתי. עַלַי. אני שמחה.

חוץ מדבר אחד –

מכל ה'רגילים' – המטלות, המשימות, הדברים לזכור, הדברים לעשות, הכלים, הכביסה, השעורי בית,

הימים של אבא, החשבוניות, הרואה חשבון, הקניות, הקורנפלקס, הויטמינים, הגומיות לצמות,

לנקות נעלי התעמלות, לקנות מתנה ליומולדת של נגה, למצוא מורה לתופים, למצוא חוג קומיקס,

לבטל מינוי, לחדש מינוי, לצלצל למורה, לקפוץ להורים, שוב כביסה, שוב לפנות את המדיח.

שוב ה כ ל. שוב כל הזמן. ודבר אחד קטן שובר אותי.

הכריך של הבוקר :

07:06 שעון. קימה. הזדחלות לחדר ממול. ב ו ק ר ט ו ב ….ליטוף. נשיקה.

כוס מים. מכונת קפה נדלקת. יד נשלחת למקפיא. ארבע פרוסות לחם נשלפות, מונחות על קרש חיתוך.

שלוש צנצנות מורדות ממדף.

שתי פרוסות מונחות זו לצד זו – פרפר לחם היא קראה לזה כשהייתה קטנטונת – ועוד שתיים –

מגירה נפתחת, סכין רחבה, שיהיה קל למריחה. צנצנת נפתחת.

ק ו מ י…מ ת ח י ל   ל ה י ו ת   מ א ו ח ר.

סכין נטמנת במעמקים חומים, נשלפת ומורחת בתנועות ארוכות שוקולד בריא על כנף פרפר הלחם.

עוברת לפרפר השני. נמרח.

שוקולד בריא – V.

ע ב ר ו   ח מ ש   ד ק ו ת !

צנצנת שניה נפתחת.

ה'שחר', השוקולד שהצליח להגיע למעמד תושב קבע במטבח שלי בדרכים ערמומיות שעוד ילמדו –

נמרח בקמצנות על שתי הפרוסות.

שוקולד טעים וקצת פחות בריא –  V.

את השכבה השלישית, שהיא גם מאד בריאה וגם מעניקה את הטעם המ י ו ח ד של ה'סנדוויץ של איה'

אסרו עלי לספר. זה סוד. הסוד שלנו. –

שכבה סודית – V.

ועכשיו… כמה, ממש בודדות, התנצלה האם, רק כמה סוכריות יומולדת צבעוניות.

אלה הקטנטנות של קישוט עוגה, ממש בודדות מתפזרות על השוקולד.

סוכריות קטנות -V

זהו? מה פתאם….

ק ו מ י   מ מ ש   מ א ו ח ר !

איחוד. כל שתי פרוסות נפגשות. שני כריכים מונחים אחד על השני.

קיצורי דרך. סכין לחם משוננת נשלפת. בתנועה מהירה, מיומנת, נו מה, נחתכים גבולות.

רק  בכריכי  בית ספר.

שוליים קשים עם ניקודי שוקולד נותרים על הקרש.

איזה מזל שאת אוהבת את הקשה אמא ואני רק את הרך – הרמוניה.

זהו? מה פתאם.

ב ו ק ר   ט ו ב   מ ת ו ק ה.  ק ח י   ל ך   ח ל ב.

כריך א' נחתך ביעילות לשני משולשים. מונח בצד.

לכריך ב' תפקיד מסובך יותר. הוא נחתך ל 2…4….8…10…16 משולשים.

קטנטנים. אין ברירה. יש מינויים. לי יש מינוי ל'הארץ' –

ל 16 ילדים בכיתה ה' יש מינוי ל"משולש קטנטן ומיוחד של לחם עם שוקולד של אמא של איה'.

נייר אריזה. עטיפה.

שני כריכים חתוכים, ארוזים, בתוך התיק –V

.

עכשיו כאן כולם בכיתה ה'.

פרוייקט המינויים בעידודה של היזמית הצעירה החל בכיתה ג'.

מזה שנתיים הם מקבלים מבעלת הזכיון דוגמית בזמן ארוחת עשר.

יומיום. ראשון עד שישי, כולל.

נוריד חופשים, שבתות, ימי אבא, מחלות, עדיין נשארנו, נשארתי, עם בערך 400 כריכים בשנה.

7200 משולשים. גדולים כקטנים.

כבר עברו שנתיים. 14400. לפנינו  ה' ו- ו' עד החטיבה. עוד 14400.

28800. נעגל. שלושים אלף משולשי לחם עם שוקולד.

ת ז ד ר ז י.  ה ה ס ע ה   ת כ ף   כ א ן.

.

אין לי מושג איך לסיים את סאגת הסנדוויץ הזאת בפוסט הזה,

גם בבית היא לא תסתיים כל כך מהר. נסו אתם להתנתק ממינוי בyes או hot,

אם תצליחו, ספרו לי איך…

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ורדה  On 18 בספטמבר 2006 at 10:26

    לי
    הלב

    את אמא מדהימה.

    אהבתי

  • רלי  On 18 בספטמבר 2006 at 11:14

    את כותבת מאוד יפה.
    וחבל שאת לא מגלה מה המרכיב הסודי של הכריך.
    טחינה גולמית?
    אולי תגלי בכל זאת?

    אהבתי

  • בין רקה לרקה  On 18 בספטמבר 2006 at 13:25

    ברשותך, אימצתי את אחד הרעיונות שלך לבלוג שלי.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=293369&blogcode=4864007

    הכתיבה שלך מתקתקה אך לא קיטשית. כל כך יפה.

    אהבתי

  • אביבה  On 18 בספטמבר 2006 at 13:41

    יאמי :-P
    גם לי יש הימור לגבי השכבה הסודית.

    אהבתי

  • עומר שומרוני  On 18 בספטמבר 2006 at 19:45

    פוסט ממש נוגע. חוץ מזה, שאלה שמסקרנת אותי: באיזו כיתה נאסר עליך לנשק ליד הילדים האחרים?

    אהבתי

  • מיטל  On 19 בספטמבר 2006 at 09:56

    שתהיה לכן שנה טובה

    אהבתי

  • ורד  On 19 בספטמבר 2006 at 12:24

    יוזמת כזה דבר, הייתי שולחת אותה לדודה שלה – לפחות לה יש סבלנות לעשות דברים כאלו.

    לשמחתי?? – היא כבר לא מבקשת כריך לבי"ס – אלה מבקשת כסף, לקנות משהו במזנון…

    אהבתי

  • עדיאל  On 21 בספטמבר 2006 at 15:15

    לא מזמן נישאתי לאהבת חיי. הייתי בטוחה שהשאלות וההצקות של "נו…מתי…?" תבואנה אל קצן. אך לא…
    הן רק מתחילות.
    אני לא מוכנה להורות עדיין. לא גופנית ולא נפשית. אבל אני אוספת באמתחתי פנינים שבבוא היום אולי תהפוכנה אותי לאמא שאני חולמת להיות.
    כריך השוקולד של אמא של איה, הוא פנינה אמיתית.
    ואולי יום אחד יהיה כריך של האמא עדיאל. אני מקווה שהוא יהיה מתוק וקסום כמו הכריך שלך.
    תודה.

    אהבתי

  • אלון  On 25 בספטמבר 2006 at 01:57

    שוקולד השחר (העולה)
    סוכריות יומולדת
    ועוד שוקולד
    זהו?
    מה פתאום!

    יש שכבה סודית שסבתא טניה הייתה אומרת כששאלנו אותה מה יש ב"קנישיקלך" שלה…
    היא אמרה שיש שם קצת מ..סבתא…
    זהו רחלי חמודה, זה מה שיש בשכבה הסודית. יש שם ממך, ואין את זה בשום קופסא.

    אהבתי

  • כרמית ג  On 3 בנובמבר 2006 at 23:05

    מקסים, נהנתי לקרוא , מזדהה

    אהבתי

  • זיו  On 2 בספטמבר 2011 at 18:22

    לא רואה את התגובה שלי :(

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: