כש"התלוננתי" לריקי שלא הזמינו אותי לשחק, ובלב שרבבתי שפתיים, שלבתי ידיים
ואמרתי לעצמי ש "אף פעם אני לא יהיה חברה שלכם יותר, אפ'פם", היא כתבה לי –
" גם אני לא הייתי קוראת לך לחשוף את עצמך, תחשבי לבד למה.
באמת היית חושפת משהו? "
למה? כי אני מוכרת? מפורסמת? כי אתם יודעים איך אני ניראת? כי יודעים עלי
הרבה עובדות – טוב לא ממש זוכרים, ככה בכללי, בזכרון הקולקטיבי, נגיד שלושה
ארבעה סרטים בולטים, איך אני ניראת, איך קוראים לאבא של הילדה שלי,
ועוד כמה עובדות שהצטברו משנים של צילומים, סרטים, טורי רכילות וכתבות מוסף.
so?
עכשיו אני גם כאן. והדברים שאני כותבת/מספרת/חושפת בבלוג הזה – ככל שאני
זהירה – וכבר כתבתי מאד במדוייק מבחינתי, על ההבדל בין הפרטי לאישי,
על הגבול הדק הזה – ואני חושבת שמי שמקשיב באמת, המילים שלי כאן,
מספרות עלי, מגלות אותי, הרבה יותר.
אז תודה לאורית ובועז שחייכו אלי.
אז הנה 5 דברים שלא ידעתם עלי, שהם אישיים לגמרי אבל לא פרטיים מדי –
1 – היו לי ארבע "בליינד דייטס" בחיי. הראשונה בגיל חמש עשרה, איזה
חוכמולוד בעירוני ד' היה חייב להכיר לי את אחיו הגדול – אההה, לא.
השניה בשנותי בניו יורק, הייתי בת עשרים ושמונה, הוא היה חבר של חברים
מהחוף המערבי שדאגו לי, ובצדק. אמריקאי, יהודי, בטופ של השואו ביזנס
בארה'ב, ציני, שנון, כריזמטי ו….לא ולא.
השלישית והרביעית קרו בשנתיים האחרונות ואני לא אפרט מלבד להגיד
שוב לא ולא ולא. אין מילים מספיקות לתאר את האי נוחות. המתח.
מה בליינד מי בליינד איפה בליינד – כמו ששאלה גלי חברתי. איזה בליינד
יש בך בדיוק. והמחשבות שלפני. בטח שיקח אותי מהבית שלי, אלא מה?
ואם אני ארצה לעוף משם מהר? ואם הוא יהיה ממש, אבל ממש לא לרוחי?
אז רק קפה זריז בצהרים? זה נשמע יותר כמו אודישן – שונאת אודישנים.
להתלבש ממש? להראות כאילו לא התאמצתי? לא לדבר הרבה. אני?
בקיצור, פוסט חדש בדרך :)
וגם נפלה החלטה כנראה, ש n e v e r a g a i n –
אלא אם הוא נשמע ממש, אבל ממש מקסים לגמרי…
2. סיפור קניוק שהנציח אותי בסיפור צדדי בספר שלו. הגדלתי לפוסט
3. מעולם לא הוטרדתי מינית בחיי כדוגמנית ושחקנית. במקומות אחרים,
מפתיעים ולא צפויים בוודאי – אבל במקום הצפוי והבנאלי ההוא, מעולם.
4. היה לי ספור אהבה גדול וארוך עם גבר של אשה אחרת – נא לא להכנס
לויכוח שאנשים לא שייכים לאנשים, אתם בוודאי מבינים למה אני מתכוונת.
הוא היה כמובן הרבה יותר מורכב ומסובך מסתם הרכבי מילים בבלוג.
אני ידעתי שהיא יודעת, היא ידעה שאני יודעת, כולם ידעו הכל. כולם לא רצו
לדעת כלום. רק אחרי שהתחתנתי, כמו שהתחתנתי, במובן הרגשי/מחוייבותי/
משפחתי, רק אחרי שהרגשתי שייכות עמוקה ובסיסית לגבר שאיתו חייתי,
למשפחה, רק אז הבנתי, מהלב, מהרגש,באמת, את גודל וחומרת ה'אסור'.
n e v e r a g a i n.
5. אני מכינה, באחריות, את המרק עוף הכי טעים שאכלתם אי פעם. מוכח.
אני עומדת במ'גל ומביטה סביבי
אני מושיטה את ידי ל –
ורוני שנעלמה. בואי לרגע ותעלמי שוב :-)
נ.ב.ב. ימימה
תקריב 