תקריב

.

דן היה חבר משפחה שלנו פעם. בעיקר של מי שהיה בעלי, אביה של זאתי, איה שלי, איה שלנו. וחברויות כאלה, כשמתגבשות משפחות, בודאי צעירות, מתרחבות וכוללות נשים, גברים שחלקם עם חברות שבאות והולכות, חלקם עם נשים ולא לוקח יותר מדי זמן והתינוקות באים והחיים הופכים רגועים ושמחים עד שההוריקן אצל הזוג הזה או הצונמי במשפחה הזו מכים והחבורה בחיים כמו החיים משתנה, אלה נשארים עם אלה, ההם מתרחקים, והמסה משתנה.

אתמול ראיתי בלוויה של דן את סמדר חברתי אשתו הראשונה נסערת בין דמעות לחיוכים, מוצפת זכרונות, חוויות צער ואהבה, את ליאת אם ילדיו (שזה מעמד שווה למלכה האם ) שראיתי מרחוק וליבי יצא אליה, ואל פניה הכואבים, אני מתארת לעצמי, גם אם כל הדרמה והכאב עברו ונשכחו ורחוקים, את נישואיה שהתפרקו, את הכאב על מי שהיה אהוב לבה ובעלה ואבי ילדיה, ואני מתארת לעצמי שהיא כואבת את הכאב הבלתי נתפס של שני ילדיהם. ראיתי את בת זוגתו ובטח עוד כמה וכמה אהבות ישנות וסוערות או לא של דן שהיו בקהל ( השמונים והתשעים היו שנים סוערות בתל אביב ). ראיתי את רן, בעלה לשעבר של נעמה אחותו של דן עם אשתו דנה, קרוב אצל נעמה ובנותיהם שאיבדו דוד קרוב, ראיתי את דנה.

חשבתי על אנשים שאינם קרובים אצל המשפחה מהדור החדש הזו, אנשים שלא מכירים את הדרכים הארוכות, מפותלות, מכאיבות שבהן צעדו כ ל אנשי המשפחה המורחבת והחדשה הזו שבהן משפחות התפרקו ונבנו מחדש במבנה עדין וזהיר, בכאב עצום, בשברון וניפוץ חיים ולבבות של כולם, אבל בעיקר של הילדים והילדות האחים והאחיות, כאן לא סופרים חצאים, שכל המבוגרים האחראיות וההפך מתאחדים ונקשרים כי זו המשפחה של הילדים ואין חובה מוסרית גדולה מלא לקרוע אותם ואת לבם יותר מההכרחי. וחוץ מזה לפעמים אחרי זמן הכל מתיישב טוב, וימי הולדת, וצבא, וחגיגות בית ספר או מסוג זה או אחר, והקירבה הכביכול פורמלית הופכת פשוטה וטבעית. וברגע האמת, ראיתי את רובם, ארוכים במקשה משפחתית משל עצמם. לא מושלמת כנראה, לא הרמונית, עם גבעות ועמקים, מהמורות וחשבונאות, ממש כמו בכל משפחה מה שקוראים שלמה, אבל אנחנו כבר יודעים יותר מזה.

מתברר שמה שנשאר זו בעיקר האהבה שהייתה, גם אם נגמרה בצונמי, העבר, השנים, ומי שאתם, אתם שאהבתם פעם. איך אפשר לא להתאבל או להביע ניחומים מול צער על מי שאהבו ונאהבו פעם מזמן, שחלקו חיים, ותשוקות ומילים ורצונות, או סיפור אהבה מטורף שנגמר אחרי כמה חודשים, או מערכת יחסים משמעותית שהסתיימה ללא ילדים שקשרו בני אדם לנצח, או כל מה שהמילה א ה ב ה יודעת להפעיל כמו שרק היא יודעת.

                     פרידות הן מוות, וההפך.