.
.
ליאת רון – שאני מחבבת עד מאד כבר שנים ארוכות – כותבת היום בגלובס על חובת העיתונאי לחתור
לדווח, לכתוב, לצלם את גלעד שליט בחזרתו כי זה תפקידו:
"בדיוק כמו שכתבים נאלצים להגיע ראשונים לביתם של חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, לפעמים עוד
טרם הדבר נודע לבני המשפחה עצמם, ולהביא צילומים ופרטים אישיים על ההרוגים למערכות החדשות
ולסקר לוויות שבני משפחות הנקברים לא מעוניינים בנוכחות עיתונאים בקהל המנחמים.
כמי שהיתה נוכחת בלא מעט לוויות כאלה, תאמינו לי שהדבר שעיתונאי הכי רוצה לעשות במצבים כאלה
הוא ללכת הביתה, או לפחות להיות כמה שיותר רחוק משם"
.
אז זהו ליאת, שלא.
שלצלם ולסקר לוויות שבני המשפחה ל א מעוניינים בנוכחות עיתונאים זה לא דבר ש"נאלצים" לעשות,
זה דבר שבוחרים לעשות. לעמוד מול ביתה של רונה רמון – את נתת דוגמא דומה – עם עוד צלמים,
ועיתונאים ל פ נ י שהיא עצמה קיבלה את הבשורה הקשה בחייה על נפילתו של בנה אסף, מה שבודאי
כפי שהיא העידה הייתה דרך מזעזעת וחסרת אנושיות – אין מילה אחרת, חסרת אנושיות – להבין מה
קרה זה לא "הכרח" "אילוץ" או חובת הדיווח התקשורתי, זו בחירה, גם של השולחים וגם של העושים
במלאכה.
הטענה שלך שאין הבדל בין הפולשנות הרכילותית שאנחנו כקוראים "דורשים" מהתקשורת, לבין
הפולשנות הנדרשת במקרים שהם לא "רכילות" פשוטה מקוממת באמת. כן, זה נכון שגם מרגול
או יצחק תשובה לא רוצים – ממש לא רוצים – צלמים ועיתונאים מתרוצצים מולם בשעות
האיומות ו/או המשמחות בחייהם ואיש לא נזעק להגן על זכותו של יצחק תשובה לפרטיות ביום
שהוא מחתן את בנו או של מרגול ומשקפיה הכהים בבחית המשפא ברגעי השפל של חייה,
אבל ההשוואה מקוממת ממש.
.
ציטוט:
"תפקידם של אביבה ונועם שליט, של אחיו ומשפחתו, לשמור ולגונן עליו בכל כוחם.
והם יודעים ללכת עד הסוף כשצריך, בדיוק כפי שעשו כל מה שניתן כדי לגייס לטובתם את כלי
התקשורת במאבקם הצודק לשחרורו מכלא החמאס" – נכון, וטוב שכך,
ורק כדי לתמוך במה שכולם יודעים שנכון לעשות,
כולל אני מאמינה את,
אני מצהירה כאן ועכשיו שמבחינתי,
כצרכנית מדיה כבדה,
הנה, יש לכם כתב ויתור ממני על החוזה הלא כתוב ביננו שאתם מדווחים, מספרים לי הכל.
מבחינתי, קבלתם כתב ויתור על חובתכם לספר לי, לצלם לי, לדווח לי על גלעד שליט,
משפחתו, מי בא, מי לא בא, איזו חולצה הוא לבש, האם הוא יושב בחצר, האם נעלו את שער
המצפה מפניכם או מה קורה שם החל מיום רביעי בבוקר ל…
את יודעת מה, לא חצי שנה, חודש.
תנו לו חודש בלי צלמים בשבילי מצפה הילה, בסופר, בנסיעה לים, לפסיכולוג
או לאן שהוא ירצה ללכת.
תנו לו מה שלא היה לו כל כך הרבה זמן, חופש, והפעם מכם.
.
.
תקריב 
תגובות
חותמת מתחת לחתימתה של חלי על כתב הויתור.
אהבתיאהבתי
מצטרף לחתימה שלך, חלי, ולכל מילה כאן
שרון רז
אהבתיאהבתי
חותמת על כל מילה ומצטרפת!!!
אהבתיאהבתי
תודה חלי.
דברים בעיתם.
אהבתיאהבתי
מצטרפת לחתימה. מבחינתי, אגב, כתב הוויתור הוא מעתה ועד עולם. הוא כבר שילם כל חוב שאולי היה לו פעם לחברה הישראלית. בריבית דריבית.
אהבתיאהבתי
תודה לך על המסמך,גם אני חותמת עליו,למען האמת הייתי שם בלי לחתום . בחרתי לא להדליק טלויזיה ולא לבהות בשידורי החפירה , מידי פעם YNET שעלו מדרגה ברמת הגועליות אז גם מהם נפרדתי לשלום.
אהבתיאהבתי
צודקת,אוי כמה שאת צודקת.
גם אני חותם על כתב ויתור. חבל שזה לא יעזור.
אהבתיאהבתי
חותמת לגמרי. איזה שכיף שיש כל כך הרבה מקומות לבלות בהם בסוכות, והחדשות יכולות לשבת להן לבד בחושך מבחינתי.
אהבתיאהבתי
לא מסכים. דווקא במקרה הזה יש הרבה מעבר למציצנות ואינו דומה כלל למקרה רמון. שילמנו מחיר משמעותי תמורת חזרתו ואנחנו רוצים לבדוק את הסחורה. זה נקרא רע אבל זו האמת. שליט לא היה חוזר אלמלא רוב הציבור הישראלי היה דואג אישית לשלומו. רוב הציבור הישראלי גם רוצה לודא שבתמורה למחיר ששילם קיבל סחורה שאינה פגומה. קרי, אדם בריא. בנפשו.רוב הציבור מרגיש, ובצדק, כיון ששילם כל כך הרבה, חלק מהעניין ,וזכאי, לגמרי זכאי, לדווח.
אהבתיאהבתי
מצטרפת לחתימות שלעיל. האם זה יעזור?
אהבתיאהבתי
חותמת בלב שלם, אך חוששת שהצ'ק יחזור מחוסר ענין לפפאראצי.
אהבתיאהבתי
חותמת בלב שקט,בלי מציצנים,תנו לו לחיות את חיו בשקט בחיק משפחתו–בשקט–
התנדפו מכאן המציצנים
אהבתיאהבתי
אני חושב שמה שכתבה העיתומאית הוא מתחסד.
העיתונות גובה עכשיו מהמשפחה את המחיר של חמש שנות תמיכה במאבק.
הם טיפחו את "גלעד שליט הילד של כולנו" בשביל המשפחה ועכשיו הם רוצים החזר על ההשקעה.
ציני, אבל ככה זה.
אהבתיאהבתי
מה שרוני אמרה. ותודה חלי על המילים שכתבת
אהבתיאהבתי
מסכים כמעט לכל מלה. גם למרגלית צנעני לא צריך לתחוב מצלמה לפרצוף.
אהבתיאהבתי
נחום, זה בדיוק העניין-בן אדם הוא לעולם לא, ל ע ו ל ם ל א סחורה.ואסור להתייחס אליו ככזה.
אהבתיאהבתי
חלי, את צודקת בכל מילה. אז נכון שראינו היום את חזרתו, והתרגשנו ובכינו, אבל עכשיו די.
אהבתיאהבתי
אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך והרבה פעמים מזדהה לגמרי עם הכתוב. תודה.
אהבתיאהבתי
מה שנכון נכון – מאמינה שגם אנשים שיש להם עבודה עם דרישות מסוימות יכולים וצריכים לגלות רגישות ואתיקה במקרים חריגים שכאלו, גם אם זה מונע מהם להביא אינפורמציה לציבור באופן מידי. בהחלט תומכת בכתב הויתור הזה, גם באופן מעשי.
אהבתיאהבתי