תקריב

.

.

אפרת הג'ינג'ית צלצלה ושאלה אם אני רוצה להצטרף לטיול הכרות עם אנשי מגמה – כאלה שמוציאים

טיולי שטח /טיולי נשים / טיולי למקומות בעולם, בטח שאני רוצה. אני אוהבת טיולים, סיורים,

הרפתקאות, נסיעות, תחקירים ובאופן כללי. אחכ יפעת, מיוזמות העניין סיפרה לי שהיא חושבת על

דוקטורט שעניינו יהיה, מנסיונה, מהפכי חיים אמיתיים שנשים חוות בהרפתקאה / חוויה הזו.

לא כולן, לא תמיד כמובן, אבל אלה שעוברות חוויה משנה חיים באמת, למה זה קורה אז.

מה בעשרה ימי מסע עם ארבעים חמישים נשים במקומות מלאי טבע וראשוניות ואתגרים והרבה

חדוות נשים גורם לאלה ש"זה" קורה להן ש"זה" יקרה. זה נשמע מעניין. זה נשמע פאן, והג'ינג'ית תמיד

משמחת אז שמתי שעון לרבע לשבע בבוקר שישי אפור לפני שבועיים והתייצבתי על עצמי ומצלמתי.

היה סבבה, אין ספק. אנשים תקתקו הפקה לתפארת, חברה נשית, נוף אפור, ירוק, פראי וחורפי, מישהו

שמארגן הכל, לא צריך הרבה יותר לפעמים.

כשהגעתי הבייתה והעברתי את התמונות למחשב זה שוב קרה.

כמעט לא מצאתי "עדויות" ממשיות לאיפה הייתי ומה עשיתי, רק רמזים, חלקי מציאוּת.

ככה זה תמיד. כמעט לא משנה איפה אני, ומה אני עושה, כשאני רואה דרך העדשה, אני רואה אחרת.

לא מסגירה כמעט – לא מהחלטה כמובן – את המקום, המציאוּת, האנשים כמו שהם.

שומרת חלקים בלבד. מציאות סלקטיבית, אישית.

הגעתי לנקודת היציאה וראיתי יום אפור

.

ואת הג'ינג'ית מוקפת נשים. כמה לחיצות ידים, רכבי שטח ומפה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ונסענו בנוף שהחליף צבעיו עד שהגענו למבנה באמצע שום מקום

.

ורוני קראה פירוש קטן ומעניין על עמק האלה שאפילו אני לא הצלחתי להתנגד לו

.

וכשיצאנו ראיתי את זה. עברו שבועיים ואני עדיין לא מצליחה להבין מה זה, ולמה

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ואחרכך הגענו לכרמים רבים. זה תמיד מוזר לראות כרמים בחורף. הגפנים גרמיות וחסרות רמז לאיך הן

בשיאן ומה הן מניבות בחדווה וחיות באביב ובקיץ

.

אבל אז הפתיעו אותנו

.

ושוב נסענו באמצע שום מקום הגענו לאיזו מערה מפתיעה. בגודל פתחה לעומת גודלה הפנימי, הענק.

.

ופגשתי באמת כמה נשים שאני לא חושבת שהיה יוצא לי לפגוש בדרך אחרת אלא אם הייתי מצליחה

להרים את תוכנית הראיונות הנשית שאני זוממת עליה, כי איך אני אפגוש עוד דליה שאני מתעקשת

לקרוא לה סמדר שמנהלת את הקנטינות בכל בתי הסוהר בארץ למשל ואגלה אישה חכמה, קולית

ונהגת שודים כאחד? כנראה שרק שם. אחר כך חזרנו הבייתה. לתל אביב.

.

בלי תמונת נוף אחת כמובן, אבל במצב רוח נפלא ועם הבטחה שבפעם הבאה, כאן או באוגנדה,

יהיו גם צילומי נוף , הבטחה.