החדר הזה

.

.

של מי החדר הזה? החלל שמתהווים בו דברים רבים כל כך, חשובים, פרטיים.

של מי החדר המושכר לי על בעליו לשעה בשבוע,

שלה? שלי? שלנו?

של כל האנשים היושבים ופורטים בו את חייהם לסיבי מילים ומשמעויות שרק הם, ואולי, אם מזלם שפר

עליהם, גם היא מבינה? את מכאובי ומתווי העבר החוצבים עדיין סימנים בעכשיוו, את הנסיון, התיקונים,

העוולות, כאבי הנפש, הזכרון, המחילות הדוחקות כדי לחיות, הסליחות שחייבים לשמוע – ועדיין לא –

כדי לנשום את החיים שיש, על כל משקלם. את ההבנות, יסורי המצפון, חרטות, פניות מוטעות, בחירות

שהיו והפכו לחייך. את משפחתך, אהבותיך, שנאותיך, את עצמך.

שנים חיפשת, ועכשיו את מחפשת שוב. כמו נישואים אחרים. אהבה אחרת, חדשה.

של מי החדר הזה שיש בו מהטוב ומהרע שבך ובחייך.

שלוקח עליו את הקל וגם את הבלתי נסבל.

עוטף ומרגיע לרגעים מדודים, מאפשר לך להיות ולשוב לחייך שבחוץ.

רצפת בטון חרוטה  ומצולקת. מסומנת  בכל מה שקורה כאן. זוכרת הכל בסימניה.

של מי החדר הזה?

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אבל פעם בשבוע, לשעה, הוא שלי, ושלה, וטוב שכך.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 21 ביולי 2010 at 23:27

    את תלכי פעם בשבוע למקום הזה, ותמצאי את כל מה שאת מחפשת, בזמן שלך ובדרך שלך.
    והצילום מקסים, את יודעת..

    }{

    אהבתי

  • א.  On 21 ביולי 2010 at 23:32

    נפלא

    אהבתי

  • אומנית זעירה  On 22 ביולי 2010 at 02:44

    מענין שמיקדת את הענין בלמי "שייך" החדר הזה… וגם מענין כמה הרבה וריאציות עיצוביות יש ל"חדר הזה"…

    אהבתי

  • bddaba  On 22 ביולי 2010 at 08:26

    במיוחד משפטים 5-6-7
    התעלית אפילו על עצמך הפעם

    אהבתי

  • ורד מוסנזון  On 22 ביולי 2010 at 08:38

    מצומצם ומרחיב

    אהבתי

  • לוסי אלקויטי  On 22 ביולי 2010 at 11:08

    מעניינת השאלה. אני לא הרגשתי שהחדר שלי, למשל. אלא מתארחת. אבל כן הרגשתי שמי שישבה מולי שלי, כל כולה הקשבה, קבלה, הכלה. והשעה, שעה שלי, זמן לפרום, לעצור. זמן ומקום לעשות סדר במדפים.
    החדר מצולם מלא אור, כנראה גם מטפורית.

    אהבתי

  • orit  On 22 ביולי 2010 at 11:28

    יפה. מאוד. ממש. ודי

    אהבתי

  • galithatan  On 22 ביולי 2010 at 12:04

    בעיניי זה יפה שאת יכולה להרגיש שהחדר הוא גם שלך. אני לא חושבת שאי פעם באתי למישהו-כלשהו והרגשתי שגם החדר הוא שלי. הזמן כן, המקום לא.

    אהבתי

  • morcarmon  On 24 ביולי 2010 at 17:20

    ממליצה לך לקרוא את ספר השירה "חדר לשניים" של תמיר להב, שעוסק בטיפול הפסיכולוגי שעבר (לא במהות הטיפול, אלא במערכות היחסים שהוא יוצר. בדומה לקטע שכתבת). ספר מקסים.

    אהבתי

  • אורלי מזור-יובל  On 25 ביולי 2010 at 12:41

    יפה כתבת, חלי. מזדהה מאוד. לפעמים מתחשק לי להיות זבוב על הקיר בחדר האמת הזה, החדר שבו צוללים למקומות העמוקים ביותר בעולם. לפעמים חסר לי מאוד תא לחץ ביציאה, לעבור איזה תהליך ריכוך לפני החזלו"ש…

    אהבתי

  • ריקי  On 25 ביולי 2010 at 22:13

    גם אני אהבתי מאוד את הרשימה, אבל לא מצאתי מילים לנסח את ההדהוד שלה בתוכי.

    אהבתי

  • ליהיא לפיד  On 30 בינואר 2011 at 16:02

    אהבתי. מאוד.

    אהבתי

Trackbacks

  • […] החדר הזה (via תקריב) פורסם בתאריך יולי 22, 2010 מאת שמים וארץ בנייה בעץ . . של מי החדר הזה? החלל שמתהווים בו דברים רבים כל כך, חשובים, פרטיים. של מי החדר המושכר לי על בעליו לשעה בשבוע, שלה? שלי? שלנו? של כל האנשים היושבים ופורטים בו את חייהם לסיבי מילים ומשמעויות שרק הם, ואולי, אם מזלם שפר עליהם, גם היא מבינה? את מכאובי ומתווי העבר החוצבים עדיין סימנים בעכשיוו, את הנסיון, התיקונים, העוולות, כאבי הנפש, הזכרון, המחילות הדוחקות כדי לחיות, הסליחות שחייבים לשמוע – ועדיין לא – כדי לנשום את החיים שיש, על כל משקלם. את ההבנות … Read More […]

    אהבתי

  • […] ה י א אומרת שאין לה מילים, אז תאמינו לי, אין […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: