פייסבוק, ג'ון טראבולטה ומתכון לפנקייק

.

.

באחת וחצי נשברתי.

הוצאתי את הכלבה לפיפי אחרון בחצר, מלאתי לשתיהן מים בצלחות, נעלתי את דלת הכניסה,

הצצתי עליהן שרועות במלוא אורכן ודקיקותן מצחקקות מול ג'ון טרבולטה וכריסטי אלי ב"תראו

מי מדבר" – הנה הוכחה שאם מחפשים, וצריך לחפש, אפשר למצוא סרטים מדוייקים לגיל

המתנדנד הזה, המסובך הזה, בין ילדות לנערות. לא פשוט אבל אפשרי, והלכתי לישון.

זה מה שמצאתי בבוקר. כולל החתולה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אז נתתי להן לישון כמעט עד אחת עשרה כי ההנחה שלי הייתה שהן נרדמו בסביבות ארבע ובינתיים….

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ומייפל, שוקולד למריחה, חמאה וכל היתר גם

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ואז הערתי אותן ואחרי התמתחויות, ושפשופי עינים כאילו היו עדיין בנות חמש הן ניגשו לשולחן.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

אחר כך הן הלכו לים – איך מהפחד – לא בדיוק פחד אבל חוסר רצון גדול להיות אמא מחרבת ומבאסת נתתי להן ללכת לים באחת בצהרים אני עדיין לא מבינה. אני יודעת בברור שהגיע הזמן הקריטי שחייבים לברר, עם עצמי ועם אחרים/ות  ולהגיע להחלטה עקרונית לכבוד השנים השרועות לפנינו במלוא אורכן: מה עושים עם הברור-לי-ההורה-המבוגר-המחליט-שאני-צודקת- במאה-אחוז- ומה עושים עם זה ברגעי אמת. בגילאים צעירים אין – לא היה לי מעולם אפילו לרגע – ספק מה צריך לעשות. בטיחות ובריאות עמדו מעל לכל ספק, כל היתר, היה פתוח לדיונים ומשאים ומתנים. מה שמסתבר בימים אלה ממש, באופן ברור וצלול הוא, שמה שהיה, נעלם עם הקוקיות והשמלות המתנפנפות והלו אנד well come הליכה לים עם כ ו ל ם בצהרי יום הגיע ובגדול. טוב לא עכשיו אמרה סקרלט גולדנברג לעצמה, עכשיו שבת וחופש גדול ופנקייק שהצליחו. שילוב מופלא.  הנעורים סיימו לאכול, פינו את השולחן בלי שהזכירו להן כן כן ונעלמו לחדר שלה.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

מוזרה, שלא נלחש אובססיה יש להן, לכולן, לצבעי ציפורניים ולעיסוק המוזר, הנראה מהצד כטכס חניכה: להוריד לאק עם אצטון ומיד למרוח חדש, וחוזר: להוריד, לצבוע, להוריד, לצבוע עד שנרגעים. והן מפטפטות קצת ויש גם מילים שאני שומעת על ספר שזו אוהבת וזו לא סבלה, והחלטה להיות מצויינות בלימודים בשנה הבאה ועוד קצת לאק, פעם אחרונה. אחרכך הן ראו סרט ואחר כך אכלו ושוב נעלמו לחדר שלה. אחרי כמעט שעה הבאתי גלידה ואבטיח, בכל זאת גם שבת וגם חופש גדול וגם אני מכירה אותן כל כך הרבה שנים את כולן. אני מכירה את הפיג'מות שלהן, איך הן מתעוררות בבוקר ומה הן לא אוהבות לאכול ואני מחבבת אותן עד מאד את החברות של הילדה שלי.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

הן ישבו ליד המחשב שנכנס לחדר שלה לנסיון לפני כמה חודשים ומתנהג יפה עדיין – גם היא –  וכתבו

בפייסבוק האחת של השניה כמה כיף להן ביחד:

– סליחה שאני שואלת…
– כן אמא..
– אתן כאן שלושתכן עכשיו
– נכון…
– אז למה אתן מספרות אחת לשניה ולשלישית שכיף לכן בפייסבוק?
– אמא
– שאלתי את אופיר…
– חלי…
– אופיר….
יש סיכוי שממנה אני אשמע תשובה הגיונית, אחרי הכל, אני לא אמא שלה, אני אמא של חברה שלה.
– חלי
– כן מותק
– כי זה ככה. זה כיף.
– מה כיף?
– לכתוב עכשיו בפייסבוק

הבנתי. כלומר לא באמת הבנתי אבל הפנמתי באיזה אופן שככה זה. זה כיף לכתוב לחברה שלך שיושבת

שכיף לך איתה ובלי קשר לתובנה הזו, החלטתי ללכת להשתרע באיזו פינה ולסיים סוף סוף את הספר

הזה, אבל שכחתי שהן ישנו בסלון….

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

זה לקח זמן עד שהגעתי לספר. שכחתי גם שצריך לכבס לפחות שתי מכונות כי יש איזה ג'ינס שאנחנו רוצות

לקחת איתנו וצריך להשאיר לדפנה המתוקה שתשמור על הבית ובעיקר על החיות וגם תקבל שבוע חופש

מהחיים הרגילים שלה מגבת שתיים נקיות ולחפש איך נראה דגל ספרד כי שתינו שכחנו, ואז כמובן

הגיע זמן להאכיל אותן ארוחת ערב.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

עכשיו כמעט חצות. מסודר ושקט כאן עכשיו. אולי ההיפך.

.

נ.ב. מתכון פנקייק

כוס חלב – לפעמים אני מוסיפה קצת יוגורט או לבן או מה שיש במקרר.

כוס קמח – לפעמים אני מערבבת מלא ורגיל, לפעמים תופח ואז לא צריך אבקת אפיה

1 ביצה

תמצית וניל. קצת.

ו כפית סוכר כי יש מספיק במייפל, שוקולד וכו'.

קמצוץ, ממש קורט קטנטן מלח

1 כפית אבקת אפיה ועוד חצי כפית א.א. או סודה לשתיה – אם קמח תופח לא צריך כלום.

זהו.

את הקמח מנפים. גם את אבקת האפיה. מערבבים היטב.

הבלילה – אני מכחישה שאני מכירה את המילה הזו – צריכה להיות לא סמיכה מדי.

מחבת חם חם חם, חמאה לשימון, מצקת קטנה או כף גדולה וזהו.

הראשונים לעולם לא יהיו מוצלחים. כשיש בועות על פני הפנקייק להפוך במהירות,

לספור עוד חתשתייםשלש ולהוציא.

על השולחן שוקולד למריחה או מייפל או שניהם. חתשתייםשלוש א י ן.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 9 באוגוסט 2009 at 08:28

    אוהב את הצבעוניות הרכה של הצילום למעלה, ואת הפאנקייקס, איזה טריט, פאנקייקס על הבוקר, וואהו, משקיענית, והקטע עם לכתוב אחת לשניה בפייסבוק, תוך כדי ישיבה אחת ליד השניה !, זה באמת לא דימיינתי שקיים…

    אהבתי

  • אמא  On 9 באוגוסט 2009 at 09:00

    מטרידה מאד הכניעה שלי לדברים שאני מתנגדת להם מאד אבל לא נעים לי להיות פולניה ושלי כבר בת שבע עשרה. מאד מבינה אותך. והפוסט מקסים.

    אהבתי

  • אביבה  On 9 באוגוסט 2009 at 09:18

    לגבי הפייסבוק – גם אנחנו כילדות (לא אני ואת, אני הגנרית :-) ) היינו כותבות זו לזו ב"אלבום" וב"יומן" וב"ספר זיכרונות", וב"אוזני חמור" בשולי הדפים במחברת, וכל מיני קשקושים כאלה. זה באמת כייף…

    הצילומים – בונבוניירה.

    אהבתי

  • תמי  On 9 באוגוסט 2009 at 09:57

    את כל כל אוהבת אותה ונמסה בפניה. זה מקסים.
    לגבי הליכה לים ב-1 בצהריים, בכל זאת הייתי שמה שם את הגבול. רוב נזקי השמש קורים מחשפיה לשמש בילדות ובאים לידי ביטוי בדמות כתמי פיגמננטציה, נקודות חן ושאר כיעורים מסוכנים לבריאות בבגרות.

    אהבתי

  • רוני  On 9 באוגוסט 2009 at 10:03

    להיות הבת שלך ליום אחד :)
    וההתכתבות בפייסבוק – אני והבעל יכולים לשבת כל אחד בפינה אחרת בבית עם לפטופו ולכתוב זה לזו מילים מתוקות בסקייפ.
    משפט אהוב במיוחד:
    את באה למיטה?

    אהבתי

  • הנני  On 9 באוגוסט 2009 at 10:05

    היתה תקופה שאני וחברה היינו מתכתבות… כל יום הבאנו אחת לשנייה לבית הספר מכתב. זה היה כל יום, ולפעמים המכתב כלל דפים על גבי דפים! ולא רק שלמדנו יחד, לפעמים גם אחה"צ נפגשנו. ובכל זאת… כל יום מכתב. דפים שלמים כתובים. על "נייר מכתבים", הסטים היפים האלה של נייר ומעטפה. זה נגמר בנסיבות טרגיות, כשהעניין התגלה לבנים, ואיתגר אותם לגנוב את אחד המכתבים כדי לקרוא. וכמובן שרוב רובו של הטקסט היה על בן זה או אחר שאהבנו באותה תקופה… אז כן, היום זה פייסבוק. מתוקות הן ומתוק הפוסט

    אהבתי

  • מיכל  On 9 באוגוסט 2009 at 10:16

    גם ההתלבטויות. כן, אלו שלך :)

    תהני

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 באוגוסט 2009 at 11:32

    הרשיתי לביתי בת ה 13 ללכת לים בשעות הצהריים.
    זה לא כל יום, בניגוד לדעתי ולהבנתי, ולחשיבות של שמירה על בריאותה.
    אבל.
    לא יודעת אפילו אבל מה.
    זה החופש וקצת שיחרור שבו אולי אפשר שגם אני אעשה משהו "לא בסדר"…
    רוצה לקבל ממך קצת רוגע בהתנהלות עם הילדים שלי…

    אהבתי

  • כנרת  On 9 באוגוסט 2009 at 11:51

    חשבתי שתבואו לכאן, אבל גם ספרד נשמע נהדר. מקווה שייצא לכם הים בברצלונה, אבל אז, שתיזהר הקטנה מהפרחחים הספרדיים.

    בעצם גם שאמא שלה תיזהר.

    צלמי המון, והרבה קאווה, אפשר גם שתיכן יחד.

    אהבתי

  • צביה רובין  On 9 באוגוסט 2009 at 13:19

    מאוד אוהבת את הפוסטים האלה שלך, שבהם טקסט ותמונות מעורבים זה בזה, והמתארים במתיקות ובפרוטרוט רגעים יפים ואוהבים מחיי היום יום. ובעיקר פוסטים כאלה שבהם מעורבת בתך והאימהוּת שלך.

    אהבתי

  • נבט חיטה  On 9 באוגוסט 2009 at 15:15

    התיעוד שלך. ההתלבטויות, השיתוף, האהבה הגדולה. הקבלה, ההכלה. כיף ככה, כיף לבת שלך.
    הנעורים שלי היו שונים כל כך.
    נעורים בקיבוץ. הרבה חוץ ובריכה.
    וריקמה וטאקי. וחמש אבנים וספיד.
    וכתיבה בספרי זכרונות ומעריב לנוער.
    הלוואי והייתי גדלה וישנה אצל ההורים שלי.
    פייסבוק? מדע בדיוני. :)

    אוהבת את הצילומים.

    אהבתי

  • שונרא  On 9 באוגוסט 2009 at 18:42

    זה גם כאן, ובענק. ומסתבר שזה לא מחייב חשיפה למדיה משום סוג, כי האוחזת-במברשת אצלי מוגנת ממדיה רוב הזמן (למעט הארי פוטר האחרון; האם החליפו שם לאק הרבה? היא ראתה עם חברה.)

    בטיול שטיילנו לאחרונה, שלושה צבעי לאק (בצבעי מנגו, סגול, ותכלת זוהרת) היו הפריט היחיד שהיא לא יכלה לחיות בלעדיו.

    11. צפון מערב ארה"ב. לאק. המון המון לאק.

    אהבתי

  • אלה  On 12 באוגוסט 2009 at 20:46

    תענוג צרוף לקרוא אותך..עם התמונות שממחישות,מצטייר שאת אמא מדהימה סובלנית ומפנקת חברה של החברות של איה שלך,הלוואי שאמא הנהדרת שלי היתה כזו פתוחה ומבינה כשאני הייתי בת 13

    אהבתי

  • עכשיו ראיתי  On 10 באוקטובר 2009 at 12:29

    אחלה מסיבת פיג'מות ואחלה פוסט

    אהבתי

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: