אפשר להקשיב בלינק הישיר לאייטם, כאן ב"שיחה של" ולקרוא במקביל אם מתחשק,
שיחה על למה כדאי לכם ללמד את ילדיכם (ואת עצמכם) לריב.
.
– ההורים שלך רבו? מולכם?
– לא, לא
– אוקיי, גם ההורים שלי לא רבו מולי, זה לא על לא לריב, בעצם השאלה היא האם לריב
ולהתפייס מול הילדים מלמד את הילדים איך לריב נכון מאשר איך להחזיק הכל בבטן,
מה את חושבת?
– אני לא רבה
– מה את אומרת
– איך את יודעת?
– (ממשיכה בענייני) ההורים שלי לא רבו. בשיוק חשבתי השבוע כשחזרתי מחגיגת יום
הנישואים השבעים שלהם, איפה הם רבו…? אני חושבת שהם רבו בלחש, במרתף.
יש לנו מרתף מתחת לבית ולדעתי הם היו אומרים: במרתף, נפגש אחרכך במרתף…
אנחנו ניפגש אחרכך במרתף. זה לדעתי, לא שאלתי, אני צריכה לברר איתם…הייתי
נשואה אגב…
– למי?
– לאבא של הבת שלי
–
– שהוא אגב בא גם מבית שלא רבו בו, ואני אומרת לך שבשבע שנות יחסי איתו רבתי
איתו…אולי פעמיים
– וזה רע?
– זה מ א ד רע
– למה?
– בגלל כשאתה לא רב, אתה לא מעבד דברים, כעסים, אתה שומר, שומרת, זה לא
אישי…אתה מחזיק הכל בבטן, אתה לא עושה עם זה כלום! מה, זה שלא תכעסי "עליו"
זה אומר שאת לא כועסת עליו? לא. זה אומר שאת לא מביעה את הכעס שלך ואת לא
מתעמתת איתו מולו. עכשיו, אנחנו…אנחנו לא רבות
– נכון
– אנחנו מתעמתות
–
– בזכותי, תודי שבזכותי
– ( לטלי נמאס) הכל בזכותך
– ( אני עונה ) פאסיב אגרסיב יפה זה היה
– אוקיי, אני נגד מריבות. אני חושבת שאפשר לפתור הכל בדרכי נועם, וזה מה שלמדתי
בבית. ההורים שלי באמת באמת לא רבו.אף פעם לא רבו.
– מה זה לריב?
– לא היו צעקות
– חס וחלילה מי דיבר על…
– לא טרקו דלתות
– לא, אני לא מדברת על לריב במובן הזה! לריב זה כשאתה כועס על מישהו ואתה
מתעמת איתו ועם הכעס שלך, והוא כועס עליך גם. לריב זה לא ( בהכרח ) לצעוק
– ולשבור דלתות
– לא, זה להתעמת עם ( מי ומה ) שגרם לכעס שלך גם אם זה יוצר מתח, אי נעימות, אבל ככה
אתה מלבן מה קרה…אני לימדתי את הבת שלי לריב…שזה אולי הדבר שאני הכי גאה בו מכל
האמהות שלי
– את יודעת, גברים, תראי איך הם רבים ( טלי חוזרת לנושא המועדף שלה ) הם ישר
רצים למלחמה… נשים לא כל כך רבות…
– זה לא נכון שנשים לא רבות, מה פתאום…את לא רבה! אבל אני, אני לא רבה איתך?
– קודם כל הרבה פחות…
– טוב, יש ביננו כבר זוגיות ארוכת ימים…
– ההורים מכירים…
– כן, ההורים, וגם למדנו מה לעשות עם זה ( וזה בדיוק העניין ) אם אתה לא מלמד את
הילדים שלך…
– איך לימדת את הבת שלך לריב?
– לימדתי אותה לריב בזה שכשהיינו רבות או מתווכחות, בגיל ההתבגרות, ואני הייתי
נכנסת וטורקת את הדלת בחדר שלי כי לא הייתה ברירה, זה היה או לרצוח אותה או
לטרוק את הדלת…והיא הייתה עושה את אותו הדבר, היה עובר זמן, חצי שעה, שעה,
שעה וחצי…ואז, אחת מאיתנו, בהתחלה אני, כי אני המבוגרת ואני מראה את הדרך
נכנסת לחדר של השניה, נדבר על מה שהיה? ומדברים על מה שהיה. היא לימדה אותי
אגב, שאני כועסת פעם בהמון זמן כי אני שומרת הכל בבטן ואז כשאני מתפרצת…
– אבל חלי את ממש לא שומרת הכל בבטן, את מיד מראה שאת כועסת
– הא, כי הבת שלי לימדה אותי לא להחזיק בבטן יותר, היא אמרה, אם את כועסת פעם
בהמון זמן, את מוציאה את כ ל מה ששמרת עלי כל הזמן, אולי תגידי בקטנה…
– אז מה השורה התחתונה? צריך להגיד מיד…
– השורה התחתונה צריך להגיד, והשורה הכי תחתונה, להורים, זה ללמד את הילדים
שאפשר להתעמת ולהשלים והכל בסדר, זו פעולה טובה ליחסים, זה מנקה את כל מה
שמצטבר…
– את חושבת שביבי ושרה רבים?
או במילים רצופות, המחשבה, אמונה, שאם לא נגיד בקול רם זה לא קיים, אם לא נתעמת זה יעלם, אם לא נדבר על זה הכל בסדר, אם לא אגיד איך אני מרגיש/ה ומה פגע בי כל כך היחסים ביננו לא יפגעו, היא דרך חיים מזיקה יותר ממועילה, למרות הכוונות הטובות הטמונות בה, אם הילדים, לא הקטנטנים, לא יבינו שאנחנו רבים ומתפייסים, איך הם ילמדו לריב בדרך מועילה ולא פוגענית בלי דרך חזרה ובעיקר איך הם ילמדו להתפייס, להמשיך בלי משא לב כבד ומזיק ובעיקר, שלריב, עם כבוד לשני, בלי פוגענות ומילים שאי אפשר לחזור מהן, מתוך רצון להבין מה פגע או הרגיז, ולהתפייס מתוך הבנה מה קרה ובעיקר מתוך מחוייבות אמת ליחסים ביננו, לא רק בזוגיות, לא פוגע באהבה, לפעמים אפילו ההפך. נתראה בשלישי הבא, בעשר בלילה .
לי יש הורים מאד מבוגרים ומטופלים, אבא של טלי קורע את העיר.
שתינו סוג של תל אביביות עם הפסקות,
טלי למושב, חלי ילידת רמת החייל,
אבל בשנים החשובות, והנחשבות, וגם עכשיו, תל אביביות.
זה על פניו,
אבל כמו בכל דיאלוג מוצלח,
מה שעושה אותנו מצויינות ביחד ( אנחנו מקווים וברדיו 103 חושבים)
זה דווקא מה שלא דומה:
האחת מאחורי הקלעים, האחת לפני המצלמה,
האחת לא מחבבת ( בלשון המעטה )את מה שהגיל עושה ( טלי )
והשניה לא החליטה עדיין מה עמדתה בנושא ( תלוי באיזה יום שואלים )
(לא מגלות מי היא מי).
האחת מוקפת אנשים, השניה לך תוציא אותה מהבית,
האחת כועסת על האקס שלה, גם השניה.
האחת בעד בליינדייטס, השניה יכולה לספור על כף יד כמה היו לה בחיים.
האחת מלאה את מכסת חמשת אלפים החברים בפייסבוק,
השניה פחות ידידותית, מקבלת רק את מי שהיא מכירה, ושלמה עם החלטתה.
לאחת הפרעת קשב מאובחנת, השניה בהכחשה,
האחת עושה ספורט ויוגה והולכת פה ושם, השניה מתמתחת על כסאות בבתי קפה.
האחת מבשלת (עדיין), השניה פרשה (זמנית).
האחת למרות הרושם שהיא עושה לא מדברת הרבה, השניה לא סותמת,
אף פעם לא-מגלות-מי-היא-מי.
האחת צינית (ובעצם רגישה כמו תינוקת), השניה לא צינית (וגם רגישה כמו תינוקת).
אנחנו חברות, אבל לא קרובות מדי,
שזה מצויין כנקודת זינוק לתוכנית רדיו משותפת.
אנחנו לא ממש ברורות אחת לשניה,
מה שמשאיר אותנו מלאות סקרנות וקצת ועל קצות האצבעות אחת מול השניה,
ובעיקר מול המשימה,
תוכנית רדיו שבועית ברדיו 103,
יום שלישי ( ה י ו ם ) בעשר בלילה ( ואומרים שגם באתר ובאפליקציה )
בקיצור,
חלוקת התפקידים עדיין לא ידועה,
זו עדיין תעלומה. בלונדינית, מסתורית משהו, ומסקרנת, בדיוק כמו שצריך, לא?
.
נ.ב. הרבה שמות הסתובבו בתוך התהליך מבלונדיניות בהכחשה, זה לא הגיל, רלוונטיות, אמת או חובה, ובסוף לא היה ספק ש"גלי חום" הוא שם שאין דומה לו אם מחברים את גלי הרדיו, הצה"ל,והבלונד הרלוונטי ביחד.
נ.ב.ב. זו הרפתקאה חדשה בשבילי, מעולם לא עשיתי דבר ברדיו מלבד להתראיין ( ולבוא לבקר את אבא בעבודה ע"ע זאתי ). זה כבר לא קורה הרבה ב"גיל" הזה וזה מרגש ומשמח. אתם מוזמנים בשמחה להצטרף, להקשיב ( להאזין זו מילה מוזרה ) ואחרכך לספר לי. wish me luck והנאה.
תקריב 