Tag Archives: סטריאוטופים

רוצים הוכחה לטמטום? קחו

.

.

שלום לך גברת ריטה/ לבית משפחת לין
מדוע אינך מקשיבה / אינך מקשיבה לילדים?
נכנסת מתוך חלום/ אל תוך חלום חדש צלול
החלפת הרוך החום/ בחלום חדש חלול

אני רוצה לעלות להר/ לטפס על העצים
להרגיש את המים/ הזורמים בנחל/ הבוץ הנדבק בסנדלים

אוי גברת ריטה / לבית משפחת לין
אטמת אוזנך/ אינך מקשיבה לילדים
מתוך חלום אל תוך חלום/ חדש חדש צלול
הכנסת את החלום לתוך קופסא/ והאמון חלול

אוי גברת ריטה/ ריטה לין/ אמא חדשה/
רוצה לרוץ מהר ולהספיק/ לעוף כמו חץ למטרה
בסולם בו את עולה למעלה/ כל השלבים מחוזקים
הרופפים נשליך הצידה/ אל ארץ הצללים

.

"גברת ריטה לין" את המילים הנאורות האלה כתבה יעל אופנבך, בת זוגו של שלמה בר שהלחין

ושר. לאבות אני מבינה, על פי דרך החיים הנאורה של משפחת בר, אין מילה בחינוך, גידול או

החלטות בעניין הילדים.אין גבול לטמטום, בורות, ופאנטיות.

.

שלמה בר יכול לקפוץ לי, יחד עם עמיר בניון דרך אגב.

.

הפרעת קשב. עדות אישית. תקשיבו כבר!!

.

מי היה מאמין, גם אנשים מצליחים, עשירים, יפים או מפורסמים מסוגלים לאהוב באמת….

.

זה פוסט שנכתב מזמן, לפני התקפת הרעל וצרות העין והחשדנות והציניות מול עשירי ארץ ועולם.

.

כותב רועי צ'יקי ארד בבלוג שלו בין היתר על יעל אבקסיס, עושרו של בעלה ורכישת "שחרות"

– מקום קסום במיוחד – חגגתי שם יומולדת חשוב חשוב לא מזמן – כך:

"גם כשאבקסיס תזדקן, ודואק ינטוש אותה לטובת בחורה חדשה בת 20, האם היא תבין

שהוא רק לקח עליה סיבוב בשביל העסקים? ככה זה אנשי עסקים – צריכים להפטר מתישהו

מהסחורה"

זה נורא מה שכתבת.

נורא ומתנשא ומזלזל ורדוד וסטריאוטופי ובעיקר אגב, בנאלי כמה מעליב.

.

מכיר את אבקסיס? את בעלה? את סיפור הכרותם? אהבתם?

מכיר או חורץ דין ומתיימר לדעת ולהבין על פי סיפורי רכילות באינטרנט או פירוט נכסי נדל"ן

הרומן הרומנטי.

מליונר. שחקנית. זהו. הבנת ה כ ל.

מי צריך לזכור שגם אנשים עשירים הם אנשים.

מי רוצה לזכור שגם אנשים עם כסף, הרבה כסף, המון כסף מתאהבים באמת. מפליא אה?

איך הם מעיזים גם להיות עשירים וגם להיות עם לב, חוצפה אה?

הנה כתבת: אנשי עסקים ככה הם, צריכים להפטר מתישהו מהסחורה, כלומר, לתפיסתך,אנשים

עשירים מתייחסים לנשים שלהם כאל סחורה. קומודיטי.

מכונית חדשה כל שנתיים, אשה חדשה כל עשור.

אתה לא מרגיש שהגזמת? שחטאת בחטא היוהרה וההתנשאות המשוררית-תל-אביבית?

כי אני חושבת, ומרגישה שחטאת גם חטאת.

שיש נטיה בימים האלה, העכשוויים, לנטור ולשפוט בחריפות כל ג'יפ ארבע על ארבע ושעון ברייטלינג

כאילו נקנו על חשבוננו אנחנו. להאשים בנובורישיות, רדידות ואינטרסים כל בעל ממון. לחשוד בכל

מי שתורם או עושה למען הקהילה לאו דווקא מדירת שלושה חדרים ומשכנתא. להיות חשדנים.

אני בניגוד אליך מאמינה באנשים. גם באנשים עם כסף.

אני לעולם, בחיי, לא חושבת שמה שיש להם הוא על חשבוני, הייתי רוצה שיהיה לי יותר, בטח שהייתי.

אבל לא בגלל שלהם יש, אלא בגלל שאני רוצה.

אני מאמינה באנשים. גם עשירים.

אפילו אהבתי כאלה בחיי. ממש אהבתי.

ולא תאמין,

הם גם מתאהבים ממש. ברצינות. עם כל הלב.

באמת,

כמה מפליא. ה ם מ ת א ה ב י ם.

גם בְּשחקניות, לא רק, גם בַּנשים שמאחורי התארים, המקצוע, התמונות והיופי.

גם אנשים עשירים, ממש עשירים תתפלא, מתאהבים באנשים ממש, לא רק בסטריאוטופים.

גם אנשים עם כסף הם אנשים מסתבר, עם רגשות, יכולת להפגע, להעלב, לכעוס, להרגיש, לחיות.

הם לא מכונות חישוב קרות עם מכונת קידוד אינטרסים במקום לב:

במי כדאי לי להתאהב השבוע..? מי תראה טוב לידי?

אתה ב א מ ת מאמין שאנשים בוחרים כך בני או בנות זוג? בחישובים קרים ואינטרסים?

אם אתה מאמין שכך, אני מרחמת עליך באמת. זה בטח עצוב לחיות בהרגשה כזו.

וגם,

גם נשים יפות מתאהבות ממש אגב. לא רק בגברים עשירים. גם במשוררים תל אביבים החוטאים

בנאליות, אבל גם בגברים עשירים, או חכמים ממש, או נמוכים, או קרחים…יש כל מיני , אתה יודע…

אבל גם בגברים עשירים אפשר להתאהב ב א מ ת. שתדע לך. גם.

זה נורא מה שכתבת צ'יקי.

אני לא מכירה אותך ונראה לי אדיוטי לקרוא למישהו שאני לא מכירה במין שם מתקתק שכזה,

שתדע לך שעשית מעשה מכוער, מקטין, מעליב, חוטא בדעות סטריאוטיפיות ורדוד.

אם היית כותב על בחירת הנדלנים של דואק, זכותך

על מקור כספו שנראה לך עמום מדי, על שעונים בעלות משכורת שנתית של פועל יצור, הייתי

מתווכחת איתך על זכותו לעשות בכספו כרצונו, אבל מבינה את טענתך, על קירבת ההון לממשל,

על הרבה דברים בנוגע ל"אנשים עשירים" הייתי קוראת ומבינה יותר או פחות אבל בודאי לא  נזעקת

ממעמקי הזה-לא-בסדר הנעוצים בי חזק וכועסת כל כך –

אבל, האצבע שלך שתקתקה בקלות והצביעה על אהבה ורגש כנגועים ונפגעים ומונעים מכסף,

על זה נזעקתי, על זה אני כועסת,

כי העולם לא בנוי רק על אינטרסים, אפילו שגם.

ולכתוב, אפילו בבלוג אי שם בבלוגספירה הישראלית, משפט נחרץ ושיפוטי ומקטין ובאופן כללי

מגעיל  על אשה, בעצם שני אנשים, זוג נשוי עם ילדים, זה מעשה לא ראוי ונמוך קומה.

נ.ב.   הפוסט הזה חסר אינטרסים למרבית הפלא. אני לא מכירה את בעלה של יעל.

מעולם לא פגשתי אותו.

אני מכירה אותה כמובן. מחבבת אותה וחושבת שגרמת לה, ולבעלה, עוול בכתיבתך.

.

.

.

.

.

.

.

נ.ב.ב. חיבבתי אותה אגב גם כשהייתה נשואה לבחור צעיר וחסר כסף ……

.

הגוף שלי ברשותי, וגם הפה


"החברה בכלל והתקשורת בפרט חייבות להוקיע את המפתות, כולל
הופעה או התנהגות נשית הטומנת מלכודת, במודע או בתת-מודע,
באונס או ברצון "
–כך קובע הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת ומרבני הציונות הדתית,
ביחס למתלוננות נגד הנשיא לשעבר משה קצב והשר לשעבר חיים רמון.
לדבריו, לאישה יש זכות מלאה על גופה, אך מוטלת עליה החובה שלא לפתות את הגברים.
ו ב כ ן לאור דבריו של כבוד הרב אין לי ברירה ואני מעתיקה, כמעט אחד לאחד פוסט ישן שלי –

יש לי זכות וטו על גופי גם אם אני מפלרטטת  –

יעל ישראל פירסמה אז פוסט שבו קראה לנשים לקחת אחריות על הפלירטוט שלהן –

ואני חושבת ש…מה פתאם חושבת,
אני יודעת, מצהירה, צועקת, מזכירה, שזה מגוחך שצריך עדיין להזכיר שזכותנו.
שזכותי להתנהג כרצוני כל זמן שההתנהגות שלי לא פוגעת באדם אחר.
שזכותי לפלרטט אם אני רוצה, אם ככה אני בוחרת.
ואני רשאית ללבוש חולצה עם מחשוף בלי לדאוג איך הגברים מגיבים לו,
ולהביט במבטים אלכסוניים וחייכניים אם ככה אני מחליטה להגיב לנסיון החיזור של מישהו,
ולהעביר יד בשערי בתנועה כמו בסרטים בלי לדאוג איך זה מתפרש,
ובאופן כללי להתנהג כרצוני בגבולות הנימוסים וההתנהגות המקובלים בחברה כמובן.
על פי הקוד החברתי, החוזה החברתי הלא מדובר במשחק בין המינים –
זכותי הבסיסית להתנהג כפי שאני מחליטה ורוצה –
כפי שזכותו של גבר. כל גבר.
כל זמן שההתנהגות שלנו לא פוגעת באיש.

הפלירטוט שלי הוא לא תמרור הזמנה.
הפלירטוט שלי הוא לא פיתוי.
הוא לא רשות לכלום.
הוא בדיוק מה שהוא. פלרטוט. משחק בין המינים. בדיקה.

כותבת יעל:
"האם זה צודק שהוא לקח את העניין צעד אחד קדימה? לא.
אבל זה מה שקורה. וזה קורה כי שני הצדדים לא מבינים זה את זה, וכי צד אחד –
בדרך כלל הנשים, לא תמיד לוקח בחשבון את תוצאות הפלרטוט"

לא לוקח בחשבון את תוצאות הפלרטוט?

איזה תוצאות?

זכותו של הצד השני לנסות לקחת את הפלרטוט הזה צעד אחד קדימה –

והדגש הגדול מאד הוא על המילה ל נ ס ו ת.

אם חזרת מפגישה ראשונה, שניה, שלישית התעכבתם במכונית,  ליד הדלת, והיה הרגע הזה,

השקט, הבוחן. מה קורה עכשיו? והגבר הזה שיצאת איתו מרצון לארוחת ערב רוכן עם חלק גופו

העליון לכיוונך ואת לא מעוניינת, לא תדעי מה לעשות?

תדעי.

את תחייכי ותושיטי יד לעצור אותו או תושיטי את הלחי או פשוט תתחילי לדבר על משהו בשטף

המילים שלך והוא כבר לא יזכור מה הוא רצה.

או שתשתמשי בכל אסטרטגיה אחרת שפיתחת לעצמך עם השנים.

זכותו לנסות. הסכמת לפגישה. היית מקסימה. הארוחה הייתה טעימה.

דברתם, צחקתם, פלירטטתם והוא מאמין שיש בינכם את ה'קליק' הזה, המשהו שיכול להוביל

למגע גופני ברמה זו או אחרת והוא מנסה. אני לעולם לא אעלב אם גבר 'ינסה' את מזלו איתי.

אני יכולה לסרב, ואני יכולה כמובן להענות בשמחה והתרגשות.

ובמקרה, וקרו מקרים, בטח קרו, למי מהנשים שאני מכירה לא קרו, במקרה שגבר ינסה את מזלו

איתי בדרך שעוברת את הגבול המילולי,  בדרך שעושה שמוש בכוחו הפיזי אני אהיה מלאת זעם

וכעס ועלבון, אגיד לו את דברי באופן הברור ביותר ואלך.

כשהילדה שלי, או חברותיה היו קטנות יותר היה משפט שמתוקף מקרי ההעלבות האין סופיים

בינהן הן היו חייבות להפנים, כדי להיות מסוגלות להמשיך בקשרי החברות בינן לבין בעולם –

מי שלא רוצה, הוא הקובע – מי שאומר לא, הוא המחליט.

אני זוכרת אותה צועקת. ממש נאבקת במציאות.

זה לא פייר – היא הייתה בוכה – אני נורא רוצה. כבר קבענו.

נכון אמרתי לה ואני אומרת עכשיו –

זה אולי לא באמת פייר – אבל זה מה יש.

מי שאומר לא – הוא הקובע.

וזה הדבר הכי חד משמעי, ברור ולא ניתן לאינטרפטציות משום סוג.

וכל היתר מילים. מה אומרת יעל?

קחי בחשבון את תוצאות הפלרטוט למה הכוונה?

אם את מפלרטטת, קחי בחשבון שיתקיפו אותך מינית?

אם לבשת חולצה עם מחשוף גדול, קחי בחשבון שמה?

שיציצו לך? שישלחו ידים? שיאיימו עליך?

אם 'תעשי עיניים', תצחקקי, גברים יחשבו שאת 'נותנת'?

שאת 'זיון קל '?

שאת 'אפשרית'? –

חופש הלבוש שלי/שלך, ההתנהגות שלי/שלך –
שוב, בלי לפגוע באיש –
הסגנון האישי שלנו, הן בלבושינו, הן בהתנהגותינו
הוא זכותנו המלאה.
העניין הפרטי שלי.
איש לא יכול לקבוע לי / לך –
לא חוקית, לא מעשית ובודאי לא מוסרית איך לנהוג עם עצמך ועם גופך –

ואם את אומרת לא, שום דבר שעשית לפני ה"לא" לא רלוונטי –

לא איך התנהגת, לא כמה התמזמת, לא כמה את לבושה או שלא בשלב הזה.

'תסכול גברי' לא מצדיק תקיפה מינית. פלירטוט לא מצדיק הטרדה מינית.

קוד לבוש, חושפני ככל שיהיה, לא מצדיק שליחת ידיים פולשנית.

אני מודעת לעצמי.
זוכרת היטב מקרים אחרים,
שבהם ההפנמה שלי של מה להגיד או לעשות,
לא הייתה כל כך ברורה.
המבוכה,
הרגשות אשם שאלוהים יודע איך הצליחו להטמיע אותם בי,
ניצחו את ההרגשה והידיעה הפנימית של מה שקורה כאן לא נכון,
זה לא מה אני רוצה
ואני לא יודעת איך לעצור את זה.

השינוי שחל בי בשנים מאז הוא עצום.

אני מבינה שחלק גדול מההרגשה שלי היום. של מה מותר ומה אסור קשור לגיל.

לבטחון שאנחנו, אני צברתי, הבנתי, הפנמתי עם השנים.

מצד שני אני מאמינה שהדור שגדל היום, זכויותיו ברורות לו הרבה יותר.

ילדה בת עשר יכולה להגיד לא רק הפה שלי ברשותי, גם הגוף שלי ברשותי –

הן יודעת שלאיש אסור לגעת בגופן. אני מאמינה שהן כבר יודעות יותר מאיתנו מה מותר ומה אסור.

אני רק מקווה שברגע האמת אם וכאשר יגיע, חלילה, היא/הן יזכרו ויהינו לפתוח את הפה,

להגיד לא בקול רם, להתלונן, ובעיקר לספר לאמא :)


אם מתקדמים עם המחשבה של מפלרטטת = למתכוונת,
אפשר להגיע למקומות מאד מוזרים :)
יש הגיון בלבוש צנוע. אם תלבשי מחשוף, הגברים יאמינו שאת מעוניינת להראות  להם, לפלרטט איתם,

ומכאן את זמינה. ואיפה גבול הצנעה, בבגדי בני ברק או אולי הרעלות הן הפתרון.

ומכאן אפשר להסחף עד להפרדה מוחלטת בין גברים ונשים –

ואם יהיו גברים שהתבוננות ישירה לעיניהם היא סימן בשבילם?

וכאלה שהעברת יד בשער היא היא הסימן להאשה  הזאת רוצה אותי?

או ליפסטיק אדום, או ריח טוב או כל סימן אחר שיכול להתפרש כסימן בעיני אלה שרוצים סימנים או

שמתעלמים מהם כשהם מסמנים לא, הסימנים.

איפה יהיה הגבול ?  של איזה סימן "הם" מפרשים איך?

לחיות בבחינה עצמית רצופה של : איך אני גורמת לגברים מסביבי להרגיש?

ובטח תגידי שיש סימנים, קודים מקובלים שאנחנו כחברה כבר מכירים ומזהים.

וששם ההבדל ביננו לבין הגברים. שהם מפרשים את הסימנים שלנו אחרת מכוונתנו –

ושם הבעיה. בפענוח.

לא מסכימה איתך. זה לא עניין לפענוח. מי שאומר לא – הוא הקובע.


הפוסט הזה קשה ומסובך לי לכתיבה.

אני מאד מקווה שאני מצליחה להבהיר את כוונותי מבלי לאבד ולו אחוז מהתנגדותי הנחרצת להטרדה

מינית, השפלה וניצול של נשים.

אני פעילה בארגונים נגד הטרדה מינית, מאמינה גדולה בשיוויון בין המינים,

פתחתי את העצומה הזאת נגד כבוד הנשיא ההוא –

http://www.notes.co.il/chelli/24293.asp

ואם מישהו היה מנסה עלי משהו, תוך עשר דקות אני במשטרה מתלוננת,

מאשימה ולא נחה עד שהאדיוט הזה היה בא על עונשו –

ו ב כ ל  ז א ת –

אי אפשר להכתיב את תנאי החיזור בין נשים לגברים.

פלרטוט הוא חלק מובנה מעולם ההזדווגות. אבולוציה.

ברגע שאת חושבת/אומרת/מאמינה שאם תעשי ככה וככה או תתלבשי ככה וככה או תפלרטטי

את לוקחת אחריות כלשהי, ולו הקטנה ביותר, על מה שחלילה  עשוי לקרות לך.

אם יטרידו אותך, יתקיפו אותך מינית, יאיימו עליך. יכפו עליך.

בגלל משהו שאמרת, עשית, לבשת את חוזרת אחורנית.

לעולם ישן שבו הגבר באמת 'החליט' עליך.

וזה יקירתי לעולם לא יקרה יותר. הלכנו קדימה.

ומה שהיה לעולם לא יחזור –

אנחנו מחליטות על עצמנו.

ותמיד, תמיד מותר לנו לעצור ולהגיד לא.

אני לא רוצה. תפסיק.

ת מ י ד.

מותר לפלרטט. מותר. אסור להטריד מינית. אסור לאנוס.

לצורך הבהרה : כוונותי במילה פלרטוט.
פלרטוט: במובן הפשוט, הישן והנעים של משחקי חיזור בין נשים לגברים.
גבר מעוניין באשה, אשה אולי מעוניינת בגבר, מתחיל סוג של דיאלוג,
מילים נאמרות, מבטים נשלחים, חיוכים מתחייכים, רמזים מתעופפים.
אולי כן?
אולי לא?
שום כוונות זדון מאף צד במשחק הזה. בלי רצון להוליך שולל, לגרות
לשוא, בלי טיזינג מתכוון ומרושע. ככה, רגיל. גבר אשה מבט. חיוך.
צחקוק. בדיקה הדדית. בקיצור, פלרטוט.

%d בלוגרים אהבו את זה: