Tag Archives: טלוויזיה

ככה בונים שמאלנית

.

.

.

חיפשתי צילום עם הטבעת ההיא בשביל הפוסט הזה,

בדרך, בארגז התמונות-שלא-היה-לנו-זמן-או-סבלנות-להכניס-לאלבום-או-לסרוק-אז-מניחים-

לבינתיים-בארגז מצאתי שלושה צילומים שלי ונעצרתי. לא היה לי מושג מי מה מתי.

בצילום כזה, בהפגנת שמאל עם שלטי יש גבול זה הגיוני למצוא אותי,

אבל כשהייתי בהריון – ובצילום הזה אני מחזיקה בטן – הייתי רק בהפגנה אחת.

בהיא בארבעה בנובמבר, ובלי מקרופון.

וגם עם אריק שרון מול ועדת חקירה לא זכרתי שהייתי, למען האמת אחרי הרגע הראשון של בלבול ותהיה

מה קורה לזכרון שלי, הייתי משוכנעת מעל לכל ספק, אפילו יותר מועדת החקירה ההיא, שלא הייתי…..

אז מה קורה? מה אני עושה בצילומים האלה? למה מתי ומי….

ואז מצאתי את זאת….

.

עם רני, סער, המנסה לודא קרוב לודאי שהצלחתי ללמוד את מאות, מה מאות, אלפי – ותודה לשחר מגן,

מיה הפנר ואליען לזרובסקי – המשפטים ההזויים, הלוהטים, הכה שמאלניים של מלכה לב-ארי.

כל כך נהנתי לשחק אותה. היא הצחיקה אותי. מתי סיימנו לצלם עונה שניה? לפני שנתיים, שלוש?

בצילום אחד שבו ראיתי

"אותה" מתכוננת לשידור או בעצם אותי מתכוננת לטייק ושלושה צילומי שחור לבן שלמרות שלא היה בהם

שימוש תסריטאי מוצדק, הם בטח סתם היו תלויים על הקיר אפשר להבין ולהעריך את אנשי הארט על

עבודת יסודית כל כך.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ופעם ימצאו באיזו קפסולת זמן הצילומים האלה ותעלומת הכתבת הבלונדינית והקרבית הזאת …..

.

צילום:האח הגדול, הגירסא הכחולה באמת

.

.

.

.

..א
את הגירסה הזו אני אשמח לראות בכל רגע נתון.

 

.

piano man לאם ולבת

.

.

היום הראשון לחופש.

היא מול הטלוויזיה כ מ ו ב ן. אני נותנת לה צלחת-ארוחת-בוקר-אפילו-שכאן-לא-אוכלים-אפ'ם- חוץ-מימי

-מחלות-מול-הטלוויזיה כי חופש ואין טוב מלשבור חוקים בחופש. אני ממהרת ועושה את עניני הבוקר

במהירות כדי להגיע בזמן לזו שמקבלת-כסף-ובכל-זאת-אני-מאמינה-שאיכפת-לה-באמת ומוצאת את עצמי

מנענעת ושרה די בקול רם למען האמת:

Now John at the bar is a friend of mine
He gets me my drinks for free
And he's quick with a joke or to light up your smoke
But there's someplace that he'd rather be
He says, "Bill, I believe this is killing me."
As the smile ran away from his face
"Well I'm sure that I could be a movie star
If I could get out of this place"

.

.

.

Oh, la la la, de de da
La la, de de da da da

ואני מחייכת ומנסה להבין למה השיר האהוב הזה, המזכיר לי חודשים סוערים במדינה רחוקה, עץ

אשוח מקושט וביקיני בעולם של שעון הפוך וכריסמס בקיץ ופיטר אחד גבוה ומקסים- רומנטיקה,

בטח רומנטיקה, מתנגן בתוכי עכשיו בין שאריות רוח הסערה השרבית של אתמול וסידורי בית רגילים,

ואני צועדת בלי משים בעקבות הצלילים…… לכל אורך נעוריה היא שרועה שם, על הספה הבהירה,

מכרסמת פלפל אדום כן-יש-כאם-דיקטטורת-אוכל-מסויימת, מקושקשת וחתיכת לחם ומחייכת בעונג

מול שחקניglee

– אני לא מאמינה

– מה הפעם?

– השיר הזה

– מה איתו?

– זה פיאנו מן

– נו?

– זה בילי ג'ואל

– מי זה בילי ג'ואל?

– איה?!

– זה גליי אמא…..

אני מצהירה כאן:  Glee , תוכנית גאונית.

הדרך האולטימטיבית לעשות להם הכרה עם מוסיקות כל הזמנים בדרך כל כך מתוחכמת ומבינה עניין,

שרק כבוד. רק. תוכנית נוער עם תכנים "שלהם" וקאברים של כל השירים "שלנו" "של ההורים שלנו".

מוסיקה מימים ושנים שהורי רקדו לצליליה, דרך המוסיקה שלי ועד שנות התשעים שנשמעות להם

ר ח ו ק ו ת כלכך, ממש היסטוריה….ודרך סיפור מסגרת, שחקנים, דמויות ובעיקר מוסיקה, המון

המון מוסיקה הם מתיידדים איתה. ואיזה עונג שזה קורה בשמחה ולא רק דרך אמא/אבא המנסים

די בניג'וסים להכיר לך את השירים הענתיקיים-כמעט-כמוה שהיא/הם מ ש ו כ נ ע י ם שתאהבי.

תראו, תראו מה היא אוהבת בזכות גליי –

גאונים, כבר אמרתי

עד החתונה. שלי.

הערב בתשע. העונה השניה של "עד החתונה".

מה שכתבתי בענייני עד-ה, ככה קוראים לה בהפקה, ובעניינים משיקים:

פרקים 5 – 12

זכרון חושים – איך זה עובד

שייקה אופיר מלמד אותי קולנוע

תשובה לטוקבקיסטית

הפקות מקור או לסגור

פוטושופ ג'יימי לי קרטיס ורגע האמת

איזה תחתונים היא לובשת

לא דומה לדידי! אמרתי לעיתונאית

אז מי מצלצל כשהטלוויזיה ניסגרת

פרמיירה א'

פרמיירה ב'

תראו. עבדנו ברצינות.

# אין כאן פי.סיאמהוֹת הריאליטי. אל תבכו על המסך שלי שאתן מתגעגעות, פשוט תהיו שם, עם הילדים שלכן.

,

.

סוף מאי 2015, צילומי אמהות יפייפיות מתפרסמים היום, הן יוצאות לחודש צילומי ריאליטי אי שם

תינוקות בני חודשיים שלושה, פעוטות בני שנה שנתיים נשארים בבית עם אבא, סבתא מי שלא יהיה.

.בעבור נזיד פרסום, אפילו לא נזיד שקלים. כמה נורא, אבוי לטמטום

זה פוסט כלכך לא P.C .

.

5 ספטמבר 2008

כשראיתי,

כן ראיתי, את תוכנית הפתיחה של "האח הגדול"

ראיתי שתי נשים וגבר אחד שהמחשבה הראשונה שלי עליהם הייתה:

איזה — –  כשאני כועסת, הנימוסים שלי, והשפה היפה נעלמים – איזה אמהות,

איזה אבא ובעל. אי אפשר להאמין.

גם על האמא השאפתנית מ"השרדות", כן זו שניצחה בסוף חשבתי כך, בעיקר אחרי שקראתי

ראיון שניים איתה ועל איך ועל מה- זה- כבר- משנה- הוא- קטן -ולא -יזכור- ואיזה- דוגמא -אני –

נותנת -לו- כשיגדל- יבין- איך -לא- וויתרתי- על- החלומות -שלי- בגללו wow.

ורציתי לכתוב פוסט זועם והתאפקתי.

זכותו של כל אדם לחיות את חייו כרצונו/ה כל זמן שאינו פוגע באחר או עובר על החוק –

וזכרתי שזו חוכמה קטנה מאד להפוך לאמא לא – רעבה – לעולם בגיל ארבעים כפי שהפכתי אני

והרבה יותר קשה לההפך לכזו בגיל עשרים וחמש/שש כשעדיין אין לך את התחושה שחיית ומיצית

והסתובבת ואין שם כלום בחוץ יותר חשוב מזה שיש בבית וכו', אז התאפקתי.

אבל עברה חצי שנה

וביום רביעי שעבר ראיתי עוד אשה/אמא בלונדינית מחזיקה ברגשנות את הדובי הלבן שמייצג כנראה

את הילדה שלה – או סתם נסיון למניפולציה רגשית עלינו – מנופפת לנו לשלום ודומעת מגעגועים

עתידיים לבתה, וראיתי את בתה, ילדה קטנטנה ממש, בת שנתיים/שלוש יושבת עם מוצץ בפה

ועינים פעורות ולא מבינה בכלל מה הולך להיות בחודשים הקרובים – בהנחה שאמא שלה תצליח

במשימה שלה, להיות שם מאה ימים, יותר משלושה חודשים ולחזור הבייתה מפורסמת –

מה שזה לא אומר – ועם חשבון בנק גדול יותר.

אין לי מושג מה אני חושבת על בעלה / אביה של הילדת קלוזאפ המתוקה ההיא שנתן את ברכתו

למהלך ההזוי הזה, והתגאה שכמה אשתו תאכל את כולם. נתן את ברכתו למהלך שעשוי כמעט

ללא ספק על פי מחקרים פסיכולוגיים ארוכי טווח ורציניים לגרום נזק רגשי לא פשוט לילדה בגיל

של הבת שלו שאמה נעלמת לה לשלושה חודשים. נעלמת לחלוטין. בלי טלפון. בלי קשר בכלל.

לא שטלפון יכול לעזור או לנחם פעוטה בגיל הזה, אבל בכל זאת…

ראיתי גבר מאמין, עם כיפה על ראשו, שמאמין ככל הנראה בערכי משפחה ומוסר כפי שמלמדת

תורת ישראל, שבחר, על דעת אשתו כנראה, לעזוב שני ילדים קטנים ואשה בחודשי הריונה

האחרונים. היא תלד בלעדיו ותעבור את השבועות הראשונים עם התינוק/ת שלהם ושני ילדים

קטנים ל ב ד. רק מי שהביא תינוק הבייתה יכול להבין את רעידת האדמה, תשישות מוחלטת,

הורמונים משתוללים וצורך קיומי בכל עזרה אפשרית, אמיתית ורגשית כאחת, שלא נזכיר את

שני הילדים הקטנטנים שזכינו לראות מתחבקים ומתלטפים עם אבא לפני המצלמות, לפני

שהוא נעלם למאה ימים, ולא למילואים מיינד יו. אבא התנדב לשבת ליד הבריכה, להתעטף

בטלית, להגיד שיש משהו נעים בלא להיות בבית עם מטלות האמבטיה בערב אחרי העבודה

ולהתפלל לבורא עולם שישמור על טוהר נפשו או משהו.

ראיתי אשה אינטליגנטית ומדליקה, אשת חינוך המצהירה איזו אמא מטורפת היא, חייבת, ממש

חייבת נשיקות וליטופים כל בוקר משני הבנים התאומים שלה אחרת היא לא יכולה לעבור את היום,

ראיתי אותה מנופפת לשלום ונעלמת לשלושה חודשים.

מהראשון לספטמבר כמעט עד חנוכה.

יום ראשון בבית ספר, מורה חדשה?, שיעורים, חוגים, נשיקת לילה טוב, כדורגל, דרמות שרק ילדים

יכולים לעבור וליטופים וניחומים שאתה תמיד, אבל תמיד רוצה שאמא שלך תהיה שם לשמוע, לנחם,

להרגיז, להצחיק, להיות אמא שלך. לעשות את מה שאמא שלך יודעת לעשות עבורך –

האמא המדליקה הזאת, זאת שחייבת, ממש חייבת סש'ן חיבורים וליטופים כל בוקר, חייבת

עכשיו לשבת בתוך הוילה המפוברקת בנווה אילן ובטח עוד שבועיים לבכות, באמת לבכות, מגעגועים.

זה נכון שאם מסתכלים סביב על החודש המטורף האחרון בעניני אמהות וילדים,

כל הורות ניראת הורות נורמטיבית פשוטה ומה לא,

אבל ראבאק –

ילדים קטנים בבית. שלושה חודשים.

אין איש מקצוע שלא יגיד בודאות שהעדרות של אמא שלושה חודשים בגילאים רכים היא

חוויה קשה במיוחד, ארוע רגשי מכביד ומזיק כמעט בודאות לילד/ה שלך, גם אם אבא נפלא,

סבתא נהדרת ומה לא נשארו שם. ראבאק, תתאפקי. תתאפקו.

הילדים יגדלו, יוכלו להכיל ולהבין יותר את מימד הזמן, את הצורך של אמא / אבא לעשות

דברים הדורשים הרבה זמן מחוץ למערכת ההורית, הביתית.

אבל תינוקות בני חודשיים שלושה? בני שנה? שנתיים ושלוש ושש ?

אין גבול לאין-לי-אפילו-מילה..

ת ת א פ ק ו.

.

.

.

.

.

אז זה לא P.C. לכתוב ככה את הדברים ולא להתחשב בזכותו הבסיסית של כל אדם, גם אם

הוא הורה להגשים את חלומו, או רצונותיו, וזה קצת צדקני ומטיף משהו, ומי אני שאכתוב פוסט

ואקרא לאנשים האלה הורים לא טובים, מי אני ומה אני, ומי שמני בכלל, אני יודעת –

אבל ככה אני מאמינה שצריך: אם טרחת ועשית ילדים, קח עליהם אחריות. אמיתית.

לא רק זו שקשורה באוכל ואמבטיה ותיק מתוק לגן – מתי התהפך העולם

ואל תספרו לי בטלוויזיה שאתם מתגעגעים. אל תתגעגעו. פשוט תהיו שם.

.

פ ר ק י ם 5 – 12

.

.

אוקטובר 2006

קבלתי את פרקים 5 – 12 בסידרה החדשה שבה אני לוקחת חלק.

"עד החתונה"

ושוב ישבתי לקרוא ושוב מצאתי את עצמי קוראת בעיקר את השורות של איה –  'הבחורה' –

עד שנזכרתי.

וחזרתי לקרוא את השורות של דידי –  'האמא של הבחורה' –

.

מתי זה קרה ולמה אף אחד לא סִפר לי?!

.

.

.

אוגוסט 2010

עונה שניה מסתיימת היום. אני האמא. הכל בסדר. הכל טוב.

אני מאחלת לדידיות שבחיים לאזוראומץ ושמחה וחיים טובים באמת.

מגיע להן.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

%d בלוגרים אהבו את זה: