ארכיון תג: הרצאות

"הפרעת קשב, עדות אישית" – הרצאה פתוחה

.

.

כבר זמן שאני מעבירה את ההרצאה הזו,

שנחצבה מהפוסט המיתולוגי ההוא שחצה את ארבע מאות אלף כניסות מאז,

שהתחילה להתגבש בהרצאת ה12 דקות  

אבל לרוץ איתה באופן מסודר בימי מורים, ימי הורים, חברות, אפילו בתים,

התחלתי בכמה שנים אחרונות, אבל תמיד בהזמנות מאורגנות מראש,

דרך יצוג 1,

דרך מרכז הספר והספריות,

והנה,

תחת מטרית הקורונה, אגיע להרצאת זום פתוחה בטוקהאוס.

כל מי ששאל, או מתעניין, או רוצה לשמוע אותי מפטפטת עצמי בלי הפסקה,

או להבין קצת יותר על עצמו, עצמה, בן הזוג, הילדים, התלמידים,

החברים, הבוסים, העובדים או בעצם מי לא,

מוזמן להכנס ולהרשם להרצאת זום ב9/2/21 בטוק האוז תל אביב

 

 

נ.ב. אבן יסוד בחיים עם הפרעת קשב:

מה שעושים עכשיו, נעלם מהאחר כך.

הזמינו עכשיו, במקום להגיד בעשירי לחודש,

אויש, אבל התכונתי…

 

 

אומרים לי שזה אמיץ

.

אומרים לי בימים האחרונים, אחרי הראיון ב"אינטימי" עם רפי רשף, כותבים בעיקר,

והמון, מאות תגובות שהוממות אותי (באמת) במילים טובות במיוחד. שלכתוב ככה, לדבר

ככה על הפרעת הקשב שלי, בהרצאות, בטח בבראיון טלוויזיה ארוך, ל"לחשוף" חולשות

כמו זכרון לקוי בנושאים מסויימים ( אבל מעולה באחרים ), כמו כאוס פנימי,

אימפולסיביות שהורסת לא מעט, שמזיקה. לפעמים על הדחיינות שהיא באמת אחת

מהאוייבות הגדולות ביותר בחיי אדם, ממש חולד מזיק, או קושי שהיה לי בלמידה

בעל פה ( ועבר כי גיליתי מה הטכניקה הנכונה בשבילי ), ועוד, כשאני לא

שוכחת לנפנף גם בדברים הטובים, המתנות, היכולות הרבות, הנצנצים והקסם

שהיא מפזרת עלינו, ויש שפע כאלה, ובכל אלה,

המילה אומץ חזרה וחזרה,

וזה מוזר בעיני.

אני לא מרגישה אמיצה.

אני מרגישה שאני מספרת על עצמי את האמת,

והפרעת הקשב שלי היא חלק ממני, זה ככה פשוט,

מעבר לזה, אחרי שאובחנתי וכו,

אחרי שהבנתי כמה נזק וכמה ברכה היא מעתירה על חיי,

אחרי שחשבתי כמה דעות קדומות יש עליה,

כמה ילדים וילדות ס ו ב ל י ם כי ה"גדולים" לא באמת מצליחים

להבין איך זה מרגיש לחיות איתה, בטח בשנות הילדות,

זו הפכה למשימת חיי, להסביר "אותנו" לכל מי שרק רוצה לשמוע,

בבלוג שלי, בפוסט הראשון שכתבתי מתוך סערת רגשות מטורפת,

בהרצאות בבתים, בתי ספר, מוסדות, ארגונים, ימי עיון,

ימי חינוך, ספריות עירוניות, בראיונות ואיפה שרק אפשר,

וכל זה,

בעיקר, ב ע י ק ר,

לכל מי שיש להם נגיעה בילדים,

הורים, מורים, אנשי חינוך, מדריכים, אחים, חברים,

וגם כל מי שחי ועובד עם הילדים האלה כשגדלו להיות מבוגרים.

אם הורה אחד, ילד אחד ינשמו עמוק בשקט לרגע כי יש מי שדומה להם,

אם מורה אחד ירגיש שהוא מבין אותנו קצת יותר, וישבע לעצמו להתאפק

עוד קצת בפעם הבאה, אני את שלי עשיתי. זה ככה פשוט.

כי

זה לא קשור לאהבה ולא לחיזוקים ולא להשקעה ולא לסבלנות ואפילו לא לָתוצאות
ולא להוריךָ ולא למוריךָ – אוהבים ומשקיעים ומנסים בכל כוחם.
רק אתה יודע. ילד. נער. ילדה. נערה.
יודע את האמת. את הבהלה הפנימית. השיתוק.
המשהו שעוצר אותך.
המשהו שחזק ממך.
שאי אפשר עליו.
שגם אם תנסה בכל הכוח שלך זה לא יעזור.

.

אינטימי עם רפי רשף. הייתי בהיפר מטורף, אתם יכולים לראות, נכון?

אין שאלה אחת שעניתי לו ישר בלי להקיף אותה בכל כך הרבה מסביב,

אבל זה מה יש, וזה בסדר גמור. אני מקווה…

על ליהוק, טייפקאסטינג, ובאופן כללי

.

12 דקות הוא פרוייקט נפלא שמנהלים, מפיקים, מתחזקים שני אנשים בהתנדבות ושמחה.

6 הרצאות, 12 דקות האחת, ערב כזה אחת לשלושה חודשים, יו טיוב. אנשים שונים, בנושאים שונים.

לפני שנה נתתי שם הרצאה: "הפרעת קשב, עדות אישית" שצברה וצוברת אלפים רבים של צפיות,

ואני ממשיכה לתת גירסה רחבה ומורחבת שלה בהרצאות מוזמנות.

לפני כחודש ניסיתי להרחיב ולהסביר את עניין הליהוק.

ליהוק הוא ענין מדוייק ועדין, איזון בין דיוק (דרישות התפקיד) ותחושה (תחושות בטן ואלכימיה של

שחקן). זה מקצוע מרתק ותהליך מעניין הכולל דיוק (דרישות התפקיד) ואינסטינקט (תחושות בטן)

כדי להביא את הדמות הכתובה לכדי מכסומה האפשרי בעזרת השחקנ/ית שיבחרו לשחק אותה.

 

.

להזמנות מה שנקרא, אלי או ל"יצוג 1" :)

ברוכים הבאים לעולמי # 1

.

.

מי שימצא דרך לאפשר לי לקום מהכסא ולהצליח לעשות בדיוק את מה שקמתי עבורו,

ולא לקום מהכסא לא-זוכרת-למה ולא לראות את הקולב השבור שהנחת ליד הדלת כדי לא לשכוח,

ולא לצאת לזרוק אותו לפח ולראות עשבים בעציץ הגדול ולנכש אותם עוד לפני שהגעת לפח,

ולא לשטוף את סל הכביסה הגדול כי ראית אותו מאובק מאחורי העציץ הגדול (ההוא עם העשבים),

ולא למיין דפים ישנים כי השידה הועברה מקום לכבוד החורף ומונחת מול היציאה מהבית בדרך לפח,

ולא למצוא איור שלי, שאני מחפשת כבר שנתיים, כי אחת המגירות הייתה פתוחה,

טוב, זה דווקא דבר חיובי למצוא אותו,

ולא לצלם ולהעלות לפייסבוק (כבר מחקתי) את הדבורה שחשבתי לרגע מי-יודע-למה שאולי היא

נדל – למרות ששני הפסים הצהובים בדיוק כמו לדבורה מאיה – שנרטב מהשטיפה של סל הכביסה,

ראו שלוש פעולות קודם,

ולא להזכר פתאום בתערוכה של דני , לחזור לכסא ולמחשב, כי בדרך כלל הבלקברי בהטענה שם,

למרות שאתמול שכחתי לחבר אותו, ולכתוב תזכורת, ולשכוח לסמן תזכורת בבוקר של אותו יום,

ולא לשלוח על הדרך שני אסאמסים אחרים, כי הטלפון כבר ביד ואני מתגעגעת לבלונדה,

ולא למלא ולהפעיל מכונת כביסה כי  דרכתי על מגבת לחה כששטפתי ידיים מעבודות הגינה,

ולא להעצר פתאום ולנסות להזכר למה קמתי מהכסא to begin with.

מי שימצא, יזכה במשהו שווה ממש, לא רק ממני.

ברוכים הבאים לעולם הפרעת הקשב,

שכל וסוכריות קופצות מעורבבים במוח אחד, כמו שהסבירה לי פעם ילדה אחת,

ועל הנפש עוד לא התחלנו לדבר, מה הערבוביה עושה לנפש…

תהיו סבלנים איתנו בבקשה,

אנחנו, גדולים כקטנים, גם לנו מסתובב הראש מעצמנו.

.

.

 

ושאת ההרצאה הזו במתכונת ארוכה כולל אותי מפטפטת בלי סוף אפשר להזמין.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.ושאם מופיעה כאן למטה פרסומת נגד ריטלין, אל תאמינו להם, בטח סיינטולוגים. 

אני אומרת לכם באחריות שהריטלין הוא תרופה. לא פשוטה, יש מחיר בשימוש בה ללא ספק,

אבל היא מצילה חיים, פשוט ככה, אם כשאתם מכוונים לחיים טובים.

.

%d בלוגרים אהבו את זה: