Tag Archives: דמוקרטיה

דרושים

.

בתוך תוכנו, בליבת עצמנו, אני חושבת שכולנו נשארים סוג-של ילדים,

כלומר לא ברמה של קבלת הוראות או ציות עיוור ( זה כמובן לא),

לא עדר ולא נעליים,

אבל ברמה הרגשית העמוקה כולנו רוצים להרגיש שיש לנו,

ללנו הקולקטיבי, מבוגר אחראי (או מבוגרת כמובן).

מישהו שבהרגשה גם הפנימית וגם "האנחנואית" הוא המנהיג שלנו.

המילה שהתמוססה לנאומי בחירות של אני אנהיג, אני אעשה, ו…כלום.

לכזה אני מתגעגעת,

מייחלת היא מילה גרנדיוזית, אבל ראויה,

מייחלת.

לאדם שנבחר בו מעומק הקלפי והאמונה, 

שינהיג, וישמור, ויקדם, ויאחד, וידאג לנו, לכולנו,

בלי חישובי פוליטיקה והשרדות וחשבונות קואליציונים.

בראיה רחבה בשדה הזמן וההיסטוריה והעתיד יתכנן ויוציא אל הפועל את מה שטוב ונכון לנו,

לכולנו.


אדם שנדע שיש בו, מעבר לקסם אישי, תכונה מוערכת מדי, אבל הכרחית כנראה 
בעידן בו אנו

חיים, ובעצם תמיד, ראיה רחבה באמת, חזון (מילה נלחשת מפאת בומבסטיות יתר),

אחריות אמיתית שנובעת מעומק ההבנה מה על כתפיו. אנחנו על כתפיו. וילדינו ונכדינו.

 כזה שהבנת ההיסטוריה העולמית, תהליכים ואסטרטגיה למרחקים ארוכים מובילה אותו,

מחזיקה את האגו ברמה הדרושה להיות נחוש בעמדותיו והחלטותיו (והחלטות ממשלתו)

וצנוע במידה הדרושה להשאר אחראי ולא פזיז מול העולם,

חברים ואוייבים.

אדם עם תפישות עולם מגובשות ושכל ישר שיאפשר (ע"ע אגו) התוויות חדשות ושינוי וגמישות,

מתוך הבנה שהעולם, הזמנים, הנסיבות משתנות

ויש מקרים שאין טעם לעמוד על הרגליים האחוריות ולהתעקש.

מנהיג,

מילת אולדסקול כזאת,

שהתמוססה כמעט לכינוי גנאי במקום להיות מילה של חוזק ועתיד.

ואני מביטה מסביב וכמעט לא רואה בין המובילים העכשוויים מספיק מנהיגים ומנהיגות צעירים,

כאלה שעוד מעט יהיו "מבושלים" ומנוסים דיים לקחת את הצעד הנדרש,

ולהנהיג.

בוודאי שלא רואה אחד או אחת או עוד שניים שלושה שיכולחים להיות "מסומנים" ככאלה.

.

והרי אין ספק שיש ביננו גברים ונשים, ונשים וגברים ראויים,

כאלה המסוגלים לקחת על עצמם תפקידים מורכבים וקשים ומחייבים .

גברים ונשים שלא לקחו צעד לכיוון הפוליטיקה מטעמים אישיים כאלה ואחרים,

יש כאלה שכן, כמו נניח סתם דוגמא, אל תתנפלו,

סתיו שפיר ואורלי אבקסיס לוי ותמר זנדברג.

אבל התחושה שיש אנשים ראויים וטובים שאינם בעמקי הפוליטיקה, חשבונאות והשרדות ,

ויכולים להגיח מתוכנו, ללמוד בעומק ורצינות וכוונות טובות ונכונות,

שיוויוניות ורחבות מבט ועומק

ולגדול להיות מנהיגים ראויים, אמיצים, אחראיים עלינו ועל עתידנו,

כאלה שיהיו ראויים לנו,

ויצליחו

10686802_10152521003332828_3874541331498663212_n (1)

‫#‏מנהיגיםראויים‬

תרשום אותי מותק

.

.

"נתמודד עם הידיעה שבתוכנו חיים ופועלים אנשים שעברו היפוך תודעתי ועכשיו עושים הכל כדי

שנפסיד בקרב מול האיסלאם. נכבוש את הזעם, נקבל צרבת, נירק דם, ונזכור את כולם" –

כותב מי שאין טובה ממני להעיד שזה נכון, שיש אנשים העוברים "היפוך תודעתי" ומצפוני.

# תרשום אותישני שמאלנים בהריון

שני שמאלנים

.

מכתב התפטרות מהועד המנהל של שח"מ

.

חברי ועד מנהל יקרים,

 

הנני מגישה את התפטרותי מהועד המנהל של שח"מ.

זו התפטרות מחאה המצטרפת להתפטרותם של עוד ארבעה חברי ועד מנהל.

 

התפטרות מחאה של ארבעה מתוך שנים עשר חברי ועד שאחד מהם הוא היו"ר,

עשרה ימים לפני תום הקדנציה  אומרת הרבה, גם על התנהלות הועד והיו"ר, המוזכר בצורה

ברורה במכתבים האחרים וגם על הצורך הברור של כולם, חברי הועד הנוכחים, היו"ר, וחברי

שח"מ כולם להבין  שזהו תמרור הזהרה ברור ותקיף.

 

משהו בהתנהלות הועד המנהל והעומד בראשו אינו נכון.

 

בלב כבד אני מגישה את התפטרותי, אני חושבת ששח"מ צריך וחייב להיות קול תקיף ושפוי

במסגרת הדה ליגטימציה לתרבות בישראל שמובילה באגרסיביות פוליטית חסרת תקדים

שרת התרבות בימים האלה. צר ועצוב  שהדבר אינו קורה, ששח"מ משתרכת מאחור, שקולם

של אלפיים ויותר שחקנים בקושי נשמע, בודאי לא בצורה ברורה וחד משמעית בנוגע לחופש

הביטוי והיצירה.

 

הרעיון היחיד שיכול להביא לידי ביטוי את קולם האמיתי של חברי שח"מ בעניינים עקרונים

ממש כמו זה הנוכחי הוא משאל חברים. הייתי מציעה לעוסקים במלאכה, כולל אני אם אחזור

לועד המנהל מתישהו ( ואני בהחלט שומרת לעצמי את הזכות -הטובה – הזו) להשתדל להעביר

בתקנון אפשרות כזו.

 

היושר הפנימי שלי והסירוב להעמיד פנים מול העולם ויתר חברי שח"מ ש"הכל בסדר" לא

מאפשרים לי כרגע להשאר פסיבית ולא לנקוט עמדה גם מחוץ, שהרי רק אתם יודעים שמבית

אני ממש, אבל ממש לא יושבת שקטה ופסיבית, ועל כן אני מגישה בזאת את התפטרותי,

העצובה,-מהועד המנהל, כאקט של מחאה וחוסר רצון להיות מזוהה איתו ועם מהלכיו בימים

אלה.

 

אני שומרת לעצמי (כמובן) את הזכות הדמוקרטית לנסות להבחר שוב בעתיד.

 

חלי גולדנברג

צונמי של עצב

.

.

לא ראיתי טלוויזיה מחצות של יום הבחירות. מציצה בכותרות בהארץ פעמיים ביום.

מדפדפת בפיד כאן ובטוויטר פה ושם.

הולכת ברגל, משוטטת במקומות חדשים, מנסה לקרוא, לכתוב. מצלמת, שקטה ממש.

העצב שלי עמוק ולא מרפה.

הדרך היחידה שלי להתגבר עליו היא התכנסות והתרחקות,

כמעט כמו פעם, כשהתגרשתי.

אבל אז גם כעסתי, נורא כעסתי.

הכעס והעצב התעלו זה על זה, בתורות,

פעם זה הציף אותי עד כלות, ופעם השני, גלים של זה, צונמי של ההוא.

עכשיו אני רק עצובה, עצב עמוק, אישי ולא מרפה

בינתיים.

.

.

במקום הלוהט ההוא

.

אני מנסה להזכר אם הייתי בעזה.
.
אם בשנות האופריה הבלתי מתקבלת על הדעת ,לא נתפסת היום, בטיולים בשבתות עם חוג המשוטטים
.
של "דן", עם חברים של ההורים וילדיהם, ואוטובוסים מלאים בנו, בציידניות שלנו, עוף קר, מלפפונים
.
קלופים, תירס שימורים, בין הטיול לשארם בו נער אחד נישק אותי במערה, בין מדורה שההורים הקימו,
.
צילומים קבוצתיים מול נוף מרתק וטיול לירושלים איפה-שהבייגלה. בין טיול ליריחו שאני זוכרת כמקום
.
היפה ביותר בעולם על דקליו והלובן מסביב, וכל טיולי המשפחות המופלאים האחרים,
.
האם היה טיול לעזה, אני לא מצליחה לזכור.
.
האם פסעתי שם, בחופש הגדול בין ילדות לנערות, בין הצעות הגמלים שקיבל אבי יקירי (וסירב בנימוס),
.
מביטה בהשתאות באקזוטיות המרתקת, קונה שרשרת, תיק כתמתם, מאושרת מהטיול שבת שלנו.
.
האם הייתי במקום האומלל והלוהט ביותר על פני האדמה כרגע ולא ידעתי שגם אני אחראית על עתידו,
.
בדיעבד, כמו כולנו.
מטיילי
 .
וכן, לא נתניהו ולא הליכוד ולא "הימין" התחילו אותו, ויודעים מי התחיל אותו והמשיך אותו הרבה מדי,
.
וגם זוכרים מצד שני מי ניסה כמעט שלושים שנה מאוחר יותר לשנות גורלות ושילם בחייו.
.
אבל זה לא דיבור שמאלני אוטומטי, זו עובדה, כיבוש הוא דבר משחית מוסרית,
.
לאט לאט אבל עושה עבודת עומק יסודית,
.
כמה עצוב, כמה חבל, יכול היה להיות כלכך אחרת.

 

.

נ.ב. כמה עצוב שזה לא זמן שאפשר להשאיר את אופציית תגובות פתוחה.

.

יש דרכים לעשות את זה

/

בקורת עצמית

 

כבוד שר הבטחון, ראשי מועצות עירוניות, אישי ציבור ומעלה, כתבי עתונות, רדיו וטלוויזיה, מורי ורבותי.

 

בוש ונכלם, ויחד עם זאת אסיר-תודה, עומד אני בפניכם היום. מאמציכם הכנים והבלתי-נלאים להורדת

ההצגה "מלכת-האמבטיה" פקחו את עיני וגרמו לי שאהרהר שנית במה שכתבתי. עתה, עם הורדת

ההצגה מעל בימת "התיאטרון הקאמרי", יכול אני להודות בראש מורכן: ש ג י ת י. נצלתי את עקרונות

הדמוקרטיה והחופש על מנת לערער את מוראל הציבור, לחרף ולגדף מערכות ישראל ולזרוע איבה

ומבוכה בקרב אומה מלוכדת; וכל זאת תוך שמוש במילים באנאליות והמעידות על הפרעותי הנפשיות.

 

אני חוזר בי מכל מלה ותג שכתבתי. הרני מבקש מכם, בשפל קול, ליחס את משונותי לגילי הצעיר

ולחינוך הקלוקל שקבלתי בבית-הורי.

 

ועם בקשת הסליחה, אני מוסיף לקוות כי תינתן לי עוד הזדמנות נוספת להוכיח

עצמי בעבודה פרודוקטיבית כאזרח מועיל מים השורה – לתפארת המדינה והלאום.

 

 

  חנוך לוין

 

/

 

עוד פעם ודי

.

/

זה לינק למאמר שכתב עמרי בן אדם ב"הארץ" היום

אני יושבת עם קפה ראשון מול המחשב וקוראת כמי שהשתתף בהפגנה האלימה ב"הבימה" לפני יומיים,

האינסטינקט שלי הוא: רוצה לשתף. מיד. בפייסבוק, טוויטר, גוגל + ואיפה שאני יכולה.

אני רוצה ולבקש מכם לקרוא.

לקרוא כל מילה,  יודעת שלבכם מתכווץ כמו שלי ואז קורה לי משהו שלא קרה לי מעולם,

אני חושבת שמה הטעם ועוצרת.

את רובכם כאן, במעגל הפייסבוק הקטן שלי אני מכירה.

מבית הספר, השנתיים בצבא, החיים, סטים של סרטים, סטודיו צילום, בגדים, ספרים, תל אביב, בתי

קפה, גנים ובתי ספר של זאתי, אהבות, וחיים, ובכלל. קרוב לודאי שאתם קוראים – או כבר קראתם –

את הטכסט הזה (בעיקר את הציטוט של ליבוביץ בתחילתו) בעצמכם בעיתון הבוקר או בסיבוב רשת

הקבוע שלכם, אז מה השיתוף שלי יתרום?

הרצון בשיתוף הוא סוגשל נחמה בעצם ההרגשה שיש מי שמרגיש כמוך, יש שותפים לתחושת העצב,

כעס, או מה שלא יהיה, אבל בעיקר נובע מרצון להשפיע על הדעה האחרת, זו שאנחנו מזדעזעים ממנה,

מישהו-על-צילום-של-ילד-פצוע-בן-שש-שכל-משפחתו-נהרגה-חבל-שהוא-לא-מת-גם-פחות-מחבל,

בעצם השיתוף,

כתיבת הסטטוס,

הטוויט אני מנסה לשכנע את האחר שהוא טועה, כמה הוא טועה,

ומקווה שאם ישמע עוד מילה, יקרא עוד הוכחה אחת על המסך מולו, יראה עוד צילום, ציטוט, הוא לא

יוכל להתכחש לאמת יותר, לכמה רע גורמת הדרך שבה הוא מאמין, שבה הוא פועל או מאפשר לאחרים

לפעול, ואז אולי יגיע רגע שמשהו יתחיל לחדור את תודעתו – אני נעצרת וחושבת (אללי) שגם מחזירים

בתשובה כנראה מרגישים אותו הדבר, מחפשים את הרגע שנוצרת אפשרות לפתיחות, להקשבה

אמיתית, להבנה –

ואולי, אולי אם אמשיך להפיץ ולכתוב עוד מילה ולהפציר שתקשיבו. תקראו ב א מ ת, אולי א/נצליח לגרום

למי שלדעתנו כלכך שוגה ומזיק, להבין את מה שלנו אין בכלל ספק  – ולא על אוטומט, לא מתוך יצרים

מתלהטים וזעם עיוור, אלא באמת מתוך בחירה עקרונית, מוסרית) שהוא נכון וצודק ואין בכלל דרך אחרת.

.

והמחשבה שאם א/נצליח לגרום לאדם אחד לשנות את עמדת המוצא שלו, לראות, להבין את מה שלנו

נראה כאמת המוחלטת, הדרך היחידה להמשיך לחיות כאן כמי שאנחנו ולא כמפלצת האלימה ומכוערת

שמראה סימני חיים מחודשים בככרות ובודאי בתגובות ובטוקבקים,

אם א/נצליח לגרום לאחד/אחת לפקוח את עיניו, לשנות את דעתו מתוך הבנה והכרה אמיתיות,

שזה דרך קשה מאין כמוה,

אין קשה ומייסר מלשנות דעה, מלהבין שמה שחשבת, שהאמנת שהוא האמיתי והצודק הוא לא,

תשאלו חוזרים בשאלה, חוזרים בתשובה, אלה יסורים קשים שבסופם אני מאמינה, שקט נפשי אמיתי.

אם נצליח עם הראשון, השני, נצליח עם רבים,

ואם נצליח עם רבים,

אולי באמת נצליח לגרום לשינוי, לתיקון ולהרוויח סופסופ חיים טובים, צודקים, שקטים.

הברווזון

.

ואז אני נזכרת שאנשי האגרוף הקמוץ, העינים הבוערות, היריקות והמוות לשמאלנים לא מגיעים לפייסבוק

שלי לעולם, גם לא לבלוג כנראה, ואני חושבת לעצמי שאין טעם, ואז אני אומרת שאני אכתוב לעצמי

ואשמור כמסמך, ואז אני כותבת ואומרת שטוב, אולי הפעם המילים שלי יצליחו,

בעצם המילים של עמרי בן אדם יצליחו, בלינק בתחילת הפוסט,

שם הכל התחיל הרי,

ברצון שלי שתקראו את העדות שלו, ברצון שלי לשתף עם הדומים לי, אבל בעיקר עם השונים.

 

.

.

נשיא יקר, אני מאחלת לך שתהיה בריא

.

באביב 1963 הייתי תכף בת תשע –  חגיגות יומולדת ותערוכה התמרחו כאן בחודש האחרון, אין שום

יכולת, גם אם רוצים, להסתיר –

בבוקר כשישבנו סביב שולחן הפורמייקה האדום, זה שעדיין ניצב בבית ההוא,

כשאני מגיעה לבד, לא לארוחות שישי מסודרות, ומצטרפת אליהם לצהרים או קפה, אנחנו יושבים

סביבו כמובן, ו"הארץ" החליף את "דבר", וכמה קירות נשברו לטובת חדר אוכל גדול ונכדים,

אבל הפורמייקה.

בבוקר ההוא, עם "דבר" על השולחן,

אמא, אולי אבא, סיפרו לנו שהנשיא שלנו, יש תמונה שלו בחדר מורים, מאד מאד חולה,

ושהכותרת בעיתון מבשרת שמצבו ממש לא טוב.

זה מאד הדאיג אותי, מאד.

בבית ספר המשכתי להיות מודאגת, בכיתי,

וכשהמורה שושנה, זו עם השיער האסוף, המבט החמור, הלב החם והכתמים החומים על כפות הידים

שאלה אותי מה קרה, סיפרתי לה. שושנה, מורה נפלאה,

המורה שושנה

נתנה לי דף נייר:

נשיא יקר,

שמעתי שאתה חולה מאד,

אני מאחלת לך שתבריא מהר,

שתרגיש טוב ושתמשיך להיות נשיא מדינת ישראל.

בברכת בריאות

רחלי גולדנברג

כיתה ג'

רמת החייל.

וציירתי יונה, אפילו שתיים, ואת דגל המדינה ופרחים.

כשהגעתי הבייתה אמא נתנה לי מעטפה ובול ורצתי מהר מהר לדואר, לתיבת המכתבים האדומה,

מבקשת מאלוהים בלב שיעשה את הנשיא שלנו בריא.

אני זוכרת את התחושה שלי כשהצלחתי להכניס את המכתב לסדק הצר בתיבת הדואר האדומה,

אני זוכרת שהתרגשתי, וידעתי שעכשיו הכל יהיה בסדר.

כשחזרתי הבייתה מהריצה לתיבת הדואר (סיפור אמיתי) אמא סיפרה לי שהודיעו שהנשיא נפטר,

היא בטח אמרה מת. ואני זוכרת את הבכי שלי.

בנצבי

 

ימים יגידו.

.

.

אמביוולנטית ומכתב לראש הממשלה

.

מבוכה עצמית ובלבול רגשות מול מכתב הצעירים לראש הממשלה: לא נתגייס:

מצד אחד אני חד משמעית נגד סרבנות גיוס מכל טעם אפשרי להוציא סרבנות מטעמי פציפיזם (אמיתי

ועמוק) או אם מישהו היה קורא תגר נגד חוסר השיוויון בעניין שרות צבאי (עוד לא קרה אני חושבת).

מצד שני אני מתנגדת לכיבוש ולתוצאותיו הנוראיות עלינו ועל ילדינו ועל עתידנו ועתידם,

פועלת ומפגינה נגד הכיבוש ומייחלת שיגיע לסופו,

והנה,

נוער המסרב להתגייס מטעמי התנגדות לכיבוש ועושה צעד קיצוני כזה, אחד או שניים מהם חולקים

בית ספר עם הבת שלי, בדרך הקיצונית ביותר ואני מתנגדת לצעד הזה, לא מסכימה (עם הסרבנות),

משוכנעת שחובת הגיוס והשיוויון,

להגיד שיוויון ולהזכר ברבבות חרדים מפגינים בשבוע שעבר, כן?

חלה על כולם, כולן,

ובכל זאת מוצאת את עצמי לא כועסת עליהם, אלא לא מסכימה עם הדרך והמעשה שלהם,

ואפילו, בעמקי לבי, מעריכה על האומץ ללכת עד הסוף עם מה שאתה מאמין בו גם אם יש לו מחיר,

ויש כאן מחיר גבוה, ע"ע החברה הישראלית,

וגם, אני חייבת להוסיף,

בתוכי, אני מחייכת חיוך אמהי של כמה הנעורים הם זמן סוער וקיצוני, ומקנאה (קצת).

יש דרכים ראויות

. נ.ב. הכותבת שירתה בשמחה שנתיים נפלאות בצבא, לא הייתה מוותרת על יום מהן, הצביעה של"י בבחירות הראשונות שלה, בזמן שירותה הצבאי ומלווה במידה הניתנת לה תהליכי מיון מרגשים בימים אלה ממש טרום גיוס בתה

.

דוּ-עֶרכּי, בעל משמעות כְּפוּלָה, בעל רגשות חצוּיים, בעל מחשבות או רצונות מנוּגדים, בעל רגשות מְעוֹרָבִים..
<מלאטינית : ambi דו-צדדי valentia כֹּח>.

אני דורשת הסבר

.

תראו:

ח"כ עיסאוי פריג' ממרצ מפרסם שהצעת החוק שלו שביקשה לחייב את משרד החינוך להקדיש שעה

שבועית למאבק בגזענות ולחינוך לשיתוף וקבלת האחר נפלה בפער של 4 קולות.

ואלה הח"כים שהצביעו נגד, לשיפוטכם:

אברהם וורצמן, אופיר אקוניס, אורי אריאל, אורית סטרוק, איילת שקד,

אלי בן-דהן, אלעזר שטרן, בועז טופורובסקי, גלעד ארדן, דב ליפמן,

זבולון קלפה, חמד עמאר, יאיר לפיד, יאיר שמיר, יואל רזבוזוב, יעל גרמן,

יצחק אהרונוביץ', יריב לוין, ישראל כץ, מאיר כהן, מאיר שטרית, מיקי לוי,

מירי רגב, מרדכי יוגב, ניסן סלומינסקי, סופה לנדבר, עדי קול, עוזי לנדאו,

עמרם מצנע, עפר שלח, ציפי חוטובלי, ציפי לבני, ראובן ריבלין, רוברט אילטוב,

רונן הופמן, רות קלדרון, רינה פרנקל, שולי מועלם-רפאלי, שמעון סולומון.

.

ממירי רגב ואקוניס הגאון וסטרוק ההזויה ושקד לא חשוב אין לי כח אפילו להסביר ולנדאו ואחרים,

אין לי אפילו כח לצעוק, אבל יש שם שמות (רובם מ"יש עתיד" אני רואה, איפה שר החינוך מיד אבדוק)

שעד שלא יתנו הסבר ציבורי, רהוט וברור כפי שהם יודעים לעשות כל כך יפה במקרים אחרים

אין סיכוי שאשתוק.

ת ס ב י ר ו.

http://www.youtube.com/watch?v=osnEGXT3SvQ&list=PLFrmhbY09kOLDc-mjTw4F1wmLoFbXChpK

.

ההסבר היחיד שעולה על דעתי, והוא גזעני ונורא יותר מכל הסבר אחר הוא שהחבר כנסת ע ר ב י

העז להעלות הצעת חוק שתלחם בדעות הקדומות של הילדים והנוער שלנו, שתנסה שעה בשבוע,

ש ע ה אחת לנסות ולהסביר ולהלחם במה ואיך החיים כאן והחינוך, והרחוב, והאלימות והממשלות

הקיצוניות של מר נתניהו מחדירות להם מיום הוולדם,

והנה עופר שלח הנאור, רות קלדרון הטובה, עמרם מצנע למען השם,

ציפי לבני?!

יעל גרמן, מאיר שיטרית, מיקי לוי, יאיר?!

האיש שמאמין בחינוך והשפעת מילים נכונות על ילדים, הוא?!

.מפגינה

שעה בשבוע להלחם במה שהורס כל חלקה שעדיין נשארה כאן. ת ס ב י ר ו את עצמכם.

.

נ.ב. איפה היה שי פירון? השר האחראי על בתי הספר והחינוך?

.

שאלה ללימור לבנת: כָּכָה בְּסֵדֶר?

/

חלק ממכתבה של לימור לבנת:

"…….אני שמתנגדת לצנזורה, קוראת לכולכם לצנזורה עצמית.

אחרי הכל, מדינת ישראל היא דמוקרטיה להתפאר בה, אבל דמוקרטיה מתגוננת כי מול חמש

המצלמות השבורות יש אלפי משפחות שבורות מהטרור הפלשתיני.

על זה – אתם לא עושים סרטים, כי אתם חיים בסרט.

הגיעה העת לחשבון נפש של אותן קרנות קולנוע ישראליות וכנראה גם של איגודים אשר תומכים

בסרטים אנטי ישראליים המוציאים את דיבתנו רעה בעולם.

…..

הגיעה העת שאותן קרנות כמו גם כל מי שחופש היצירה והאמנות חשוב בעיניו יתחילו לגלות אחריות.

הגיעה העת שאותן קרנות אשר מעניקות פעם אחר פעם במה להתקפות וביקורת נלוזה על מדינת

ישראל בשם "הנאורות" כביכול יפקחו את עיניהן, ויראו שרק אצלנו יש דמוקרטיה כה חזקה וחסונה,

שמאפשרת חופש ביטוי כה רחב, והגיעה העת שבפעם הבאה כשאתם מנהלים 'דיון' על עתידה של

הדמוקרטיה הישראלית, תחשבו מה היה אילו הייתם חיים במקום אחר…."

.

אז רק רציתי לשאול כבודה, ככה זה בסדר?

ללימור לבנת

/זה שזוכה עכשיו לבורות מופלאות בעולם ונמכר כמו רוגעלך חמים,אופס

אופס, שכחתי לשאול. ב"עלטה" סרט שנפתח כאן השבוע, סרט הזוכה לבקורות מופלאות בעולם ונמכר

כמו רוגעלך חמים – את רואה? אני שומרת על הצביון היהודי שלי – אני משחקת בתפקיד אורח קטן,

ממש קטנטן, אבל מה? אני משחקת אמא של עורך דין מקסים, יהודי וישראלי כמובן שמתאהב בגבר

מקסים, אינטליגנטי, רגיש, יפה תואר, תואר שני בפסיכולוגיה, מה שתרצי, פשוט מושלם, אבל מה?

ערבי. פלסטיני. צרות גדולות עם האהבה הזאת, אל תשאלי. הכיבוש והגדרות והשב"כ גורמים הרבה

צרות, לא כולן בצדק למען האמת, לשני הגברים האלה, אז רציתי לשאול, בדיעבד: את חושבת שאני

צריכה להתחרט שלקחתי את התפקיד? לבקש סליחה וחרטה? אחרי הכל עוד יחשבו שיש כאן אזרחים

ישראלים, יהודים, שהם הומואים ובנוסף, לא תאמיני, מתאהבים בפלסטינים?

לתשובתך המהירה אחכה.

.

ארזת לבד?

.

22 ינואר 2013.

ארזתי לבד.

החלטתי לבד.

ערכה

עכשיו תורכם.

.

טבלת מציאוּת

.

מצביעי ליכוד יקרים, אנשי לח'י ותיקי קרבות, מצביעי מח'ל נאמנים,

אני מעריכה את הנאמנות שלכם, את העצב הגדול שבהתפכחות,

את המרחק הגדול שנפער בין ז'בוטינסקי ומנחם בגין לבין אלה שמנופפים לשוא בדגל הליכוד היום,

את הקושי להודות ש"זה כבר ממש לא זה"

השייכות שנמוגה מול מה שרואים ושומעים מאלה שאין לאיש מושג איך הם בכנסת,

רק לקבלני הקולות יש מושג, ועוד איזה מושג.

ולכן,

דווקא בגלל שאני יודעת שאכפת לכם,

אנא, קחו רגע לקרוא ב א מ ת את נתוני הטבלה הזו שיצרו אנשי "איך הם הצביעו" ואחרכך, תחליטו.

ורק אעתיק את הסטטוס שלי מאתמול:

באלוהים שאני לא מבינה את מי שמצביע ליכוד או איך שלא קוראים להם עכשיו, ביתנו.
לחיות חיים קשים ומתוחים כמו שמעולם לא חיינו כאן ולא להסכים להבין שמי שמנהל את החיים שלנו,
ממשלת נתניהו ליברמן ש'ס הם באמת אלה שאחראים על המצב המחורבן שלנו כאומה, מדינה וגם
החיים הפרטיים שלנו לא שלאגר, תודו. ועדיין לשים את הפתק בקלפי שיאפשר להם להמשיך.
באלוהים, החילוני שלי, שאני לא מבינה.
באמת.
 .

בנט, אל תגע ב"דפי העד" המשפחתיים שלי

.

מדפדפת וגולשת באתרי הבוקר שלי ורואה את נפתלי בנט מקשר ןמנכס ב…..במחפשת מילה שתתאים

למופע המניפולציה המכוערת, הניכוס המתנשא ובאופן כללי הנמיכות המוסרית של מפלגת הכיעור הימני

הזאת. אם גם בשבילך דור שלישי  זה לא רק סמארטפון….

כלומר, אם כשאני חוזרת וקוראת את "דפי העד" שכתב סבא שלי בדם ליבו ב"יד ושם",

אם הבת שלי מספרת את סיפור המלטותו של סבה מצד אביה מהגטו,

אם אני עומדת פעם בשנה בנחלת יצחק על קבריהם של מי שמחלקים איתי די.אן.איי, אלה שלא ניצלו,

ולא הצליחו להעביר לילדיהם, נכדיהם את תסמונת הדור השני הקשה והמתסכלת או אפילו השלישי,

אם האחיינים שלי בעבודות השורשים שלהם שמעו איך סבא שגב שלוש שנים בעלית גג בלי יכולת

לשבת או לזוז בין אביו ודודו, וסבתו עברה את שנות נעוריה בדרך שקשה להאמין,

האם נפתלי בנט טוען שהוא וחבורתו יכולים להיות "בית", "בית אידיאולוגי" לצאצאי ניצולי השואה?

האם הוא רומז שמי שלא חווה אשכנזיות שואתית לא ימצא מקום בגבעות הטרשים של ההתנחלויות?

כי בשמאל לא יהיו בית לצאצאי פליטי השואה? כי אני מסתדרת מצויין עם יהדותי, הקשר המשפחתי

שלי לשואה והדבקות שלי במחנה השלום.

השתגעתם תגידו? השואה וניצוליה ובניהם שייכים לימין?

אגב, גם יאיר לפיד נכלל בקטגוריה הזאת של אלה שצריכים להגיע אליכם כדי להרגיש בבית?

עכשיו תתחיל תחרות  למי מהמפלגות יש "זכאות" להשתמש בשואה?

תגיד, ה ש ת ג ע ת?

בנט שואה

.

משהו חדש אכן מתחיל, והוא מסוכן אפילו יותר מהישן

.

When nothing…

.

אחד עשרה מ י ל י א ר ד ש'ח עלתה  ה"הכנה לתקיפת איראן", ככה כתוב בכל מיני מקומות היום.

גם אם הגזימו קצת ע'ע תכף בחירות, ולאולמרט יש מפלגה מועדפת,

גם אם נעגל לעשרה מיליארד.

עשרה מ י ל י א ר ד. זה באמת סכום לא נתפס.

10.000.000.000 התעופפו מתקציב המדינה.

.

כמה ילדים כמו זה שהראו רק השבוע, כאלה שלא מקבלים ארוחת צהרים חמה בבית ספר?

כמה כוח אדם נוסף בבתי חולים?

כמה תקנים יכולים להוסיף? כמה עובדות סוציאליות, פסיכולוגים בשרות למען הילד,

אחיות בית ספר, כוח סעד בבתי אבות, מורים, גננות, רופאים?

כמה מכשירי  MRI כדי שלא יחכו בתור חודשיים לבדיקה?

כמה תרופות מצילות חיים יכנסו לסל הבריאות?

כמה כיתות יבנו כדי שיהיו פחות מארבעים ילדים בכיתה?

כמה תשתיות כבישים? שוטרים? ציוד כבאות תקין?

מדינה שלא תתפרק בשלושה ימי גשם כי חברת החשמל…..?

שלא נדבר על תרבות, קולנוע, וסתם חיים טובים.

מיליארדים.

לפט

היידה ביבי, ליברמן, נפתלי וש'ס. Go home

משננת

.

.

.עכשיו, כשהחימה, והכעס, וחוסר האונים מול קיצוניות וטרור,

מול שבוע שכאן, בתל אביב הרגשנו נגיעה מהפחד ושיבוש החיים וילדים מבועתים שמרגישים תושבי

הדרום ( כולל חברים קרובים ואהובים ומשפחה ) ומול הפיגוע שמחזיר את כולנו לעבר טראומתי של

אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים,

עכשיו,

בדיוק עכשיו,

המבחן האמיתי שלי מול דעותי ואמונותי מתנהל כמבצע צבאי לכל דבר, במלוא כוחותיו,

ואני נסערת, מלאת חימה וזעם, רצון להרביץ וקצת אימת אתמול.

.

בין התסריט הדמיוני והמסוייט של אתמול שמרסק לב ודמיון – כי זאתי הייתה במקום הזה, בדיוק

הזאת שם, טפו – בין הזעם מהפגוע הנורא הזה והטילים והאזעקות שממשיכים למרר ולהחריב חיים

של אנשים ובין האחזות קשה מאד כרגע, משימה כמעט בלתי אפשרית ובאותה מידה הכרחית,

הנאחזת במה שאני מאמינה שצריך לעשות, המבחן נורא.

שלום עושים עם אוייבים אני חוזרת ומשננת, אוייבים.

.

בחירה

.

.

הגברים הגיבורים של הפייסבוק

.

.

הקרן החדשה לקולנוע נותנת יד לאפליה על רקע מגזרי

.

ועכשיו אחרי שקראנו שיוצרי סרטים מהמגזר החרדי מוזמנים להגיש הצעות לפיתוח תסריט בתוכנית

מיוחדת להם, למה לא נשאל – בעצם בואו נשאל – את מנהלי הקרן החדשה, או אולי את המשרד שהיא

כפופה לו, מתי הם מתכננים להכריז על תוכנית מיוחדת ליוצרי סרטים מהמגזרים הבאים:

נשי, ערבי, אתיופי, רוסי ובטח יש עוד מגזרים היכולים להיות יחודיים,

או שבעצם, ש ו ב, מתארגנות קומבינות לטובת החרדים: למד תורה ועשה סרטים אחי,

אנחנו נאכל חול במילואים, נקרע ת'תחת בלימודים, ובגיל עשרים ושמונה ננסה להרים סרט,

אחרי הכל, אנחנו לא מגזר, אנחנו סתם המוני אזרחי מדינת ישראל.

.

.

אני רוצה להוסיף, זה ב א מ ת נכתב ומקומם ברמת העקרון והשיוויון ולא מתגובת נגד אוטומטית.

.

אפרטהייד טהור באריאל

.

.

זו ההודעה שפורסמה (קראתי אתמול) מטעם מר רון נחמן באתר העיר אריאל:

עדכון ראש העיר בנושא נסיעת פלסטינאים בקווי חברת "אפיקים"

ראש העיר מבקש לעדכן את התושבים בנעשה בתחום הנוסעים הפלסטינאים בקווי חברת"אפיקים"לאריאל.

כאמור, בעקבות פניות רבות לראש העיר מר רון נחמן בנושא, עדכנו אתכם התושבים, בפעולות שנקט

לטיפול בנוסעים הפלסטינאים. כמו כן, צרפנו את המכתבים הרלוונטיים, לזאת למרות שאין הרשות

המקומית אחראית בתחום זה ואף יתרה מכך, אין באפשרות הרשות המקומית לתת הנחיות לביצוע  .

ראש העיר עוקב מקרוב אודות המתרחש והתעדכן היום, כי מאות פלסטינאים הורדו מקווי חברת

"אפיקים" המובילים לאריאל וזאת מאז פניתו לגורמים צבאיים ומשטרתיים, הנוסעים תושבי אריאל,

לבטח חשים בתכונה זו במהלך הנסיעה .

בנוסף , פנה ראש העיר לשר התחבורה בבקשה להקצות קווים ממחסום אייל לכוון מזרח,

קווים המיועדים לפלסטינאים באופן מכוון.

ראש העיר מבטיח כי ימשיך לפעול לקידום הנושא.

.

וכך נראתה הודעת ראש העיר אתמול בלילה:

נסיעת פלסטינים. מאות פלסטינים הורדו מהאוטובוסים. הקצאת קווים לפלסטינים בלבד.

.

והבוקר, לא תאמינו, הפוליטיקלי קורקט או אולי הפחד מתגובת הציבור והרשת הפך את הטכסט שיכול היה להעמיד את מי שעומד מאחוריו למשפט שונה, וכל הפלסטינים שונו לשוהים בלתי חוקיים, אותם
מותר כנראה להוריד מהאוטובוסים, אחרי הכל זכותו של אדם להשתמש בתחבורה ציבורית קשור קשר
ישיר לזהותו, ללאום שלו ובמקרים מסויימים גם לצבע עורו.

נ.ב. עדיין נשארה בסוף בקשה מטעם רון נחמן להקצות קווים "המיועדים לפלסטינים באופן מכוון" –
רשלנות? האם גם כאן "הפלסטינים" יוחלפו בהמשך היום לשב"חים? מכבסת מילים גזענית.

.

כנראה שמתקשים למצוא באריאל את הניסוח שיצליח ג ם להסביר למי יהיה א ס ו ר לעלות על

האוטובוסים הטהורים של תושבי אריאל היהודים וגם להצליח למצוא מינוחים ומונחים שמותרים

על פי החוק כדי לא להתבע בגין אפליה וגזענות.

.

ומי תהיה רוזה פארקס הפלסטינאית ( לא שבח"ית חלילה) שתתעקש על זכותה לשיוויון?

כי אין ספק שתהיה, ובצדק.

.


קבלתי תשובה, בעצם שתיים ממוזיאון ישראל

.

.

—– Original Message —–

Sent: Monday, July 23, 2012 5:18 PM

Subject: מענה מוזיאון ישראל לכתבה בעיתון הארץ 23/7/12

.
אדון וגברת נכבדים שלום רב,
.
קבלנו את תגובתכם על הכתבה בעיתון הארץ ולהלן תשובתנו:
.
כותרת הכתבה בעיתון מהיום מטעה את ציבור הקוראים והמגיבים.
.
על מנת לתקן התרשמות זו מוזיאון ישראל מודיע כי אין ולא היתה בכוונתו להפריד בין
.
גברים ונשים בשעות הביקור.
.
המוזיאון נשאר כמות שהוא – פתוח לכולם ומסביר פנים לכל אדם.
.
במידה ותפנה אלינו קבוצה לביקור פרטי כולל הדרכה בתערוכת חסידים: לא רק שחור-לבן
.
היא תטופל בהתאם, כמו כל קבוצה אחרת המבקשת לבקר במוזיאון.
.
נשמח לענות לכל שאלה או הבהרה נוספת בנושא זה.
.
בברכה,
סוזי גביזון
מנהלת השירות לקהל
.
 *********************************************************
 

Sent: Monday, July 23, 2012 5:24 PM
To: Suzi Gabizon [suziga@imj.org.il]
Subject: Re: מענה מוזיאון ישראל לכתבה בעיתון הארץ 23/7/12

שלום סוזי.

תודה על תשובתך.

האם ניתן לבקש ביקור פרטי כולל הדרכה גם לתערוכות אחרות או שזו פריבילגיב הניתנת

לתערוכה זו בלבד.

בתודה.

חלי גולדנברג

***************************************************** 
/
שלום חלי,
.
מן הסתם ממש לא.
.
לביקור מודרך לקבוצה ניתן לפנות לטלפון  026708884
/
המשך יום טוב סוזי
.
/

***************************************************

                                                 .
                             I rest my case
.
      ***************************************************
/
/
/

הכתובת על הקיר בתלמה ילין

.

.

בעתיד, אל תגידו לא הייתה כתובת, הייתה, עובדה.

.

והשימוש בצילום הזה מותר לכל מי שרוצה, לכל מטרה ועניין.

.

מירי רגב לפני שנתיים וחצי # מה שפוליטיקה עושה לַנפש

.

הכנסת השמונה-עשרה

      הצעת חוק של חברי הכנסת  חיים אורון

                                    מירי רגב

                                    דב חנין

                                    איתן כבל

                                    אברהים צרצור

                                    שלמה מולה

                                    ניצן הורוביץ

                                    יולי תמיר

                                    אילן גילאון    

     פ/1630/18   

הצעת חוק אמנת הפליט להסדרת מעמד מבקשי מקלט ופליטים בישראל, התש"ע-2009

עקרון יסוד
  1. ז
זכויותיהם של מבקשי מקלט ופליטים ומחויבותה של מדינת ישראל לזכויות אלה מושתתות על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל ההכרה בזכותו של כל אדם לחיות ללא מורא רדיפה.
מטרה חוק זה מטרתו לעגן את מחויבויותיה המשפטיות והמוסריות של מדינת ישראל כלפי פליטים ומבקשי מקלט באופן העולה בקנה אחד עם מחויבויותיה לפי המשפט הבינלאומי והעקרונות הקבועים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו1.
הגדרות 3. "אמנת הפליט" – סעיפי האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים, שנחתמה ב-28 ביולי 1951, בג'נבה ואשר אושררה על ידי ממשלת ישראל, וסעיפי הפרוטוקול לאמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967.
קליטת אמנת הפליט 4. לאמנת הפליט יהיה תוקף של חוק והיא תחול על אף האמור בכל דין.
ביצוע ותקנות 5. שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוען של הוראות אמנת הפליט ולמילוי התחייבויותיה של המדינה על פיהן, לרבות בדבר המעמד וזכויות מבקשי המקלט והפליטים.

דברי הסבר

  הצעת החוק נועדה לתקן מחדל רב שנים, שבמסגרתו נמנעה מדינת ישראל מלעגן בחקיקתה את הוראות האמנה הבינלאומית משנת 1951 בדבר מעמדם של פליטים.

  ישראל, יחד עם ארגונים יהודים רבים, הייתה בין המדינות שניסחו את אמנת הפליטים, אמנה שנגזרה באופן ישיר מלקחי השואה וממצוקתם של הפליטים היהודיים אשר ניסו להימלט מאירופה בתקופת המלחמה ומצאו עצמם מול דלתות נעולות. מדינת ישראל הייתה גם בין המדינות הראשונות שחתמו ואשררו את האמנה (בהמשך אשררה מדינת ישראל גם את הפרוטוקול לאמנה משנת 1967).

  למרות כל אלה, לא עיגנה מדינת ישראל את האמנה בחקיקתה הפנימית, בניגוד לאמור בסעיף 36 באמנה. מחדל זה הביא לכך שלמעלה מחמישים שנה לאחר הצטרפותה לאמנת הפליטים, אין בישראל דין המסדיר את זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט.

  העמימות החקיקתית הפכה כר נרחב להפרת זכויותיהם של פליטים ומבקשי מקלט, ובין היתר למאסר ארוך טווח של פליטים או לגירוש מבקשי מקלט פוטנציאליים אל גבולה של המדינה בסמוך לזמן הגעתם, מבלי לערוך הליכים כלשהם כדי לברר האם מדובר במבקשי מקלט שהגירוש עלול להעמידם בסכנת חיים.

  הצעת חוק זו מבקשת לאמץ בחקיקה הפנימית של מדינת ישראל את אמנת הפליט ועל ידי כך ליתן לה תוקף מחייב, שיאפשר למבקשי מקלט ולפליטים הנמצאים בישראל לתבוע את זכויותיהם מכוחה. עיגון האמנה בחקיקה יהווה גם מנוף להקצאת המשאבים התקציביים והמנהליים הדרושים ליישומה של האמנה. יצוין, כי הוראות האמנה מהוות את המינימום אותו התחייבה מדינת ישראל ממילא לקיים לגבי פליטים ומבקשי מקלט, והצעה זו אינה כרוכה בחובות נוספות מעבר לאלה המנויות באמנה. יתרה מזאת, אמנת הפליטים משקפת את הקונצנזוס הבינלאומי ומכילה את האיזונים והבלמים הנדרשים כדי להבטיח הגנה על זכויות הפליטים ומבקשי המקלט מחד, ועל אינטרסים מדינתיים, דוגמת ביטחון הציבור, מאידך.

  הצעת חוק זו נועדה למקד את הדיון בסוגיה האמיתית העומדת כיום לפתחה של מדינת ישראל והיא האופן בו יתקבלו בה פליטים ומבקשי מקלט.

  הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השבע-עשרה על ידי חבר הכנסת מיכאל מלכיאור (פ/2910/17).

———————————

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ד בתשרי התש"ע – 12.10.09

שאלה ותשובה # גדעון סער, השר האחראי

.

זה קשה להאמין שמישהו, גם אם דתי, אישר טכסט כזה,

אבל עובדה. טל רבינובסקי העלה את צילום הדף הזה לפייסבוק, קשה להאמין נכון?

קשה להאמין שמישהו שמבין משהו בחינוך אישר טכסט מטורף כזה, תשובה מופרכת, לאומנית,

שוטפת מח לילדים בני שבע.

וככה לומדים תורה במקומות אחרים

ואיפה ועד ההורים הארצי או איך שלא קוראים להם?

נ.ב. בית ספר פרטי, בטח שפרטי. בגללכם.

נ.ב.ב. אנחנו באנו מפולין וכבר תרמנו שם, זה נחשב נכון?

.

.

מדרון חלק # משכנות שאננים ודמוקרטיה, מה האמת?

.

שני הסופרים שיישאו השנה דברים באירוע הפתיחה של פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים התבקשו

להעביר את נאומיהם להנהלת הפסטיבל מראש. אני מעתיקה שוב: התבקשו להעביר את נאומיהם

להנהלת הפסטיבל מראש. למה? ובכן, באירוע לפני שנתיים, שנערך במעמד נשיא המדינה שמעון

פרס ושרת התרבות לימור לבנת, נאם הסופר ניר ברעם והדברים שאמר עוררו ביקורת ואי נחת.

ברעם העלה בנאומו את התהייה אם אפשר לדבר רק על ספרות מבלי לגעת בתנאים החברתיים

והפוליטיים שבהם היא נכתבת. "תחת גלימת הקורבן שאמנם נתפרה לנו, היהודים, על ידי ההיסטוריה,

אנחנו עדים להפרה שיטתית של זכויות הלא-יהודים בתוך מדינת ישראל ובשטחים הכבושים", אמר

אז ברעם.

אז מסתבר ומתברר שהמדרון חלק מכפי שחשבנו והסכנה לחופש הדיבור במדינת ישראל 2012

היא כבר לא רק סכנה תיאורטית, תחושת פראנויה אצל השמאלנים האלה, אלא עובדה ממשית:

אנא מסור לנו את נאומך מראש למעו נוודה שלא תגיד דברים שאסור, שלא תמתח בקורת,

ח ל י ל ה, מול נשיא המדינה או מול הודה של הגברת לימור לבנת – זו שתחלק פרסים על סרטי

ציונות בכזו שמחה בעוד כמה חודשים, הו, איזה מפעל מלבב – בטכס ההוא בודאי לא תדרש דרישה

כזו, כי כידוע (?) ציונים לא מותחים בקורת על מדינתם, או אולי צפויה שםהפתעה? כנראה שלא.

.

בטקס פתיחת הפסטיבל שייערך ב-13 במאי יישאו דברים שני סופרים,

לסלו קרנסהורקאי ההונגרי כנציג הסופרים הזרים, וצרויה שלו כנציגת הסופרים הישראלים.

אני לא יודעת אם יש בהשתתפות רווח אמיתי מעבר לכבוד,

האם יש בו גם הטבה כספית שאין לזלזל בה,

אני רק יודעת שהציפיה שלי מסופרים, מאנשי תרבות, מילים וכשרון,

לשמור על הקו הפנימי החזק שלהם, על אמות מוסר וחופש מינימליות (לפחות), ולהבין את

המשמעות האמיתית, המסוכנת באמת לחופש הביטוי במדינה דמוקרטית, ולסרב לקחת חלק

בארוע פרדוקסלי כזה.

מי שלא מוותר על הכבוד והיקר ונכנע -לא מקנאה בה ובו, בעיקר בה – בלי קשר למה תכנן/ה

להגיד, אם דברי ספרות ורוח האדם ואם דברי מוסר ומצפון ורוח האדם והמקום, לנסיון הזה

לפגוע פגיעה חמורה כלכך בחופש הדיבור יפסיד, ואנחנו בעקבותיו הרבה יותר.

המורד חלק ומתעתע מכפי שחשבנו.

.

נ.ב.מנהלת הפסטיבל, טל קרמר, אמרה אתמול כי "בעקבות מה שקרה עם ניר ברעם ביקשנו מהסופרים

השנה להעביר את נוסח הנאום. זאת היתה טעות הפקתית שלנו, למרות שאני לא חושבת שתפקידי לשים

מחסום ולעשות צנזורה. יקירתי, אם את לא חושבת שמתפקידך לשים מחסום ולעשות צנזורה,

אז למה את עושה בדיוק את זה?

.

זוכרים ילדה שהפילה ממשלה? יש עוד אחת, הפעם מטבריה, תתכוננו.

.

.

רק על טל חג'ג בת הארבע עשרה השובתת רעב בירושלים אני מצליחה לחשוב בערב שבת הזה.

חמים ומוגן הבית שלי – הבת שלי תכף שש עשרה שוכבת עטופה, בוערת מחום שפעת עונתית,

מרק העוף רק מחכה שתגיד שהיא רוצה, מוכנה לטעום אותו – ואני ספונה במעגל חיי הקטנים, הנוחים

יחסית ומתפנקת – מתייסרת, זה פינוק להשתמש במילה הזו ככה – ביסורי מצפון על הילדה ההיא,

טל חג'ג שאני לא מכירה אבל נשארת פעורת פה ונפש מול הנחישות – ראיתי אותה מתראיינת אתמול –

האומץ וכוחות הנפש המובילים ילדה, נערונת בתחילת נעוריה, לקרוא תגר, לעמוד על זכויותיה ולהלחם

את מלחמת הקיום הבסיסי, המינימלי, הזכות לחיות בכבוד בשם הוריה וחמשת אחיה ואחיותיה.

אבא צדלניק, זה כל הסיפור, הטרגדי, הבעיה במדינה הגזענית, כפוית הטובה, הזו. מולדת.

אביה שנלחם עבור ועם מדינת ישראל כמעט עשר שנים והיום זרוק עם משפחתו ככלב חסר כבוד

עצמי בדירת קטנטנה. בלי קיצבה, בלי עבודה, בלי כבוד, במדינה שיודעת רק לקחת.

רק לקחת.

ואני מטפלת בבת שלי ומתפנקת ביסורי מצפון, בכתיבה בבלוג או בפייסבוק במקום להיות שם,

ממש שם,

באוהל איתה,

עם הילדה המדהימה הזו שמתוך חוסר ברירה וכנראה שגם מתוך אמונה פנימית חזקה שמה שהיא עושה

ודורשת הוא נכון וצודק, ולהסביר למטומטמים המנהלים את המדינה, את מוסדותיה, את חוסר מצפונה

ואנושיותה בשנים האלה,

שזו לא חוכמה נגד חלשים,

נגד קטנים

ובמקרה הזה גם נגד צדלניקים,

זו לא חוכמה.

תסתכלו עליה רגע. בת ארבע עשרה.

תסתכלו על השער הגולש, הלאק הורוד על הציפורניים,

החיוך שקצת מתרגש מהמצלמה, בכל זאת…

תסתכלו רגע …

.

.

.

.

.

.

.

.

.

איך במקום לחשוב על שיעורי היסטוריה או אזרחות היא שובתת רעב.

איך במקום לאכול שוקולד ולחשוב שרק לא יהיו לי פצעי בגרות היא שובתת רעב.

איך במקום לריב עם אחיה ואחיותיה ו, הוריה, היא ש ו ב ת ת  ר ע ב,

תקראו:

בת ארבע עשרה שובתת ר ע ב. לא אוכלת.

רעבה ומתאפקת כי אין ברירה. היא נלחמת על חייה וחיי משפחתה.

בת ארבע עשרה.

.

.

.

.

.

.

אבל לא נורא, עוד מעט בחירות,

עוד מעט נעמוד מול הקלפי,

ואנחנו, אני מבטיחה לכם,

שמשפע הסיבות שנתתם בשנים האחרונות לבוז לכם, לא להאמין למילה שאתם אומרים,

טל חג'ג, ילדה אמיצה אחת,

היא תהיה לי מול העינים כשהפתק יהיה לי ביד, אני מבטיחה לכם.

תתבישו,

תשפילו עיניכם מולה.

סיורי תלמידים לחברון, גדעון סער ומורים

.

.

ככה צריכים להיות מורים. כאלה המאמינים במקצועם, ביעודם, בחופש שילדים צריכים לקבל.

חופש חשיבה, אמונה, לימוד כדי לגדול להיות אנשים חושבים, משכילים ומפוכחים.

יום קרה דבר נפלא.

יושרה ואומץ וחוסר פחד התגלו במערכת החינוך הישראלית, טוב, בחלקה.

מאות מורים מסרבים לצאת לסיור בחברון.
לראשונה בתולדות מערכת החינוך, מכריזים מורים מרחבי הארץ על סירוב לבצע מדיניות רשמית
של המשרד – התוכנית "ביקורים בארץ האבות".

"ייתכן ואנחנו ניצבים בפתח תקופה שבה אנשים צריכים לשלם מחיר אישי כדי לעצור את הגל

הלאומני שתוקף אותנו. אני מקווה מאוד שמורים אחרים לא יפחדו, כי אנחנו בפירוש לא מתכוונים

לסגת או להירתע מאיומים כאלה או אחרים. מערכת החינוך נתונה למתקפה ולהשתלטות של כוחות

קיצוניים, פוליטיים, כשהמגמה היא להפוך את החינוך לאינדוקטרינציה. לא עוד".

את הדברים האלו אמר אתמול אודי גור, מורה לספרות ומחנך כיתה י"ב בתיכון הניסויי בירושלים.

"אנחנו רוצים להגיד לשר החינוך באופן ברור: אנחנו והתלמידים לא חיילים שלך", מדגיש גור.

"זו לא אמירה של השמאל הפוליטי אלא של מורים שמעוניינים שהתלמידים שלהם יגבשו דעה עצמאית

ומושכלת. הסיורים האלה לחברון ולשילה הם הדבר הרחוק ביותר מכך שאפשר להעלות על הדעת,

מכיוון שהמטרה שלהם היא בכלל לא חינוכית. היא מטרה שנועדה ליצור הזדהות רגשית ולעצב

ילדים כחומר גלם תוך צבירה של הון פוליטי".

.

איתי שניר, מורה לפילוסופיה בתיכון אלון ברמת השרון, אומר כי "התוכנית הזו מהווה אנטי מוחלט

לרוח והפתוחה שאני מלמד על פיה. במובנים רבים הגיעו מים עד נפש. הדברים שקורים במשרד

החינוך הם מספיק חמורים כדי שאני וכמוני מורים אחרים נצא באמירה שהיא לא פשוטה.

..

מכתב לגדעון סער, זה ששלח את בתו לבית הספר השמאלני ביותר בארץ – עד השנה לפחות – ומנסה

ולא יצליח לעולם להביא את הבת שלי לסיור בשטחים הכבושים ובכלל לא יצליח לגעת בחינוכה ככל

שזה נוגע לי….ובעיקר, והכי חשוב, תחתמו, לינק לעצומת הורים נגד הסיורים האלה .

.

..

.

נ.ב. ועל האבולוציה, שמעתם כבר, ויתרו במערכת החינוך הישראלית…אצלנו יו נואו יש הסברים אחרים לבריאת העולם…

.

להיות חרדי, זה שווה

.

.

פטור משרות צבאי

פטור ממילואים

התנחלויות

דיור בר השגה

קצבאות

הנחות

ועכשיו זה מ"כלכליסט":

שכר רבני הערים יזנק באלפי שקלים — ללא דיון בכנסת.

שכר המכובדים יעלה בבין 54 אחוזים ל…149 במילים: מאה ארבעים ותשעה אחוזים.

הקבינט החברתי־כלכלי בראשות שר האוצר יובל שטייניץ יתבקש לאשר מחר הצעת מחליטים שלפיה

יוענק שכר גבוה משמעותית לרבני הערים, כך נודע ל"כלכליסט". מדובר בהצעה שגיבש השר לשירותי

דת יעקב מרגי, בתיאום עם שר האוצר. אם ההצעה תאושר, שכר הרבנים יעלה החל מחודש מרץ 2012.

הקבינט החברתי־כלכלי הוא גוף שמתנהל בדלתיים סגורות, והפרוטוקולים שלו אינם מתפרסמים.

כבר במאי חשף הממונה על השכר באוצר אילן לוין בדיון בוועדת הכספים את מדרגות השכר החדשות

של הרבנים, אולם רק כעת אלו מגיעות לאישור. בעקבות הסערה הציבורית שפרצה לאחר הדיון

בוועדת הכספים מקווים השרים, ככל הנראה, לאשר כעת את ההצעה הרחק מהעין הציבורית.

.

.

. שווה להיות חרדי…



סופה לנדבר, פשוט נורא

.

.

לפעמים אני פשוט לא מצליחה לנשום. ברצינות. תראו. זה ב א מ ת אי אפשר להאמין.

סופה לנדבר שרת הקליטה לפעיל אתיופי: תגידו תודה על מה שקבלתם.

ואם הוא היה דרום אמריקאי? רוסי? אמריקאי? היא הייתה מעיזה שרת הקליטה הגזענית שלנו?

סופה לנדבר: ק ב ל ת ם.

רוצה למדוד מי קבל יותר מהמדינה את או אני? מי נתן יותר, את או אני? חצופה.

שרת הקליטה.

הבה נחדד: סופה לנדבר. נולדה בלנינגרד שברוסיה לגירש וחיה, ועלתה לארץ בשנת 1979. כשהייתה

על פי חשבוני בת שלושים. תזכורת: כתבה בהארץ לפני חודש. שרת ה ק ל י ט ה בממשלת ישראל:

שוב: שרת ה ק ל י ט ה. הגדרת תפקיד משרד הקליטה:

המשרד לקליטת העלייה אחראי לסיוע הניתן על ידי מדינת ישראל, לעולים ולתושבים חוזרים, המגיעים ארצה.

הוא אחראי על סיוע ומעקב אחרי העולים, משלב ההתארגנות הראשונית ועד השתלבותם בכל תחומי החיים

בחברה הישראלית, תוך כדי שאיפה לשיתוף פעולה מקסימלי.

המשרד לקליטת עליה מסייע בתחומי הדיור, התעסוקה, והחברה ומשתדל להקל על העולה במגעים

עם מוסדות וגופים שונים במדינה. המטרה היא לזהות את הפוטנציאל של העולה, לעזור לו להביא

את הפוטנציאל לכדי מימוש, ועל ידי כך לתרום גם לעולה וגם לחברה.

המשרד לקליטת עלייה שואף לתת לעולים את הכלים הדרושיםלהתמודדות עם אתגרי הקליטה,

שבעזרתם יוכלו להשתלב בצורה הטובה ביותר ולהגיע לעצמאות המרבית במדינה החדשה עבורם.

הוא דואג לעולה בשלוש השנים הראשונות שלו.

לכל קבוצת עולים יש את האופי המיוחד לה, אחד הדברים הבסיסיים בקליטה הוא להתאים את הסיוע הבסיסי

לאופי המסוים של אותה קבוצת עולים. יש צורך לעשות שני דברים במקביל: גם לחפש דרכים לחזק את

השייכות לחברה הישראלית של נוער ומבוגרים, ויש לעשות זאת תוך כדי שמירה על הזהות הייחודית של

העולים ועולמם התרבותי.

.

נ.ב.פולני, אוקראיני, רומני, הונגרי וצכי, אלה האופציות העומדות בפני אם אני רוצה….

נ.ב.ב. בחיים, בחיים אני לא אצליח לגמור את הספר הזה או להכין את התערוכה עם חדשות כאלה…

.

אז באיזה מחנה נולדתי אמא?

.

.

.

אני תוהה איזה שם נעים לאוזן, מרכך, פוליטיקלי קורקט הם יצליחו למצוא למחנות האלה?

מחנה מעבר? מחנה הסגר? גוואנטנמו במבטא ישראלי? מחנה שלושת השנים? מחנה ר–ז?

לא רכוז הם לא יעיזו, זה לא יראה טוב בכרזות נגדם בזמן הבחירות.

ושאלה שניה: אלה הנותנים מחסה לפליטים בסכנה לא מוגדרים, ובצדק חד משמעי, בסופו של דבר, גם אם

זה לוקח עשורים, כחסידי אומות עולם?

זה נכון שההגדרה היא:

בהתאם לחוק ניתן התואר "חסיד אומות העולם" למי שאינו יהודי, ופעל למען הצלת היהודים

בתקופת השואה תוך סיכון חייו.

אבל אם נחליף "מי שאינו יהודי" ב…ישראלי נניח, ופעל למען הצלת "בני אדם", "פליטים"….

בתקופה "חשוכה במדינת ישראל" תוך הסתכנות במאסר של חמש שנים כמו שהם אשרו הלילה,

אז ההגדרה תתלבש בול, כמו כפפת עור שחורה על היד, לא?

מגלב? מה פתאום מגלב?

מה אנחנו…

אני שואלת אתם יודעים,

כי אני מנסה לשמור על שמה הטוב של מולדתי – אך, איזו מילה מלאה משמעות והוד והדר –

מול עיניה של הבת שלי, ולא מצליחה. תראו מציאות:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

מתוך אתר הכרזות

וגם:By Yael Gvirtz

רשמתי בפני את שמות 8 הצדיקים בסדום שהצביעו נגד חוק ההתאכזרות לפליטים: זהבה גלאון,
ניצן הורוביץ, אילן גילאון, דב חנין, שלמה מולה, איתן כבל, נינו אבסדזה, בוז'י הרצוג.
רשמתי בפני את כל עלובי הנפש שלא התייצבו להצביע איתם.
ועוד מחשבה: איפה הח"כים הערבים כשפוגעים בחרותם של בני מיעוטים אחרים…..
נ.ב.
שלי יחימוביץ הצביעה נגד. הסטטוס של יעל גבירץ עושה לה שלא במזיד כמובן עוול, וחבל.

.

.

לא כל חובש כיפה הוא….תבחרו אתם

.

.

לא חייבים לפתוח בחקירה על כל ילד פלסטיני שנהרג אמר אביחי מנדלבליט הפרקליט הצבאי לשעבר,

ואני חושבת לעצמי למה לא להרחיב את הרשימה, הגיע הזמן:

לא חייבים לדאוג לכל ניצולי השואה

לא חייבים לחנך את כל הילדים

לא חייבים שהלב ישבר מכל אשה מוכה, בחורה נאנסת

לא חייבים שישבר הלב מכל ילדים רעבים

לא חייבים לדאוג לכל מחוסרי דיור

לא חייבים לדאוג לכל אדם חולה

לא חייבים לאשפז כל חולי נפש

לא חייבים להצהיר על כל מה שהרווחת השנה

לא חייבים לציית כל רמזור אדום

לא חייבים לחלץ את כל הפצועים בקרב

לא חייבים לעמוד בכל פעם שמנגנים התקווה

לא חייבים לראות בכל אדם אדם בלי קשר למוצאו, דתו ומינו

לא חייבים לעמוד בכל יום הזכרון

לא חייבים לא לנהוג בכל יום כיפור

לא חייבים לכבד את כל מה שכתוב בהצהרת העצמאות, חוקת ישראל או התורה

לא חייבים לציית לכל הוראות המשטרה

לא חייבים דמוקרטיה

והכי חשוב כנראה

שכבר לא חייבים לגור במקום הנורא הזה שבו אדם מבוגר, אחראי, רציני,

אלוף בצהל מוציא מפיו מילים שרק בגרמניה הנאצית אפשר לדמיין אותן נאמרות,

כולה ילד, מה אתם עושים עניין, יהודי.

.

אבל חייבים למות מבושה, אי אפשר שלא. למות מהם.

.

עדכון, כי היום הזה לא נגמר…מעניין לאיזה מחוזות הזויים הן יצליחו להגיע עד סופו

.

עוד פנינה

.

נ.ב. לא כל חובש כיפה הוא אדיוט.

.

.

מצאתי דרך להתעשר, האומנם?

.

.

.

אז רגע…תנו לי להבין….

אם מתפרסמת תמונה לא מוצלחת שלי בטור אופנה/רכילות ואיזה טוקבקיסט כותב: חלי גולדנברג ניראת נורא,

אני יכולה לבקש את הפרטים שלו ולתבוע את האםאמא שלו, נכון?

כי במקצוע שלי להראות רע זה ממש לשון רע, כמעט כמו להגיד גזען על ליברמן או הססן על ביבי…

רגע, תתרכזי בטוקבקיסט, אה….

אז הטוקבקיסט/ית  שלי בטח י/תנסה להוכיח שזה נכון,

ואני אביא כל מיני חברים שלי, עורכי מדורי אופנה, במאי קולנוע, מלהקות ומעצבות שיעידו לטובתי

שמה-פתאום-אני-ניראת-נפלא-על-פי-כל-קנה-מידה-של-כל-טור-רכילות-או-מי-לבש-מה-ואיפה,

ושמה שהוא כתב/ה בטוקבק עושה לתדמיתי נזק נוראי ושהנה הפסדתי תפקיד ממש בגללו….

וככה אני אתחיל להצטלם בלי איפור ופוטושופ או סתם אראה אומללה ואתעשר…

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

למרות האופציה הנחמדה הזו לרפד את חיי בכפולות של 300.000

אני חושבת שחוק חשיפת הטוקבקיסט המתחבר לעדכון חוק לשון הרע הן הצעות חוק מסוכנות ואפלות,

ומהוות סכנה אמיתית לחופש הביטוי.

.

.

רואים את (אולי) מרגלית שפי הבאה? ואת הבחורים האלה עם הרוע הטהור בפנים?

.

.

.

דמיינו ילד ונערה אמריקאים, הולנדים, בלגים, גרמנים, שוודים, איטלקים,

תבחרו.

ובמקום האשה הפלסטינית, דמיינו יהודיה עם שביס,

טוב אפשר בלי שביס,

אבל שיהיה ברור שהיא יהודיה.

גם לחיילים אתם יכולים להחליף את המדים אם אתם ממש במצב רוח לתחפושות

ועכשיו,

ספרו לעצמכם כמה אתם מזועזעים ומה אתם עושים עם הרגשות שלכם.

.

.

.ועכשיו,

תסבירו לעצמכם למה אתם רואים את הצילומים האלה, את הנערה הזו והילד,

את הפנים המעווותות משנאה של נערי הישיבות האלה, על ציציותיהם ולא עושים כ ל ו ם.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

..

.
Photo: Nasser Shyoukhi
 Hebron 2001.

הצילום הופץ היום בפייסבוק בנרחבות.

התברר  שהוא צולם ב2001 , בחברון, הוכתר כצילום השנה ופורסם בusatoday.

המציאות בשטחים לא השתנתה לטובה, להיפך, תג מחיר הולך ונעשה מציאות יום יומית,

ואנחנו ממשיכים לקרוא, לראות, להזדעזע ולהשאיר בשלטון ממשלות המקבעות את הכיבוש,

לגדל דורות של נערים ונערות חדורי גזענות ושנאת האחר,

בלי נגיעה בשיוויון, כבוד לדעה אחרת, לדת אחרת, וכל זה בשם ובכסות האמונה הדתית והיהודות.

ובכן,

גם אני יהודיה. גם אני ישראלית,

וכיוון שדעותי הפוכות מאלה המצולמות כאן,

אני משתדלת לחנך ולגדל את הבת שלי לראות לכבד את האחר בדיוק כמו את עצמה ובני עמה,

בדיוק בגלל זה, למרות שהצילומים צולמו לפני שנים, החלטתי להשאיר את הפוסט. שלום עכשיו.

.

.

ולמי שטוען שפרסום הצילומים האלה הוא יריה עצמית, אני לא יורה לנו ברגל בפירסום הנערה והילד המתעללים ומבזים אשה פלסטינית מבוגרת, או פרסום בחורינו מלח הארץ ממש עם הרוע הטהור על פניהם, זדון, לעג ושיטנה,

גם אחרות המראות עקירת עצי זית, או סתם תג מחיר סטנדרטי – יש כזה?

המתנחלים, אנשי תג מחיר, הם החומסים ממני את הזהות היהודית והישראלית שלי

ויורים לי ברגל, ובלב.

ולילדה שלי ושלך ושל כולנו הם יורים ישר בעתיד.

.

.

.

.

.

.

זכותם הדמוקרטית. קישור לעצומה

.

.

.

יוצרי קולנוע מצטרפים לאנשי התיאטרון המאויימים

נפתחה בתאריך 10/11/2010

.

מספר חברי כנסת ושרים ממפלגות \"ישראל ביתנו\" ,הליכוד וגורמים אחרים בימין, קוראים בימים אלו

להפסקת מימון אמנים ויוצרים אשר קראו השבוע להחרמת היכל התרבות באריאל.

איומים נוסח קריאותיהם של חברי כנסת אלו אינם מפחידים אותנו.

***

התרבות הישראלית ומימונה אינם מקל וגזר.

מימון התרבות הוא אחד ממאפייניה של מדינה דמוקרטית, לא כלי לאיום והשתקת אזרחים.

תרבות אמורה בין היתר לשקף את המציאות בה אנו חיים על כל בעיותיה ולא לשמש שופר תעמולה

למשטר זה או אחר.

***

סרובם של אנשי התאטרון, כאזרחים ישראלים, להופיע באריאל שאינה בתחום הריבונות של מדינת ישראל

הוא זכותם הדמוקרטית. לא ייתכן שהתנגדות למפעל ההתנחלויות, המשותפת לחלק ניכר מהציבור בישראל,

הפכה להיות דעה בלתי לגיטימית, הגוררת הפסקת מימון, הכפשה והשתקה.

***
אנו החתומים מטה, אנשי קולנוע וטלויזיה, מצטרפים לאנשי התיאטרון ולתומכיהם בסירובם להופיע באריאל.

יחד איתם נעמוד על זכותנו וחובתנו האזרחית והמוסרית להביע את דעתנו ולפעול על פי עמדותינו הפוליטיות

וצו מצפוננו ובכך לנסות להשפיע על עתידה של מדינת ישראל.

.

ל ע צ ו מ ה

.

.

.

.

.

.

.

 

 

 

זהירות, תכף חושך.

zvhru

יש אלוהים. ע'ע קריאת שמחה כשקורה משהו משמח במיוחד.

.

.

בפסק דין תקדימי, קבעו בצהריים (יום ב') שופטי בג"ץ כי מאישור התקציב הבא –

יש לבטל את הסעיף הקובע גמלת הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים.

השופטים, ברוב של ששה שופטים, קבעו כי כי הסעיף התקציבי הקבוע בחוק התקציב,

שמכוחו משולמת אותה הבטחת הכנסה – אינו יכול להיכלל בחוקי תקציב עתידיים החל מחוק

התקציב של 2011. השופט אדמונד לוי סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את העתירה.

מדובר באחד התיקים שעניינם נידון בבג"ץ לאורך שנים רבות.

העתירה הוגשה עוד בשנת 2000 על-ידי ארנן יקותיאלי.

בעתירה נטען כי אברכים הלומדים בכולל זכאים לתשלום גימלת הבטחת הכנסת מינימום מכוח סעיף

בחוק התקציב, ואילו לעומתם, סטודנטים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה או על-תיכונית, וגם

תלמידים במוסדות דת ותלמידים בישיבה ובמוסד תורני, אינם זכאים לתשלום זה.

הנשיאה קבעה כי ביסוד אותו סעיף בחוק עומדת תכלית כלכלית וכי "אין להבחין בין אברכים לבין

סטודנטים הלומדים במוסדות השונים". בית המשפט ביסס הכרעתו בין היתר על העובדה שחוק

הבטחת הכנסה והתקנות שהותקנו מכוחו, שוללים באופן מפורש גמלת הבטחת הכנסת מינימום

מסטודנטים ומתלמידים בישיבה.

.

מבחן הדמוקרטיה מול קומבינות הקואלציה המלוכלות מתחיל ע כ ש י ו.

נראה אותם.

נראה אותנו ברגע האמת.

נקודת מפנה.  זו יכולה להיות נקודת מפנה אמיתית.

ההורים שלי, הנישואים שלי, והאצבע המשולשת

.

.

אבא שלי התחתן עם שמוצניקית,

בדרך, עם השנים – מעולם לא הצלחתי לברר איתה איך "זה" קרה –  קרה משהו והיא פנתה

ימינה. כמה ימינה מעולם לא בררתי, אבל ימינה. יותר מדי ימינה מהממוצע המשפחתי.

לדעתי במהלך השנים היא התייצבה על קו הימין המאד מתון או אפילו למרכז, היא מודה

בחצי פה, לפעמים, וגם זה לא בפנינו.

אחרי שנים של עמידה מול כולנו, וקרבות מילוליים, רגשיים לא פשוטים, בעיקר מולי,

לדעתי היא כבר לא יכולה להודות שאנחנו צודקים. אבל אני כמעט משוכנעת אם הייתי

רואה את הפתק שלה בקלפי בשנים האחרונות, לא הייתי שוקלת את פיטוריה הזמניים,

כמו ששקלתי בלא מעט שנות בחירות.

אבל אז, בשנים שהיינו חמישה אנשים בבית ההוא, התוצאה של הפערים האידיאולוגים

ביננו, ביני לבינה, בין אבא ואני – השניים האחרים פחות נלהבי פוליטיקה – לבינה, הייתה

אש, לא פחות.

בשנת בחירות הבית שלנו היה עולה בלהבות. לפחות להבות הפה שלי.

איך התחתנת איתה תגיד, איך…אז מה אם היא יפייפיה, ומקסימה ויש לה לב כמו העולם

כולו…אז מה…..איך התחתנת איתה א ב א?! הייתי צועקת מתוסכלת.

לא הבנתי איך אשה אינטליגנטית ומקסימה כמוה חושבת שהירדן הוא גבול הגיוני למדינת

ישראל במציאות העכשווית, לא גיאוגרפית כמובן. לא הבנתי איך אדם נאור כמוה מחבר

מילים למשפטים וטיעונים שבשנים ההן, פשוט העבירו אותי על דעתי לא פחות מהיום

והייתי צועקת, רותחת, מתווכחת, מסבירה לה מה דעתי עליה, טורקת דלתות, חוזרת,

בוכה מתסכול, את-אמא-שלי-איך-את-יכולה-ומה-אכפת-לי-מאברהם-אבינו –

והוא. הוא ישב שם, מחוייך, סובלני, אדם שהתפכח מהאידיליה והאידיאלים הקומונסטים,

אבל נשאר הומני בכל נים מנימי נפשו, שיוויוני עד קצה גבול מחשבתו, שכלתן, שקול,

ושמאלן לחלוטין. אבא שלי ואמא שלי.

פעם הם היו שמאל וימין ברורים.

פעם היו ימין ושמאל ברורים.

ואנחנו באמצע. באמצע ביניהם.

איך הוא הצליח לגנוב את שלושתכם היא לא מבינה עד היום,

זה לא הוא – אני עונה לה, לא מפויסת אבל קצת, ממש קצת יותר סבלנית, מולה בנושא

הזה. פוליטיקה גם היום – זו האמת. זה הנכון. אני שם בגלל האמת אמא, לא בגלל אבא.

זה מה שנכון. איך אפשר אחרת, איך את לא רואה?

ככה גדלנו. ככה גדלתי.

בין שמאל מפוכח, הומני, ציוני, סוציאליסטי וימין ציוני/הסטורי/רגשי אם אני יכולה להמציא

טייטל לדעותיה של האמא האהובה שלי. גם בין שכלתנות ורגשנות, מעשיות וחופש פנימי

והמון, ממש המון אהבה, ופעם בארבע שנים – פעם זה החזיק מעמד ארבע שנים, זוכרים?

פעם בארבע שנים הוריקן בחירות היה שוטף את הבית, שוטף וקופץ ומרגיז ומלהיט ונעלם.

עד הבחירות הבאות.

ואז התחתנתי, סוג של התחתנתי, עם שמוצניק, סוג של שמוצניק, ירושלמי דור שני שואה.

לא ממש שמוצניק, אבל שמאלה בטח. בטח שבטח איזו שאלה.

זה מעולם לא עמד בחיים האישים שלי למבחן המציאות הדבר הזה.

חיים ואהבה עם מי שחושב ומאמין בדברים הפוכים ממני.

גם לא עם הגבר שאתו חייתי חיים ואהבה ומשפחה.

מעולם לא התאהבתי בגבר שדעותיו היו ימניות ממרכז ממשי – לא מתוך הצהרת כוונות או

אפליית גברית על רקע אידאולוגיה וסייגים, לא. ככה זה קרה, וגם אז במקרה אחד של

אהבה עם מישהו שהאמין שד'ש תציל את המדינה – הבית סער בבחירות ההן כאילו חזרתי

לגור בבית הורי.

בסופו של דבר, באופן הכי טבעי עשיתי משפחה עם אדם שדעותיו זהות בהרבה לשלי.

לי יגדלו ילדים שלא יצטרכו בילדותם לפחות לבחור, סוג של לבחור, בין אמא לאבא,

להתלבט או להיקרע בין נכון ולא נכון, צודק או לא צודק, זכות אבות או מציאות חיים –

לפחות בבית פנימה, בין אמא לאבא, חשבתי לעצמי בהפגנה ההיא עם אבא שלי,

עומדת כבדה, סוף חודש שישי, מלטפת את הבטן ומסבירה לילדה שגדלה בתוכי

שיש שירים לשלום, בטח שיש, ויהיה בסדר חשבתי עד שהדלקתי רדיו בדרך הבייתה.

.

ואז ההיסטוריה חזרה על עצמה כמו שלא הייתי מאמינה שאפשר.

זה הבלוג שלי. החיים שלי. אני כותבת כאן ע ל י. מסביבי כמובן חיים עוד אנשים.

עליהם אני מנסה לא לכתוב, בודאי לא ברמות אישיות, פולשניות. פרטיות מדי.

הפוסט הזה מספר עלי ועל התובנה המפתיעה והמאוחרת שלי יש לאמר,

שלהיסטוריה אכן יש מיגוון דרכים לצחוק לאנשים ממש, אבל ממש מול הפנים,

ולהרים אצבע משולשת גבוה, ממש גבוה.

 

.

.כל מילה על אנשים אחרים, בלי קשר לדעות הפוליטיות שלהם, רחוקות משלי ככל שיהיו, תמחק מיד.

%d בלוגרים אהבו את זה: