שתי נשים, חלוצות. האחת חוגגת היום יומולדת שבע עשרה, היא בתחילת מאבקה, אבל זה מאבק שבעולם שיודע, רואה, שותף לכל מעשיה, אינטרנט, רשתות חברתיות ופוסטים ומליוני שיתופים תוך דקות, והשניה, ג׳יין של השימפנזים, בת שמונים וחמש בעוד כמה חודשים, שכתבה יומנים בכתב יד, ושלחה מכתבים ממעמקי הג׳ונגלים, ואירחה עיתונאים שהגיעו לאפריקה מחבקת אותה, כאילו מבינה שסופסוף יש לה ממשיכת דרך למאבקים, לדרך אקטיבית שסוחפת את העולם, אפילו רחבה ומקיפה יותר מהמאבק הספציפי שלה. והתמונה, איזו תמונה נהדרת להתחיל איתה את השנה, העשור, העתיד.
.
פתאום הבנתי שאני שולחת אתכם, ואותי לקנות שטויות, ולא שטויות, במקומות רחוקים.
שעניין המחיר האקולוגי, השילוחים, הטיסות, הדלק, הפלסטיק שעוטף, שלא נדבר על
תנאי וזכויות בני האדם המייצרים את חתיכות הפלסטיק שנדמה שישנו את חיינו נשכח
בלהט שמחת המציאות (חולם), שאני מתעלמת ממנו כשזה מגיע לכאן ולהמלצות, ושזה
אינו תואם את המודעות שלי, ואת ההתנהלות ההרבה יותר מודעת שלי בחיי הפרטיים,
לכן, הרכנתי מול עצמי ראש מטאפורי ואני אנסה, אני לא קדושה, אבל אני אנסה למצוא
מקבילות מקומיות למועכי שום ( שכן, ברור שיש כאן איך לא עלה על דעתי לבדוק )
ושאר ענייני פלסטיק שאולי עדיף מכל בחינה לא להטיס אותם אלפי ק"מ, מבטיחה
לנסות, כי גרטה בת שבו עשרה היום וג'ין תכף בת שמונים וחמש, ואם הן…
.
אז זה היה שבוע של ארועים דרמטיים ומעוררי מחשבה במיוחד בעולם הגדול,
והבנה שאנחנו בנויים מיכולת מפליאה ואנושית להתעסק בחיים הקטנים, היפים,
שלנו ולנסות למצוא לעצמנו את הנעים, שולי, מהנה, מייטיב ומייפה, אולי כדי
לאפשר לנפש לשרוד מול התסריטים האפשריים, ההבנה האקולוגית האמיתית,
הגבהים הלא יאומנו של חוסר מוסריות ונאותות של ראש הממשלה ומה לא.
אז בשבת גשומה שכזו, למרות שלא קניתי ערמונים, אני יכולה לספר לכן שאחרי
כמעט שלושה שבועות הבטטה נכנעה והנצה סימן לענף ראשון, דרך אגב הנה
כלי בטטה גאוני בבילונגינג אצל נעה, צריך ליצור איתה קשר מייל או טלפון כדי
שישלחו לכם את הקסם הזה,
אז נתכנס סביב אח ההנאות הקטנות שליקטתי לעצמי ולכן, ונדמיין שכל מה שמומלץ
ומתאים כבר שלכן. הנה ארבע המלצות, פעם בשבוע, משמאל למעלה בכיוון השעון.
1. מרק – ארטישוק ירושלמי, פטריות, שורשים. זה מרק שיכול להיות מה שתחליטו,
תלוי במינונים של הירקות. זה שתשימו הכי הרבה ממנו, הטעם שלו ישתלט על המרק,
למרות שהארטישוק הירושלמי והפטריות תמיד יורגשו, גם במינונים קטנים (אבל
נפלאים). אז שני בצלים, שתי שיני שום גדולות, שורשים אחרים, ארטישוק ירושלמי,
פטריות, תפוח אדמה. מרככים על שמן זית, או חמאה, את הבצלים ואם יש כרישה אז גם
והשום בזהירות. אחכ מוסיפים ארטישוק ירושלמי מקולף וחתוך לחתיכות לא גדולות כי
הוא מתבשל לא מהר, את רוב הפטריות, נניח בכמות של שתי סלסלות, עדיף-לא-חובה
מזנים שונים, הרבה טעם יער, לפעמים אלה המיובשות במים רותחים, כולן קצוצות, חלק
קטן מהן לחתיכות נגיסות, תפוח אדמה אחד חתוך לריבועים לא גדולים מדי, זהו. מלח,
פלפל אפשר לבן, לא חייבים. בערך שלושת רבעי שעה, תלוי רק בארטישוק הזה. לטחון,
אני מסננת לפני הטחינה קצת תוכן, שומרת בצד ומוסיפה בחזרה אחרי הטחינה שיהיה
מה לנגוס. להגשה לפעמים כותשת ערמונים, לפעמים פטרוזיליה. כיף חיים.
2. אופס הציפורן – נשברה? נסדקה? נהיה בה צ'יפ ואין בסביבה שופין? שני דברים
שחילצו אותי לא פעם. או נייר זכוכית ששוכב עם כלי העבודה יכול להציל את המצב,
אפשר לחתוך ריבוע טקן ולעטוף קופסת גפרורים או משהו לעבודה נוחה יותר, או
מה שגיליתי לאחרונה, ספוג הפלא הזה או איך שקוראים לו, עושה את אותה עבודה
בדיוק. תבחרו צבע עליז, אפור בחוץ.
3. חום – סתם, סתם יש לו יחסי ציבור רעים. חום הוא צבע נהדר, זה נכון שאיךשהו
הוא נראה הולם יותר את הסתיו והחורף מאשר את הקיץ והאביב, אבל סבבה, אנחנו
בחורף, לא? הוא צבע קצת נשכח, משוייך לרוב לסבתות שלנו, וחבל כי חום הוא
באמת צבע אלגנטי, עמוק, מתאים לרוב בצבעים, מתוחכם, ויפייפה בדרך כלל,
אולי לא ביום מלא בוץ וטביעות נעלים, ומכנסיים מוכתמים כמו היום, אבל בדרך
כלל. אני אוהבת אותו עם שחור, כחול כהה, לבן כמובן והאמת שעם אדום גם.
אפשר להרכיב ממנו מראה חד, מתוחכם בלי הרבה מאמץ, רק לשמור, כמו שאני
מדקלמת נון סטופ בהרצאות שלי, על הרמוניה. כאן, מכנסים חומים, סריג בבג'
חם, חגורה חומה, וינטאג לתפארת מהאוסף שלי, דוקטור מרטין חומות, מעיל
קאמל בן אולי ארבע, חמש מזארה, אבל יש כאלה כמעט אצל כל מעצבת, רשת,
חברה, רק להקליד קאמל קואט, וכרגיל מה שעושה אותך מי שאת, הצעיף,
כפפות, כובע, עגילים, שיער, איפור, מה שתבחרי. נ.ב. על המכנסים ויטמין סי
בסוכריות גומי ב"בי", בגלל שהמינון נמוך, מיועד לילדים, אוכלת כמה ביום.
גם סוכריות, גם ויטמין, ניצחון.
4. look around – לא צריך הרבה כדי להכניס יופי או שקט או אסתטיקה לחיים,
באמת, רק להביט סביב ולהחליט מה בוחרים להכניס הבייתה. ענף דק של גפנית
שקטפת מגדר חיה והכנסת לבקבוק קטן, זר תבלינים באיזו פינה, והענף הזה
שראיתי בדרך הבייתה עמוסת חבילות ולא הצלחתי להתאפק והוא כאן, העלים
כאילו הבינו שתפקידם השתנה, והשלכת פסקה.
עדות מקומית נסגרת עוד ארבעה ימים, אל תחמיצו,
לאורית יש ספר ילדים חדש. מזל שיש כאן שתי ילדות קטנות וחכמות שמגיעות
להמון ביקורים ואפשר להקריא להן ספרים חכמים, שגורמים לפתוח את הראש
למחשבות חדשות ומצחיקות, חד קרן מסוג קרנף, הוא ספר נהדר.
תכף אני אעלה פוסט על ההרצאות שלי כי אחרת איך העולם ידע עליהן, אני
רק אגיד שאני נהנית הנאה גדולה משתיהן, ובשתיהן, לטעמי יש לא מעט ערך
מוסף. תכף יהיה לינק.
אנחנו בשבוע הראשון, לפי התאריכים, לאו דווקא על פי ימי השבוע, של שנה
חדשה, של עשור חדש (!) וזו הזדמנות למי שאוהב או חייב סימני דרך וסימנים
בכלל, כדי לעשות מהפכים בחיים, להחליט החלטות באמת חשובות, כאלה
שניתנות לביצוע, ולהצליח בהן, זו הברכה שלי אליכם ואליכן, שתחליטו,
שיצליחו לכם ההחלטות
.
.
קירות מקולפים ומרוסקים בכל כך הרבה יופי, וחיים.
וחשבתי מי היה חבר של הילד בחלון שממול, אם. 
וטפסתי במדרגות מתעקלות בחן וסגנון שלא ראיתי הרבה זמן בבתי העכשיו. 
יחייך לחבר בחלון הסמוך בדיוק כמו הילד ההוא, מהבית הזה שאני מתעדת כרגע את קץ חומריו, כי חיים. 
אפקה. מרץ 2012 
.
