ארכיון קטגוריה: שִׂשִׂים וּבְגָדִים

ארבע המלצות, פעם בשבוע #27

.

השבתות כאן מתחילות לקבל את כיוונן החדש,

עכשיו כשהן ביקורי סופשבוע לפעמים של הזאתי הירושלמית הזמנית.

הן הופכות מאד מאד משפחתיות, שקטות, מאפשרות מנוחה ולימודים, כמה לימודים,

מה שמאפשר לאמא הזאת שרוצה לשמור על שקט לטובת הקשב והרכוז של כולם/ן,

להתיישב בעצמה ליד המחשב,

גם להעלות פוסט בזמן,

גם מי היה מאמין לכתוב מילים לא לרשתות, בלוג, ומיילים,

גם לעשות קצת סדר באלפי הצילומים במחשב,

דברים שהיא ( האמא הזאת ) מנסה להשלים או להתחיל או לסיים או לבצע,

בחרו פעולה אחת, עדיף את כולן.

הנה ארבע פעם בשבוע, די עמוסות השבוע,

מתחילות משמאל עליונה וממשיכות בכיוון השעון

 

1. מרק גריסים – כי לפעמים ממש ממש מתחשק לי, בטח גם לכם/ן לא רק לאכול את

האוכל של אמא סבתא דודה אלא גם להכין אותו. התחלתי היום להשרות את קליפות

הפומלות אני אוכלת ללא הפסקה, דיווח ופירוט בשבוע הבא, בינתיים, כיוון שאני מכינה

לשלוחה הירושלמית סיר סופר אקסטרא – סייז של מרק ירקות בכל מוצ"ש התגעגעתי

למרק בטעם אחר ואז בלילה הגשם העיר אותי ואופס, רציתי מרק גריסים של השלוש

האלה. קלי קלות, נשבעת, קלי קלות:

לסיר לא ענק ולזכור שגריסים בולעות/ים נוזלים אז אחרי יום תצטרכו להוסיף ציר ירקות

או מים או לאכול תבשיל ( טעים ):

תפוח אדמה, בצל, גזר אחד, גבעול סלרי אחד, שן שום, פטריות מכל

הסוגים, כמה שאתם אוהבים, לא יותר מדי, נניח כמות של סלסלת

שמפניון.

לחתוך לקוביות, רצועות, מה שבא לכם די קטן,

לטגן מעט בשמן זית או חמאה,

להוסיף כוס גריסים שטופות,

לבשל בין חמי שעה לשעה, תחליטו,

מלח, הרבה פלפל שחור, פטרוזיליה קצוצה בהגשה,

בתאבון ביידיש.

 

2. פילינג פנים – הנה הוא כאן, מושלם, באמת, לא שאין עוד נהדרים ומושלמים אבל

ממבחינתי הוא השולט ביום יום. מנקה, מבריק, מוריד, זול, לשימוש פעמיים בשבוע

ובארועים מיוחדים. אני זוכרת להשתמש בו אז גם על כפות הידים, ואם נכנסת למקלחת,

אז גם במחשוף.

 

3. שעון מעורר ( וספרים על הדרך ) – אני לא שומעת מצויין, מתמיד. יש מחקרים

ששמיעה לא משו בילדות והפרעות קשב, יש בינהן קשר. בכל מקרה, אני לא ישנה

עם הטלפון הנייד שלי בחדר שינה, עדיין מאמינה בקרינה ממנו ומעדיפה לשמור על

המוח האחד שיש לי כמו שהוא, והשעון המעורר שהולך איתי כבר עשרות שנים נחלש

( ברור שזו אני, אבל מעדיפה להפיל עליו את האשמה). חיפשתי שעונים מעוררים עם

צלצול חזק בארץ ואז כחובבת רשת ניגשתי לאמזון ומצאתי את היפיוף הזה. לא אגיד

את דעתי האמיתית על שוד לאור יום של אותן חברות שכל כך דואגות לזקנים

שמרוויחות שלוש מאות ויותר אחוזים על מכשירי עזר, רק אגיד שכשהאדום ההורס

הזה הגיע אלי לפני כשבועיים, בפעם הראשונה שהוא צלצל הייתי בטוחה שמלחמת

המפרץ שלוש פרצה, אין לתאר, אני שמה אותו מחוץ לדלת ועדיין מזנקת כמו מירי רגב

מול המילה חופש היצירה. יש לכם בני נוער? אל תהססו.

ואז בגלל שאני מצלמת את הדברים שאני מעלה (נהנית מכל רגע, אני אוהבת לצלם)

לא הצלחתי לצלם אותו בלי כלום סביבו וצרפתי את אלה שיש לי תקות גדולות לפחות

מאחד מהם.

אני אוהבת מאד מאד סיפורים קצרים ( או, נזכרתי בערב הזה של מבחינתי אין שניה לה,

יהודית קציר בצוותא ) רכשתי במבצעים שאני לא מחבבת עקרונית ונענית להם מעשית,

שלושה, האחד מסקרן כי נשים וסיפורים קצרים, השני בגלל המקום שממנו הוא מגיע

ואנחנו כמעט לא מכירים והשלישי כי לא הצלחתי לעמוד מול השם שלו. שלא יכזיבו.

 

4. מבצע השלמת חדר סטודנטית המשך – חדר, דווקא גדול ומאד ירושלמי אם מביטים

החוצה. בשבתות, אם פותחים חלון מגיעה מוסיקת ג'אז מבית הקפה למטה, אחד מנערי

בצלאל מעדיף לנגן על המילצור כנראה, והלב מתרחב. זאתי שלי עברה לירושלים והחדר

והדירה שהיא בונה לה שם מתעצב בשלבים. מיטה, ארון, שולחן כתיבה, אלה הגיעו לשם

עוד לפניה, ואחר כך התחילה מלאכת איסוף ועיצוב של כל מה שבונה טעם וחדר וחיים.

אני רואה קצת עקבות של הטעם שלי, של הבית שבו גדלה ( גם קצת מהבית השני ),

אבל הכי הרבה אני רואה בחירות אישיות ולי רק נותר להביט, לפעמים לאשר בקטנה,

ולשמוח. מתחם גולף, מה שפעם היה כיתן הוא חלק מהחיים שלי מתמיד, גדלתי ברמת

החייל, עכשיו אני בשכונה דומה ואחרת לא רחוק וחלק מהחיים זה אני אאסוף אותך ליד

גולף, אז זהו שהם עברו ( זמנית לחמש שנים הבנתי ) למתחם גדול מול קניון איילון,

ברחוב הלח"י משהו. אוקיי, נכנסנו למכונית ונסענו למלא את החדר הירושלמי במה שאינו

מיטה או ארון. הם הצליחו להפוך את החלל הגדול והחדש הזה לחלל מאד נעים לשהיה

והסתובבות וקניות ( חבל שאין פינת קפה או תה ) גם לבנות הפרעת קשב שמשתעממות

מהר. הצלחנו לאסוף כורסא, ושטיח, ושטיח כניסה, וסדיני פלאנל, יהיה קר שם בירושלים

אמרתי לה, ומגבות גדולות שאני אדע שלא קר לה, וסיר, וכוסות גדולות לתה, וסכ"ום, וגם

קולבים יפים ןכמה קקטוסים ואם תתרכזו לרגע בצילום תראו שהיא עשתה לי פפארצי

קטן בעודי מתרוצצת ומלקטת לה ( ולי ) דברים. אם היא רק הייתה נותנת לי, הייתי

מצליחה לבנות לה שם נדוניה משו משו.

.

 

וחוץ מזה, אל תרפו מהמאבק בחוק הנאמנות המסוכן הזה,

כל סטטוס, איזכור, התנגדות חוקית מצטברים למסה נחשבת,

ונסו לרדת לים בתקופה הזו,

שקיעות החורף הן שקיעות לוהטות בצבעים ואנרגיה.

ועצה שחוקה אבל עובדת, נסו לעשות משהו אחד חדש השבוע,

לא כל יום, לא צריך להגזים, פעם בשבוע,

משהו מפחיד מעט, אמיץ,

הנצחון מול עצמכם שווה הכל,

ותביטו בעננים זזים, בסערה, בעלי שלכת,

ברחוק, לא רק בקרוב,

ותשמחו בחלקכם.

ורעשי הרקע,

אלה אנשים קטנים,

כל כך מבוהלים וכל כך מתאמצים להיות,

שעזבו, תנו להם, זה כל מה שיש להם.

הכי שווה.

.

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים ביום שלישי #גילובגדיםובכלל

ומי שרוצה להציע מרק שאני לא מכירה וטעים אש, מוזמנ/ת.

 

גיל ובגדים #3

.

פתיח

איך מתייחסים לקלאסיקות?

כלומר האם גבר זוכר את הפעם הראשונה שענב עניבה?

האם חרוטה אצלנו הנשים הפעם הראשונה שרכסנו את החזיה הראשונה?

והג'ינס, ונעלי העקב, ותחתוני תחרה, ולאק אדום, ליפסטיק אדום או יהלום.

יש סימני דרך, כאלה שכבר בזמן שאת חווה אותם את מודעת שעברת שלב.

לפעמים בגלל מסורת משפחתית,

לפעמים בגלל סרטים, ספרים, סדרות, טורי רכילות, נקודות זמן ומעשים.

יש מעשים אתן בטח יודעות מה שלכן,

ובגדים שיש את הלפני שלהם, ויש את האחרי.

ככה הרגשתי כשקניתי לי את הגולף השחור הראשון שלי, באחרי.

שחור הוא צבע שלא חיבבו בבית ברמת החייל,

זה צבע עצוב, רציני, לימים קשים אמרה זו שהכי אוהבת ללבוש ירוק וסגול ואדום

ועדיין מביטה בי בתמהון ושואלת אם שוב מישהו מת, אבל בחיוך.

גולף שחור סימן עצמאות, אלגנטיות, אני כבר גדולה ועושה מה ש א נ י רוצה,

איפשר לי להסתתר מאחורי הצוארון הגדול

ולמשוך את השרווולים עד מאחורי כפות הידיים שלי כמו שאני אוהבת.

מועטים הבגדים שמחזיקים את עצמם ואת הלובשת אותם בבטחון וקוליות כאלה,

וחולצת, סריג, סוודר, שמלת, הגולף השחור היא כנראה הילדה הכי קולית בכיתה.

גולף שחור

.

הזהרת גיל, שהרי הבלוג הזה, הפוסטים האלה, מיועדים לגיל הזה פלוס מינוס,

שכבר מחוברות אליו הזהרות פה ושם, מקדימה ומאחורה, ומהצדדים.

הגולף השחור יכול להיות ידיד או אויב, הוא דורש בחירה מפוקחת, לא על אוטומט,

גם של סוג הצוארון הגבוה, אמצעי, גבוה מאד, וגם סידור השיער מצריך תשומת לב,

עברו הימים של גולף וקוקו וביי נתראה כשאחזור, אם אחזור.

הגולף יכול להסתיר קמטי צואר, לתת מסגרת דרמטית ויפה וקלאסית לפנים,

אבל מצד שני, לפנים עם לחיי בולדוג כבדות, לסת לא חדה וחזקה כמו פעם,

הוא עשוי לפעמים להדגיש את החולשות,

וזה לא מה שאנחנו מחפשות בבגדים, אנחנו מחפשות לחזק את החזק, לא?

אז איך ללבוש את אייקון האופנה הזה? הנה כמה הצעות הגשה:

עם מכנסים שחורים קלאסיים, או כמו שאני אוהבת כאלה שרחבים במיוחד על גבול

מכנסי גברים, חגורה שחורה או חומה, נעלים שטוחות עם גרב דקה במקרה השני,

נעלי עקב ( אבל אם עקב, אז גבוה בבקשה, אין באמצע ) במקרה הראשון, תיק עם

נוכחות גדולה

או עם ג'ינס, חגורה, מגפיים עם נוכחות מתחת לקצה ג'ינס, גובה לפי החשק, או נעל

סירה פשוטה, טבעות וצמיד, שיער אסוף ברישול ומשקפי שמש שחורים.

או אולי חצאית ארוכה, בכל צבע שמתחשק, גולף שחור, חגורה חלקה רחבה, ג'קט

ג'ינס או עור, שרשרת על הגולף

אולי בכלל שמלת גולף קצרה ( יחסית ) עם גרבונים עבים, מגפונים שחורים ותיק קטן

כדאי להתייחס אליו כמו לבגד עם המון נוכחות מצד אחד וסופג הכל מצד שני,

כלומר אפשר לעשות איתו הכל, אבל המלצה שלי, לעשות איתו מינימום,

הוא ממש ממש מחזיק את עצמו לבד לא רע, הנה דוגמא מושלמת , והנה עוד אחת:

סופדבר

ידעתם שסטיב ג'ונס ביקש אי אז בשנות השמונים

מאיסיי מיאקי לעצב דגם עבורו? ביקש, וקיבל מאה

סריגי גולף שחורים וזהים.

שאודרי

הפבורן

שלבשה אותו

עם מכנסים

שחורים וגבעוליים כמעט כמותה, היא זו שהפכה

אותו לאייקון אלגנטיות, עידון וקלאסיקה?

שהוא "הומצא" בעצם על ידי מלחים ועובדי חוץ במקומות סוערים בתחילת האלף הקודם

כדי להגן על הצואר והפנים מהרוח?

אז איפה מוצאים אותו את זה, האמת שבכל מקום, רשת, מעצב/ת, אוןליין, אני יכולה

להמליץ כמובן, לתת לינקים, בארץ, באתרים, ראיתי בכל הרשתות בסיבוב קטן שעשיתי

השבוע, אבל בשביל אחד בסיסי וקולי אין סיבה מבחינתי להמליץ על אחד ולא על השני

היום. רק תבחרו טוב, גם באיכות וגם במה אתן בוחרות, צמוד, רחב, ארוך, צווארון ענק,

מגיע לחצי דרך, גבוה ומוגזם, מינימליסטי. יש הרבה אפשרויות ואופי למשהו שאפשר

לתמצת ב"גולף שחור, מה הבעיה". המלצתי במקרה הזה, עדיף אחד מאיכות מצטיינת,

מאה אחוז כותנה או קשמיר או משי או תערובת אחרת ממש איכותית של חומרים ובדים

שיחזיקו מעמד וישתפרו עם הזמן וישדרוג לא משנה מה תרכיבו סביבו, ויש מה, לא?

 

..

ולסיכום, אין שמחה ממני לכשלונה של מירי רגב,

כבר יש רקפות, גלעיני האבוקדו מתבקעים בצלוחיות שלהם,

זה זמן לתבשיל עדשים, או מרק עוף ותכף תכף תכף הנוריות יהיו נפלאות,

והכי שווה שמישהו מרגיש אליך ככה.

 

נ.ב. פוסט שבועי #גילובגדים או בשמו המתעדכן #גילובגדיםובכלל מתוכנן לעלות

כאן בימי שלישי, והנה עכשיו שני בערב, אצלנו, בהפרעת קשב, זה אותו דבר.

ארבע המלצות, פעם בשבוע #26

.

כשהזמן עובר כל כך מהר,

כשאני אומרת לעצמי עוד ארבעה חודשים אביב ומבינה שזה לא המון זמן,

כשאני רואה את הילדות הקטנות שאני פוגשת שחיות רק את הכאן ועכשיו,

וכשהחורף כאן הן לגמרי בחורף כאילו אין מלבדו ולא כלום,

וכשיגיע הקיץ הן יהיו בלהט ובתחושת החום מבלי להכיר בקור שהיה, ושיהיה,

ואני מקבלת עוד סימן לעובדה שהשינויים אינם רק במזג האוויר, ומחייכת.

אז הנה, מוצאי שבת חורפית, ארבע המלצות, פעם בשבוע #26

משמאל למעלה, בכיוון השעון, כרגיל

ומוסיקה לדרך

.

1. אבוקדו טיים – כי מכל הדברים הטובים שיש בחורף, ויש אנ'לא מכחישה, אבוקדו הוא

בשלישיה המובילה, תודו. כמו שהוא, מעוך, פרוס, בכפית, כממרח, מה שלא תעשו איתו,

יצליח. מצאתי שני פיצ'יפקס שיעזרו איתו, האחד יצליח להשאיר אותו ירוק מבלי להשחיר,

כלומר לימון יעזור, אבל גם זה, והשני הוא החותכן הזה, כי הטריק שרץ ברשתות איך

להוציא את כל החצי עם כף, לא מצליח לי. ואתם בטח מכירות/ים את הטריק של חציה

לחצי, נכון? חותכים אתו לרוחבו ואז מניחים כף יד אחת שתחזיק את החצי התחתון, כף

יד שניה מונחת על החצי העליון ומסובבים לשני כיוונים נגדיים, וואלה.

נ.ב. ואם אתם חייבות, הנה גרבי אבוקדו.

 

2. תזכורת – תזכורות קטנות של אכפתיות או אהבה או חברות הן דבר משמח תמיד,

זה מחזיק מפתחות שהזמנתי והגיע תוך עשרה ימים בשביל זאתי שלי הנוהגת לירושלים

הלוך ושוב, וכבר רטוב על הכביש, וחושך, ולכי דעי מי המטורפים שנוהגים סביבה,

ואני דואגת בניגוד לרצוני, מודה. אז אם גם לכם יש מישהו כזה, הנה ג'סטה משמחת

שאינשאללה תזכיר להם להזהר כי יש מי שאוהבים אותם/ו כל כך.

 

3. צריך כזה וזהו – בשבוע שעבר האוטו של זאתי לא נדלק, אחרי שעמד כמעט

שבועיים, זה מה שקרה. אה, אולי לא לגמרי פי.סי. אבל לפעמים אם יש לי ברירה, אני

בוחרת את הברירה הקלה, מודה. צלצלנו לאבא. גם לילדה שלי יש אבא כל יכול, לא

רק לי, ואין הרגשה טובה יותר מזו לעבור את החיים. אבא הגיע עם זה, התניע ברגע את

האוטו, בלי כבלים מהבגאז' ועניינים, לימד אותה ברגע מה לעשות אם זה קורה שוב,

הסביר לכל הנוכחות למה ואיך המוצר הזה מתפקד, גם מטעין את הטלפון בשעת חירום,

גם פנס ובכלל זה מה שצריך, השאיר לה את זה ודהר לדרכו. בנות הבית מרגישות מאד

בטוח עם זה בתא המטען. נדמה לי שכדאי לכם/ן גם. החיים קלים יותר נדמה לי, וחורף.

 

4. צעיף דק – למה זה צעיף דק ולא עניבה דקה אין לי מושג, אבל אם בענייני טרנדים

שאפשר לאמץ בשמחה ובקלות, כזה שמתאים לכל גיל, כיס ועושה את העבודה לגמרי,

אז הצעיפים הסקיני האלה, זה שמם סקיני סקארפ, הם הדבר שכדאי לכן להתאהב

בו ( לרגע ). יש דרכים רבות לקשור אותם, אולי אצליח להעלות פוסט עם חלק מהן

בימים הקרובים, נראה, אבל הדרך הבסיסית והעיקרית היא כמו בצילום, שלי, זאתי לא

בבית, תכננתי לצלם עליה. סביב הצואר, שזה גם טריק צואר לא צעיר מושלם, כלומר

מניחים אותו עם הקצוות לאחור ומסובבים, ומשם מה שתרצו, לקשור, להשאיר פתוח,

לקשור בצד. הם בעיקר שחורים, יש גם בצבעים אחרים. הנה, טרנדי, וסבבה לגמרי.

וביד אני מחזיקה את ספרה של הגברת מהמשובחות שיש לגזע שלנו, הגזע הנשי,

דוגמא לכוח ושכל ונשיות ואורךרוח ומנהיגות והורות כנראה וזוגיות כמעט ללא ספק,

מגיע לה שנקרא את סיפור חייה, אין ספק שאפשר להרוויח ממנו, כל אחת ומה שתבחר.

.

ובעניין התוספת שמגיעה לכאן תמיד, הפעם התוספת היא אני

 

 

אופס, עברו שלושים שנה.

זה היה נעים ומוזר לחזור לנעלי הזאת מהסופר, ממילקי,

יש תפקידים שילכו איתך תמיד, וצריך להכנע בחיוך לאנשם ברחוב,

ולא להתייחס לטוקבקיסטים שאללה יסתור הגזימו השבוע ימח שמם.

נ.ב.מצפה לקרב חוזר בעוד עשרים וחמש שנים, על כסא גלגלים.

 

#ארבעפעםבשבוע #גילובגדים #גילובגדיםובכלל .

גילובגדים #2

.

פתיח

זה התחיל בערך בגיל שש עשרה,

הכרתי את דליה בתיכון החדש שאליו עברתי, כן, מישלב, כן עשיתי בגרות אכסטרנית,

כן, נראה אתכם עם הפרעת קשב נשארים בבית ספר תיכון אחד, בלי אבחון וריטלין !

בכל מקרה 1,

הייתה לה חליפת מכנסיים לבנה שאין ולא היו מאז דברים כאלה! מכנסיים קצרים,

וכשאני אומרת קצרים, אני מתכוונת לקצרים, אנחנו בסבנטי'ס, וחולצת ג'קט מהממת

שנקנתה באיזה בוטיק, עוד מילת סבנטיס נדמה לי, בדיזנגוף, עוד סבנטיס זוהר.

בכל מקרה 2,

בפעם הראשונה שהיא נתנה לי ללבוש את הנס הלבן הזה לאיזו מסיבה, אני לא

זוכרת איך ולמה זה קרה, האושר הפנימי שלי טיפס למדרגות שאושו לא ידע על קיומן,

וכשהיא הציעה שאני אשאיר אותה אצלי לכמה ימים, העונג היה עצום.

cut to

זו התחושה הטובה של ללבוש בגדים שממש מוצאים חן בעיניך, שאין לך בדיוק

בדיוק כזה, ששייכים לאנשים שאת אוהבת, תשאלו את אבא שלי כמה סוודרים וחולצות

עבודה וחולצות פלנאל עברו מהארון שלו לשלי לכמה ימים והוחזרו רק לאחר נדנודים

ואולטימטומים עם שרוולים מרוטים כי אני אוהבת למשוך את השרוולים של סוודרים

גדולים מעבר לכף היד, זו תחושה נהדרת ללבוש בגדים של חברות, אהוב, אבל מקרה

החלפות הבגדים בין חברות או אפילו מסיבות החלפת בגדים בקבוצות גדולות יותר

הן לא בגדים יד שניה ולא וינטאג'.

וינטאג'

וינטאג' הוא לא יד שניה, כלומר הוא כן, אבל זו לא ההגדרה החשובה שלו.

אני מצליחה להבין בני אדם שהרעיון לקנות בגד שמישהו לבש מעורר בהם קצת סלידה,

אי נעימות, כמו להתנגב ( יאק ) במגבת של מישהו זר, ובאמת לקנות בחנות יד שניה

סתם סוודר או שמלה שלכי דעי איפה ומנין הגיעו ראשית אין טעם במקרה שהדיון הוא על

אופנה ובגדים ובחירות ( ולא כורח פיננסי ) ושנית זה מעורר יותר התנגדות מהתרגשות

קלה. אבל וינטאג' זה עניין אחר לגמרי,

וינטאג' מאפשר לך ב א מ ת ליצור מראה שבפרטים שלו ייחד אותך, ובגילאים שלנו כבר

אין, אני חושבת, נטיה להיות אחת כמו כולן, יש נטיה וחוכמת גיל לרצות להיות מי שאת

בוחרת, רוצה להיות, לשקף והוינטאג' מאפשר בדיוק את זה. חגורה או צעיף או חולצה

שאין בכל חלון ראווה או אתר קניות, כזה שיש עליו קצת שריטות, כביסות, חיים,

משהו שעשה אותו ספציפי,

זה כל מה שצריך כדי לא להראות כמו חיילת בשורת חיילות צייתניות,

זה מה שאמרו ללבוש, זה מה שנלבש.

 

למשל התמונה הזו שצילמתי הבוקר, כן, היו לי תוכניות לכתוב את הפוסט הבוקר אבל

החיים עקשניים יותר מכל החלטה, הכל בה נחשב וינטאג, שבתרגום והבנה פרטיים

שלי, מה שנחשב כוינטאג' הם דברים ע"ע בגדים, תכשיטים, כלי בית, רהיטים, ספרים,

הכל בעצם, מהעבר הלא קרוב, נניח מינימום של עשרים שנה, שיש בהם ערך מוסף,

או של תוכן אישי, משא זכרונות אישי או קולקטיבי, או של ערך עיצובי, נניח בגד של

מעצב מאד נחשב,  בגד עשוי מחומרי בסיס לעילא ועילא ומחזיק מעמד באופן נהדר

וממש ממש מתחשק להשתמש בו.

אז בתמונה יש למשל:

את "האריה, המכשפה וארון הספרים" משנות הששים שקבלתי במתנה

עגילים שקבלתי מדודה אהובה

שעון של סבתא שלי שהחלפתי לו רצועת עור

סווטצר רך ובלוי שהוספתי בגלל התווית

וצעיף הרמס שקבלתי במתנה מגבר עם טעם משובח לפני המון המון שנים

אני משוכנעת שלכולכן יש דודות, אמהות, סבתות, חברות של סבתות וכל הדברים

האלה נמצאים שם, במגירות, מחכים רק שתזכרו בהם, תשלפו אותם ותערבבו אותם

עם הבגדים שקניתן בשנים האחרונות, השנה. צעיפים, שרשרות מעשורים שונים,

סוודר סרוג, חגורה תלויה בארון כבר עשורים ואופס, עולה על המכנסיים כאילו נוצרה

עבורם, טבעת פלסטיק נשכחת משנות הששים של אמא שלך, עגילי חישוק גדולים,

מטפחת לשיער, שמלת טאפט של סבתך, חולצת "אתא" של אבא שלך כמו זו שלי

שגנבתי לו לפני שנתיים, סיכת שיער, סוודר תחרה, ואם את בגילי פחות או יותר

בטח יש לך בארון בגדים נהדרים מפעם, ג'קט של "ג'ייד" או "מיפ" או ראש אינדיאני

מימי נעוריך שמתחבאים בארון, עליונית של גוטקס כמו אלה שתמי בן עמי לבשה,

לכל בגד יש סיבוב שני או שלישי, תראו את הנמרים ברחובות בחורף הזה.

צאו לחפש בארונות הנעורים שלכן, של אחיותיכן, ואל תגזימו,

החוכמה, כמו שאני תמיד אומרת, כשנותנים לי לדבר, היא מינונים,

בטח בגילאים שעליהם אני מכוונת, נניח חמישים וקדימה,

כי גם מדונה לבשה וינטאג' למשל ב"סוזאן סוזאן", אבל זה ברור

שלא זו הכוונה. מינונים,

מכנסיים שחורים, סוודר שחור, סיכת וינטאג', מעיל שמצאת בארון, לא צריך יותר.

ג'ינס, חולצה לבנה, חגורת וינטאג', שעון, קרדיגן גדול של סבתא, קלאץ של אמא.

שמלה מ"זארה", צעיף מדהים שמצאת או קנית ( תכף רשימה ), מגפונים וג'קט

משנות השבעים שהבת שלך מצאה איפהשהו.

כמו חוק האותו דבר ואחד אחר שאולי ארענן בשבוע הבא,

ככה גם עם הויטאג', כמו צ'ילי צריך להתייחס אליו,

טיפ טיפה, בשביל הטעם מלמטה, שירגישו בלי לדעת בדיוק למה זה כל כך טעים

ושיהיה רק אחד כזה, שלך.

.

לפעמים יהיו כאן יותר צילומים, לפעמים פחות,

היום פחות, אבל מצד שני כמה חנויות וינטאג' מצויינות.

יש כל מיני חנויות וינטאג',

יש חנויות יש שניה שאם יש לכן אהבה לעניין או סבלנות אפשר לחטט שם ולמצוא

מציאות שוות במיוחד, יש חנויות עם כיוון וטעם מאד מאד ספציפיות, חנויות יוקרתיות

שמתמחות מאד בטעם של בעל/ות החנות, כמו למשל:

החנות של מיקי ממון – שהיא כל מיני דברים, אבל בשבילי היא הבת של קיטי, חברתי

לקריירה ואשה צעירה שאני אוהבת מאד. מיקי גדלה להיות דוגמנית מצליחה מאד, והיום

סטייליסטית עובדת  ובחצי שנה אחרונה מחזיקה חנות וינטאג' עילית בברזילי 13 ת"א.

או החנות של סוזי – סוזי היא אקס רקדנית בחברת הבלט של ניו יורק, אמריקאית, היפית

בנפשה, נשואה לצלם ישראלי ועשתה עליה לפני כשנתיים. לסוזי אוסף וינטאג' כל כך

כל כך אמריקאי, פרוע, צבעוני, אקלקטי, והחנות שהיא פתחה ליד כלבו שלום היא חלל

מהיפים, צבעוניים והולמים את הכאוס הנפלא של הבגדים והתכשיטים שלה בגרוזנברג 2

ת"א וגם מוכרת באסטי.

יש רשת של שלוש חנויות בתל אביב שנקראת "ביי קילו" שאני מאד אוהבת, הן מביאות

הרבה, את רוב הבגדים מחו"ל, כך שאפשר למצוא דברים שלא בהכרח מזוהים ומוכרים,

ומוכרות את הבגדים על המשקל, לא לפי ערכם המסחרי או עיצובי, כך שאם מצאתן

מציאה נהדרת או סתם משהו, תשלמו לפי המשקל בלבד. יש להן מפות נהדרות לפעמים,

היישר מבית סבתא של מישהו אחר, ולפעמים, כמו לפני שבועיים ע"ע מעיל עור ארוך,

מדהים, נדיר ומושלם שעלה לדעתי לא זוכרת, ממש כלום אבל לא בגלל זה הוא מושלם,

הוא מושלם כי הוא מושלם, it's not about the money

ויש על אבן גבירול, מבזל עד ככר רבין בערך שבע שמונה חנויות, יש עוד שתיים שרציתי

לכתוב עליהן אבל אבדתי את כרטיסי הביקור, אז אעדכן בהמשך, הבטחתי לעצמי

שהפוסט יעלה הערב, ויש כמה בקיבוצים שאעדכן גם, ובהרצליה יש לפחות שתיים

מצויינות. ולא, לא איכפת לי שהייתה השבוע כתבה באקס-נט על חנויות וינטאג' ברחוב

החשמל, חשבתי על הפוסט הזה בשבוע שעבר ולא הצצתי עליה עדיין, בכוונה : )

עכשיו אקרא, כדאי לכן גם –

ואם תרצו להוסיף בתגובות שמות של חנויות וינטאג' שוות, בכל מקום בארץ, פליז דו.

 

:)

סופדבר

אז הסתובבתי היום בעולם הטוקבקים לרגע,

היה לא נעים להתקל באנשים עם יד קלה וכל כך הרבה זעם,

אז אני חוזרת לכאן, למקום שאני אוהבת, לחלל בטוח יחסית,

לאנשים שכותבים לי בבלוג ובפרטי מילים כנות, לרוב טובות, לא רק.

חורף זה זמן התכנסות,

וחומרים רכים, וחום, ושקט,

וכיוון שנשבעתי להעלות לפני חצות,

כלומר היום, ןלא חחר,

א נ י ל ו ח צ ת ס נ ד,

ואשלים, אערוך, אוסיף מחר, אינשאלה :)

 

 

ארבע המלצות, פעם בשבוע #24

.

חצי שנה,

פעם בשבוע ( חוץ מחודש נורא אחד )

גאה בעצמי ומגלה שפוסט קבוע זה הרגל מצויין,

גם להפרעת קשב, וגם עוגן פנימי מינימלי אך מחייב.

יש זמנים שהתחושה היא שכולם צריכים ממך משהו,

הורים וילדה/ים וחברים והחיים עצמם גם יודעים לדרוש את שלהם,

ועולמות פנימיים נחים מעט מלהביע וליצור ולייצר כל הזמן,

זמן התכנסות מלא סקרנות,

מה יגיע אחר כך.

הנה

ארבע המלצות, פעם בשבוע בפעם העשרים וארבע,

וגם פס-קול גוספלי משו לסוף הוויקאנד שכאן, ולסתיו שמתארך השנה.

ושיגיעו השבוע דברים מעניינים, מהרצאות, מאנשים, מספרים שלא שמעתי קודם,

זה הכי כיף.

משמאל למעלה, בכיוון השעון..

.

.

1. קרם פלאים – זה קרם רב תכליתי אבל ממש ממש מצויין. לגוף, שפתיים, פנים, ידיים,

כפות רגליים, מה שתרצו. איךשהו קצת מסובך להצליח למצוא אותו עם משלוח לא מאד

יקר ( אם תצליחו, אנא כתבו בתגובות ), אבל אם תחפשו באי-ביי אמזון וברשת תצליחו

ולדעתי שווה לגמרי את המאמץ. הצבע של המיכל כחול בוהק, אבל זה צרם לי מדי

בעינים, אז  שיניתי לשחור לבן את ה Egyption magic

 

2. קופסאות פלסטיק משומנות- עכשיו, בזמנים האלה כשאני משנעת קופסאות אוכל

לירושלים, שיהיה לה, שתהיה לה הרגשת בית, ואם היא תשכח סיר על הכיריים, עדיף

שנכין, ומקבלת אותן בחזרה, אני צוברת לא מעט עצות ופטנטים קראו לי מרתה סטיוארט

בקרוב, בענייני אריזה, תעבורת אוכל, מתכונים חדשים, והנה אחד, אם לא ה פטנט

שלמדתי השבוע מאיזה סטטוס בפייסבוק לא-זוכרת-מי-סליחה נוסה בהצלחה במטבח

כאן כמה וכמה פעמים ואני מתחייבת שזה באמת עובד באופן מפתיע ונפלא.

הבעיה: קופסאות ומיכלי פלסטיק אחרי שאין בהן אוכל אבל השמנוניות על הפלסטיק

סרבנית ועקשנית ודורשת עבודה והמדיח לא ממש טוב להן או עושה עבודה רעה

הפתרון: ובכן, קצת סבון כלים, שליש מים חמים, מגבת נייר. לסגור את הקופסא, מיכל

עם המכסה המתאים ולנער. כמה שנשמע טיפשי, ככה עובד, חצי דקה והקופסה מוכנה

להטען מחדש. נסו ולא תתאכזבו, מילה של אמא של זאתי.

 

3. טעיםםם – מתברר שלהכין אוכל רק לעצמך, שכחתי מימי הרווקות רחוקים שלי,

זה גם כיף גדול, הטעם היחד שיש להתחשב בו הוא שלך, גם אפשר לחפף בלי יסורי

מצפון, גם לאכול לפעמים מול הטלוויזיה או המחדב שישמור אותך האלוהים וגם לגלות

דרכים חדשות לאוכל מהיר כי-למי-יש-סבלנות-להשקיע-ממש וגם טעים כמו שלא האמנת

בפעם הראשונה שאילתרת והצליח ככה:

המצרכים: תפוח אדמה או שניים

הכנה: מיקרו לתשע עשר דקות, אתם מכירים את המיקרו שלכן/ם, שיהיה רך.

כשהמיקרו עובד, להניח על הכיריים את המחבת הכי כבדה ומסיבית שתתחמם ממש.

להוציא את תפוח האדמה, לעטוף במגבת ולתת מכה / מעיכה על השיש, שימעך קצת.

עם סכין חדה במיוחד לחתוך את המעוך. המחבת לוהטת?  לפזר עליה קצת שמן זית,

מלח, פלפל, גם על שני החצאים ולהניח אותם, חצי חתוך כלפי מטה, על המחבת תצצצ.

לקחת כף עץ גדולה וללחוץ מעט ולמעוף מעט את תפוחי האדמה כדי ששטח הפנים

יגדל. להמשיך ללחוץ לא מדי / להדק עם כף העץ. כשיהיה ריח של להט תהפכו פינה

ותציצו, אם יש סימני חריכה חזקים, שחורים, זהו. לא משנה מה ליד, טעים בטירוף.

 

4. סוודר משלך – סוודרים זה כיף. כשהם עשויים מחומרים נעימים, לא מכבידים מדי,

עם חולצה מתחת, בלי חולצה. בגודל מדוייק עד המותן, אוור סייז כאילו גנבת מבן זוגך

או אבא שלך ( אני, תמיד ), או בדוגמאות או חלקים, והשנה יש גם את אלה שנראים

כאילו מישהו הוסיפ/ה להם טאצ' אישי, מה שאני עושה כבר שנים, זה קלי קלות גם

לאלה שלא עושות כלום, זה גם לוקח רבע שעה, זה גם אפשר לעשות עם ילדים

ונוער או סבתות והתוצאה נותנת לסוודר שלך יחוד, אין עוד אחד כזה. זה יכול להיות

הרמוני ורגוע כמו שאני בוחרת או הכי פרוע, אקלקטי וצבעוני כמו מישהי אחרת.

המצרכים: סוודר, מחט גדולה עם קוף גדול וחבילות צמר על פי טעם, תוכנית, בחירה,

רכשתי בחנות לחומרי יצירה את הכל בארבעים ש"ח. הדרך הקלה היא להתחיל פשוט,

במקומות הברורים בסוודר הראשון, הצמרוהמחט הגדולה עושה הכל ממש ממש קל,

אז כמו בצילום, מתחילים בתפרים, בשוליים, מסביב  לכיסים, לצואר, אפשר לאורך

השורות, אפשר בתפר שכחתי-את-שמו-הולכת-לבדוק-שניה, הנה,  תפר-תך-שינים

או תפר פשוט כמו בשיעורי מלאכה. יש תוצאות. אעלה באינסטגראם מחר.

 

#גילובגדים זה ההאשתאג שלי באינסטגראם לענייני בגדים וגיל, עוד לא באמת

הצלחתי לפענח לעצמי מה אני רוצה לעשות עם התאבון החדש שלי לבגדים, להעלות

פוסט על נושא מסויים שקשור לאופנה, בגדים, גיל? לצרף כאם את ההמלצה החמישית?

משתעשעת, בסוף כמו תמיד מגיע רגע שברור מה נכון,

בינתיים, בהיר על בהיר, מעתיקה פוסט מהאינסטגראם.

בחירה בצבע אחד, גם אם בכמה גוונים, היא בחירה ברורה של מראה.

בבוקר הזה זה היה הלבן המלוכלך עם האוף וייט, הבג׳, צבעים בהירים והרמוניים בכל

עונה, אבל איכשהו בסתיו הם תואמים להתרככות הכללית, לתחילת ההתכנסות.

נכון שיכולתי להתפייט עליהם באביב, אבל עכשיו נובמבר והאמת שהם קצת יותר

מפתיעים כשהם נלבשים בסתיו ובחורף, וחוץ מזה, סריגי כותנה כאלה מדוייקים עכשיו,

בטח אם תיישמו את סעיף ארבע בפוסט. עם גופיה דקיקה שתחמם כי הסריגה מחוררת

וכבר קצת קריר, עם כתף חשופה במקרה, מכנסיים רחבים ומושלמים לנצח, נעלים

חרדליות שרק מציצות, צמיד מידתי, צמיד או צעיף, לא להעמיס, משקפיים ותפוז ראשון,

סתיו.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

.

 

.

.

ועוד לא דברתי על to blond or to grey

………………………………………..///#ארבעפעםבשבוע #24 #onceaweek

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: