ארכיון קטגוריה: אני

אתמול, לרגע, בעשר בלילה

.

.

החלונות כבר פתוחים גם בערב. צונן, אבל ממש במידה.

בחלונות עץ המנגו הגדול במיוחד של השכנים והגפן השופעת שלי.

בYes יש מוסיקת ג'אז מצויינת למי שאין כח לבחור ולהחליף מוסיקה.

הסלון הכמעט ריק שלי – זרקתי, העברתי, נראה כמה זמן אני אצליח  לא לעשות עם זה כלום,

למרות שצריך, מנוקד בשאריות אחר צהרים של ארבע טרום נערות בנות 11 שהתחפשו לאנשים

מתקופת שמואל. א' או ב' – מי יודע.

נחשו מי תהיה שמואל.

אני רוחצת כלים. לפעמים זה מרגיש פשוט יותר מלהעביר הכל למדיח וגם ירוק יותר.

כפפות גומי צהובות על הידיים. חושבת מה אני יכולה להכין לה לצהרים לבית הספר מחר.

אמא שלי מצלצלת לשאול משהו, אני נזכרת שלגיס שלי יש היום יומולדת ותכננתי ושכחתי

לצלצל, אני מחפשת שורה שברחה לי, הדס מצלצלת להזכיר שאולי נצא מוקדם להליכה בים,

מישהו שולח לי אסאםאס במקום לצלצל, אבל זה עדיין מתוק מצידו והכלים מסתבנים.

הילדה שלי קוראת בקול רם את שתי המילים הקבועות שמצהירות על סגירת הספר ורצון לחושך.

מסויים. חושך מסויים. אני עונה את הקבועות שלי, מסירה את הכפפות בתנועה שמדגימה,

כך אני מרגישה, גנטיקה ותנועות נשיות שנראות שעתוק אמיתי. ניכנסת  לחדר,

מנורת הקריאה מאירה את מערכת התופים שלה, את החלק העליון של המיטה ואת הילדה הזאת,

שלוגמת לגימת סוף יום מכוס המים הטריים, בטח טריים – כן אאובל'ה, החלפתי לך מים.

היא מסדרת דבר או שניים שחייבים סידור לפני המוכנות שלה לשינה, מניחה את ראשה ומביטה

בי במבט שמזכיר את גילה האמיתי. יש שעות שאחת עשרה מרגיש ומזכיר, ובצדק, שהם, שהיא,

עדיין ילדה קטנה. או לפחות לא מאד גדולה.

אני – לפעמים זה מרגיש כמו תנועות מבויימות, כמו משהו שראית באין סוף צילומים, סצנות –

אני מתיישבת על המיטה, לידה, לוחשת לה מעט מילים, כי את רובן כבר אמרנו במשך היום,

וכי אני  זוכרת שמילים מלבבות ומפנקות מרגישות לה תינוקיות בימים האלה.

אז אני אומרת אותן בלב ומתאפקת. ברב הפעמים.

מכבה את מנורת הקריאה, נוגעת, מנשקת ויוצאת מהחדר.

מנורת לילה מבעבעת צובעת באדום לוהט את חדר ילדותה. אני הולכת בצעדים  של בית, פשוטים,

לא מודעים לעצמם את אורך הפרוזדור, מושיטה יד לאוזו שחיכה לי על הדלפק.

הקרח כבר נמס מעט.

אני מביטה על קירהצילומים הגדול שלי, מחייכת לצילום מפעם, החתולה הבלונדינית שלי  מייללת

למשהו והכלבה הרעשנית שלי נובחת כמו מטורפת על השביל, יכול להיות שהיא שוב נתקלה

באילנית שקופצת שם לפעמים. אני יוצאת  לחצר וגוערת בה ששקט כבר.

כמעט עשר בלילה. השכונה שקטה באמת. האור מהמטבח נוגע בשביל, המוסיקה מגיעה אלי.

אם אני אתאמץ, אני אצליח לשמוע את הנשימות  של הילדה שלי.

יש הרבה דברים שצריך, שחייבים, שחסרים באמת. שכבר אי אפשר בלי,

שאני חייבת להתחיל לעשות, שאני רוצה.

יש כל כך הרבה דברים שפשוט חייבים להשתנות ולזוז קדימה, זה נכון,

אבל אתמול, לרגע, בעשר בלילה, החיים שלי היו שלמים.

.

.

הקשר בין נודל'ס ובליינדייט

.

– אמא…

– אהממ…?

– אני רעבה.

– רעבה? אכלנו לא מזמן.

– אני גודלת. הגוף שלי צריך אנרגיה.

– גדלה. וגם אני צריכה אנרגיה.

– את צריכה אנרגיה כדי לחיות. אני כדי לגדול. מה דחוף יותר?

– מה מתחשק לך?

– מנה חמה.

– לא!

– למה?

– מנה חמה זה רק לעתות מצוקה וחרום.

– א מ א, זו שעת חרום אמיתית. אני במצוקת רעב נוראית.

אני מתבוננת בפנים האלה. היא משתדלת להשאר רצינית,   ודי מצליחה, חוץ מזוית פה קטנטנה

ואיזה ריצוד בעינים. אני לא נכנעת. אני אמא החלטית, אסרטיבית, תקיפה.

–  לא. אין מנה חמה, רוצה נודל'ס?

    היא מחייכת. בטח רוצה. מנה חמה תוצרת אמא. מה רע?

– בואי תעזרי לי פושטקית.

*     *     *     *     *

נודלס. הכי קל. הכי מהר. ממה שיש.

צלחת גדולה. קרש חיתוך. סכין חדה מאד.

– פלפל אדום עדיף –  כתום / צהוב / ירוק לרצועות דקות ולא ארוכות.

– גזר – רצועות דקות ממש באורך….חצי אצבע בערך.

– ברוקלי / כרובית – פרוסות דקות לרוחב. אפשר בלי בקלות.

– תירס. טרי, עם סכין לחתוך בבסיס הגרעינים. תירס גמדי מקופסא נחתך לאורכו ואז לשניים.

בשעות חרום גרגירי קופסא או קפוא.

– אפונה ירוקה. מהמקפיא. חופן . חצי כוס במים רותחים לחצי דקה –

טלי אומרת שקפואים אפשר ישר לווק בלי שלב החליטה.

– בצל ירוק לרצועות. כבר היו עתות חרום שבצל רגיל התנהג מצויין.

– כרוב. אם יש. אם אוהבים. קצת. פרוס דק מאד.

– חזה עוף חתוך לקוביות ועליהן מעט. ממש מעט סויה.

ואפשר כמובן בלי עוף.

על השיש –

– שן / שתיים שום.  שורש ג'ינג'ר שנשמר בקופסא אטומה/ בפריזר חודשים.

– סויה.  שמן שומשום. כף עץ. חצי כוס מרק עוף. בעתות חרום מים רותחים ואבקת מרק.

*     *     *    *     *

אמא, אם היית מתחתנת עם סיני הייתי נולדת אני עם עינים מלוכסנות?

– מה את חושבת?

– שלא. שהייתי נולדת אני אחרת, עם עינים גם מלוכסנות וגם כחולות.

– גם מלוכסנות וגם כחולות?

– כן. כמוך. גם יפה גם אופה.

– אוי, בדיוק מצאתי את הסרט הזה באינטרנט. רוצה לראות?

– לא. אני רעבה.

*     *     *     *     *

ווק חם מאד. לוהט. קצת שמן רגיל.

שום נקצץ / נמעך פנימה. ג'ינג'ר מתפמפם גם. חצי דקה / דקה.

העוף מוכנס. כף עץ הופכת את נתחי העוף. מוכנים מהר מאד, ומונחים בצד, על דופן הווק,

לא על הקרקעית במרכז החום, הם יתייבשו. אם צריך מוסיפים מ ע ט שמן.

הירקות מוכנסים על פי 'קושיים' –  הקשים בהתחלה.

לוקח להם קצת יותר זמן להיות מוכנים –

כרובית. ברוקלי. גזר. תירס – ערבוב. הפיכה.

בצל. כרוב. אפונה.

בינתיים או הכינותי מראש, הנודל'ס מוכנסים לסיר או קערה ממש גדולה עם מים רותחים.

ממש רותחים. 2-3 דקות בסיר –  קצת יותר בקערה.

למסננת. שמן שומשום ניזלג עליהן . בעדינות. ממש בצמצום.

הטעם שלו מאד ברור וחזק –  צריך לרמז אותו.

נודל'ס אל הווק המלא ירקות. שתי כפות עץ הופכות ומערבבות.

סויה על הכל. לא להגזים. אין סיבה.

כשהכל עטוף ומבריק ונראה מעט יבש, כי בעצם אין נוזלים חוץ ממעט סויה,

מוזגים את חצי כוס המרק עוף לווק. עדיף ככה מהצד בעדינות לקרקעית –

משם לערבב, לטעום, אולי להוסיף קצת סויה, אולי לא. זהו.

בלי חוקים. ממה שיש בבית. גם שני מרכיבים מספיקים –

*     *     *    *     *

–  אמא, רוצה לשחק אחרי האוכל?

–  בטח. במה?

–  גו.

–  מה נזכרת בגו פתאום?

–  אני רוצה לבדוק איך זה היה מרגיש אם היית מתחתנת עם גבר סיני….

/

בליינדייט – לכי דעי מה מחכה לך שם……

.

הפלסטיק שמספר עלינו הכל לאח הגדול

.

.

בשלבי ההכנות שלי לתכנן, להתייעץ ולהחליט סוף סוף אם לעלות את הבלוג הזה, או שלא, עלו לא

מעט שאלות,  ונסיונות משונים ומסוקרנים שלי להגדרה עצמית, למציאת דרכים למצֵב סוג של

"תעודת זהות" חיצונית. כמעט אובייקטיבית לקוראים העתידיים של הבלוג. שלי.

וככה מצאתי את עצמי פורשת על שולחן האוכל את כ ל כרטיסי הפלסטיק שלי.

לא רק אלה הנשלפים בסופר, מול הכספומט ושאר מטלות יומיומיות, אלא גם את אלה הדחוסים דרך

קבע  בתאים צפופים ביומן העור השחור שלי, בארנק, במגירה בבית.

התוצאה הפתיעה אותי. בעיקר ברמת הדיוק, השיקוף שלי  ובכמות האינפורמציה הנחשפת לעולם דרך

המלבנים המנוליינים האלה. לאו דווקא אינפורמציה יבשה ובירוקרטית, לא רק פרטים ממשלתיים,

אלא דווקא הפרטים האישיים, כאלה המסָפְּרים על האדם המחזיק בהם הפתיעו, והרתיעו.

.

נ ס י ו ן

.

הנה אני – בסדר אלפביתי – ארוזה בפלסטיק  –

המודגשים נוספו/חודשו ב2008 והיום, אוקטובר 2010

  • אדי – קידום השתלות בישראל
  • אל על – הנוסע המתמיד
  • ביי אנד בונוס
  • בי וול – איכילוב
  • בלוק באסטר- לא רלוונטי
  • דיינרס פלטיניום
  • דומו – וי איי פי
  • דלתא – ויאייפי
  • האגודה להגנת הטבע – מינוי משפחתי- כבר לא
  • האקדמיה הישראלית לקולנע וטלוויזיה – 2007/8/9/10
  • הום סנטר – מורשה מועדון
  • המוסד לביטוח לאומי
  • התנועה למען איכות השלטון בישראל
  • ויזה זהב
  • יו – דיינרס קלאב זהב
  • לייףסטייל – סופרפארם
  • לילך – האגודה למען הזכות למות בכבוד
  • ללין -ויאייפי
  • מעריב – גולד דיינר
  • מפעל הפיס – תוכנית המינויים
  • מ.א.ק
  • נעלי עמנואל – לקוח מועדף
  • סופר קארד
  • סלקום – כרטיס הטבות
  • סינמטק תלאביב – חידוש
  • פיטנס – מכון כושר – לקוחה עצלה- כבר לא
  • צומת ספרים
  • קניון שבעת הכוכבים – וי איי פי
  • רשיון נהיגה
  • שח"מ -איגוד שחקני מסך
  • שמונה – סלון פרטי לחברים
  • קופת חולים כללית – ביטוח מושלם
  • קפה הלל – מינוי
  • תולעת ספרים – מועדון חברים
  • תעודת זהות – מדינת ישראל
  • תעודת תושב – ת"א
  • כמה כרטיסי פלסטיק, תגיות עצמיות נוספים לנו עם הזמן, כל הזמן?
  • כמה הרבה מידע, וכח, אנחנו מאפשרים לארגונים וחברות לקבל עלינו מתוך נוחות?
  • כמה זה מיותר.

.


.

%d בלוגרים אהבו את זה: