שנה

.

שנה. איך עברה שנה ואפילו לא התחלתי להבין אני חושבת, באמת.

במובן המעשי אני מבינה כמובן, אבל אם תבדקו במסת הלב שלי, או הנפש, אין שם

הוכחות לאי קיומו, הוא נוכח באופן הכי פשוט ויומיומי.

אני לא בוכה עליו בדמעות רבות, לא בכיתי הרבה ( מדי ) מהתחלה,

לא כי אני לא מאפשרת לעצמי להרגיש, מה פתאום,

מסת הרגש הפנימית ששייכת לו נוכחת כבדה וסמיכה בחיים שלי באופן קבוע ומקרי,

אבל זה באמת ככה. זה מגיע במפתיע, בלי הכנה או טריגר, הבזק רגש ואני קופאת,

מרגישה את האין או היש שלו, ככה פתאום, בום.

איך אני יכולה להיות מוכנה לברק הזה, לשצף שגואה ומציף ועוצר הכל, 

לעוצמה ולרגשות שאין לי לפעמים מושג או הבנה מה הם ברגע הראשון,פשוט צונמי.

לפעמים שמחה, לפעמים ריק. יש פעמים שאני מחייכת ואומרת היי אבאלה בקול רם,

לפעמים בלב. לפעמים יש בי צורך לראות תמונה שלו, או רק לעצום את העינים והוא שם,

והמבט הזה אלהים, איזה מבט יש בעינים הכחולות האלה, הכחול של העינים שלי בדיוק,

אבל המבט, איזה מבט ואיזה עינים טובות, שיקוף של האיש הזה שהוא היה ועודנו אצלי.

לפעמים אני נופלת לתהומות עצב או תהיה כי מה זאת אומרת שאני לא יכולה לחבק

אותו, להתרפק עליו, להצחיק אותו שזה הכי כיף, להרגיש את היד שלו על הלחי שלי.

כמעט תשעים ושמונה שנות חיים מלאים וטובים היו לאיש המתוק הזה,

אז העצב על מותו אינו עצב אכזר או קשה,

ואולי הוא בכלל לא עצב, אלא אהבה בצורה הגרעינית ביותר שלה,

כמעט כמו אהבה לבת שלי, רק מהכיוון השני. ובכל זאת, לפעמים אני בוכה.

 

.

אבא שלי, אהוב ליבי, שנה, ונדמה לי שזה פשוט יהיה ככה תמיד, אהבה.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  ביום 23 במרץ 2020 בשעה 01:34

    שברת לי את הלב.

    אהבתי

  • Lihi Lapid  ביום 23 במרץ 2020 בשעה 07:11

    חיבוק יקירה … 😢

    אהבתי

  • רוית  ביום 23 במרץ 2020 בשעה 07:46

    ריסקת

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 23 במרץ 2020 בשעה 08:31

    כתבת יפה ונוגע. מכיר בדיוק את זה, מאמא שלי, כבר חמש וחצי שנים. היא איתי לפעמים בחלומות. ובלב תמיד. חיבוק גם ממני.

    אהבתי

  • meitalsha  ביום 23 במרץ 2020 בשעה 08:52

    ❤️

    אהבתי

  • חופשיה חופי פולסקי  ביום 24 במרץ 2020 בשעה 10:26

    היי חיל כתבת כל כך מרגש ותיארת את אביך המקסים שהייתה לי זכות להכירו כמו שהיה בחייו לצערי נחום בעלי נפטר לפני שבוע בפתאומיות לא זכה ללוויה ראויה ולשבעה ראויה בגלל הקורונה וההלם והעצב עדיין כואב מנשוא

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: