מה שלא קרה

.

לפעמים כשאני יושבת בפגישה, או אוכלת צהרים במקום מדליק, באמצע החספוס,
החנויות המסחריות בלי נסיון לסגנון וסטייל, המכוניות הצופרות, המהומה והרעשים של
העיר שהולמים ומציפים אותי באנרגיה, הבת שלי גוערת בי שאני מעבידה את המלצר,
בלי עגבניות, את הירוקים בצד, גם הרוטב ושהטמפרטורה של המים תהיה ספציפית,
אפשר
לחשוב
מה
כבר
בקשתי
תהיו אדיבים אליה בירושלים, לקוחות. ואני מביטה סביב מעט בקנאה, כמעט בערגה
לסוג חיים ואנרגיה כזו, איך זה לחיות כככה, כאן, בתוך מהומת האלוהים  שבטח הופכת
לשקט וחושך בלילה כשכל החנויות נסגרות, ורק בתי הקפה, הברים והמסעדות ערב
נשארים פתוחים, וקהל השכונה ואלה שמגיעים אליה במיוחד בלילה מגיעים אני תוהה.

.

בלי יסורי מצפון וחרטות, סתם תוהה איך לא גרתי מעולם במקומות מחוספסים כאלה,
לא בתל אביב, לא בניו יורק. שיא החספוס שלי היה בדירה מופלאה ברחוב בר כוכבא
מעל מנשקה קדישמן. לא עבדתי מעולם כמלצרית או כל דבר מהסוג הזה, קצת מכה על חטא היהירות והאגו בעניין הזה בשנותי בניו יורק. בעצם לא עבדתי מעולם, מעולם,
אצל
ועבור
מישהו.
התמודדתי  עם ענייני פרנסה לראשונה בחיי דווקא באמצע שנות השלושים שלי, כשענייני הדוגמנות דעכו באופן טבעי, וענייני הקולנוע, בלי ערוצי טלוויזיה, לא עושה תיאטרון,
לא היו רבים, גם שם יכולתי כנראה להגיד יותר כן, להעיז יותר, לנסות, לא היה קורה כלום בדיעבד, מכסימום כמו שניסו לשכנע אותי ולא הקשבתי, מ כ ס י מ ו ם יגידו לך לא. הא, מכסימום. מעולם לא גרתי עם שותפים להוציא כמעט שנה עם חברה ללימודי משחק, שותפה אמריקאית שרוחק התרבויות ביננו לא אפשר מתח, רק סקרנות והרפתקאות. תמיד לבד או עם אהוב, שתי אופציות שאני אוהבת.
אני מביטה בבת שלי,
גרה עם שותפה בירושלים, לומדת ברצינות, עובדת, מבלה, חיה את חייה במסלול מוכר לרבים כל כך שלעולם לא אכיר,
ואני מתמלאת געגוע למשהו שלא קרה לי,
וכנראה גם לא יקרה.
אז אני מתגעגעת,
זה גם סוג של מכסימום,
מכסימום געגוע,
זה הכל.
.
.
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה  ביום 11 בדצמבר 2018 בשעה 18:31

    מקסים

    Liked by 1 person

  • rronitt  ביום 12 בדצמבר 2018 בשעה 07:00

    כזו תנועה יפה, בין הלשחרר את הילדה, לראות את העולם דרכה, ולחזור לעצמך, לבחון את את החיים שלך ושוב לצאת את הילדה. תנועת החיים, מעורבבת ביופי ועצב. מרגש.

    Liked by 1 person

  • שושנה  ביום 13 בדצמבר 2018 בשעה 18:57

    גיליתי אותך רק היום דרך הכתבה בעיתון וישר אהבתי את הסגנון,הפתיחות ובשיתוף באמת שלך.

    אהבתי

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: