גילובגדים #2

.

פתיח

זה התחיל בערך בגיל שש עשרה,

הכרתי את דליה בתיכון החדש שאליו עברתי, כן, מישלב, כן עשיתי בגרות אכסטרנית,

כן, נראה אתכם עם הפרעת קשב נשארים בבית ספר תיכון אחד, בלי אבחון וריטלין !

בכל מקרה 1,

הייתה לה חליפת מכנסיים לבנה שאין ולא היו מאז דברים כאלה! מכנסיים קצרים,

וכשאני אומרת קצרים, אני מתכוונת לקצרים, אנחנו בסבנטי'ס, וחולצת ג'קט מהממת

שנקנתה באיזה בוטיק, עוד מילת סבנטיס נדמה לי, בדיזנגוף, עוד סבנטיס זוהר.

בכל מקרה 2,

בפעם הראשונה שהיא נתנה לי ללבוש את הנס הלבן הזה לאיזו מסיבה, אני לא

זוכרת איך ולמה זה קרה, האושר הפנימי שלי טיפס למדרגות שאושו לא ידע על קיומן,

וכשהיא הציעה שאני אשאיר אותה אצלי לכמה ימים, העונג היה עצום.

cut to

זו התחושה הטובה של ללבוש בגדים שממש מוצאים חן בעיניך, שאין לך בדיוק

בדיוק כזה, ששייכים לאנשים שאת אוהבת, תשאלו את אבא שלי כמה סוודרים וחולצות

עבודה וחולצות פלנאל עברו מהארון שלו לשלי לכמה ימים והוחזרו רק לאחר נדנודים

ואולטימטומים עם שרוולים מרוטים כי אני אוהבת למשוך את השרוולים של סוודרים

גדולים מעבר לכף היד, זו תחושה נהדרת ללבוש בגדים של חברות, אהוב, אבל מקרה

החלפות הבגדים בין חברות או אפילו מסיבות החלפת בגדים בקבוצות גדולות יותר

הן לא בגדים יד שניה ולא וינטאג'.

וינטאג'

וינטאג' הוא לא יד שניה, כלומר הוא כן, אבל זו לא ההגדרה החשובה שלו.

אני מצליחה להבין בני אדם שהרעיון לקנות בגד שמישהו לבש מעורר בהם קצת סלידה,

אי נעימות, כמו להתנגב ( יאק ) במגבת של מישהו זר, ובאמת לקנות בחנות יד שניה

סתם סוודר או שמלה שלכי דעי איפה ומנין הגיעו ראשית אין טעם במקרה שהדיון הוא על

אופנה ובגדים ובחירות ( ולא כורח פיננסי ) ושנית זה מעורר יותר התנגדות מהתרגשות

קלה. אבל וינטאג' זה עניין אחר לגמרי,

וינטאג' מאפשר לך ב א מ ת ליצור מראה שבפרטים שלו ייחד אותך, ובגילאים שלנו כבר

אין, אני חושבת, נטיה להיות אחת כמו כולן, יש נטיה וחוכמת גיל לרצות להיות מי שאת

בוחרת, רוצה להיות, לשקף והוינטאג' מאפשר בדיוק את זה. חגורה או צעיף או חולצה

שאין בכל חלון ראווה או אתר קניות, כזה שיש עליו קצת שריטות, כביסות, חיים,

משהו שעשה אותו ספציפי,

זה כל מה שצריך כדי לא להראות כמו חיילת בשורת חיילות צייתניות,

זה מה שאמרו ללבוש, זה מה שנלבש.

 

למשל התמונה הזו שצילמתי הבוקר, כן, היו לי תוכניות לכתוב את הפוסט הבוקר אבל

החיים עקשניים יותר מכל החלטה, הכל בה נחשב וינטאג, שבתרגום והבנה פרטיים

שלי, מה שנחשב כוינטאג' הם דברים ע"ע בגדים, תכשיטים, כלי בית, רהיטים, ספרים,

הכל בעצם, מהעבר הלא קרוב, נניח מינימום של עשרים שנה, שיש בהם ערך מוסף,

או של תוכן אישי, משא זכרונות אישי או קולקטיבי, או של ערך עיצובי, נניח בגד של

מעצב מאד נחשב,  בגד עשוי מחומרי בסיס לעילא ועילא ומחזיק מעמד באופן נהדר

וממש ממש מתחשק להשתמש בו.

אז בתמונה יש למשל:

את "האריה, המכשפה וארון הספרים" משנות הששים שקבלתי במתנה

עגילים שקבלתי מדודה אהובה

שעון של סבתא שלי שהחלפתי לו רצועת עור

סווטצר רך ובלוי שהוספתי בגלל התווית

וצעיף הרמס שקבלתי במתנה מגבר עם טעם משובח לפני המון המון שנים

אני משוכנעת שלכולכן יש דודות, אמהות, סבתות, חברות של סבתות וכל הדברים

האלה נמצאים שם, במגירות, מחכים רק שתזכרו בהם, תשלפו אותם ותערבבו אותם

עם הבגדים שקניתן בשנים האחרונות, השנה. צעיפים, שרשרות מעשורים שונים,

סוודר סרוג, חגורה תלויה בארון כבר עשורים ואופס, עולה על המכנסיים כאילו נוצרה

עבורם, טבעת פלסטיק נשכחת משנות הששים של אמא שלך, עגילי חישוק גדולים,

מטפחת לשיער, שמלת טאפט של סבתך, חולצת "אתא" של אבא שלך כמו זו שלי

שגנבתי לו לפני שנתיים, סיכת שיער, סוודר תחרה, ואם את בגילי פחות או יותר

בטח יש לך בארון בגדים נהדרים מפעם, ג'קט של "ג'ייד" או "מיפ" או ראש אינדיאני

מימי נעוריך שמתחבאים בארון, עליונית של גוטקס כמו אלה שתמי בן עמי לבשה,

לכל בגד יש סיבוב שני או שלישי, תראו את הנמרים ברחובות בחורף הזה.

צאו לחפש בארונות הנעורים שלכן, של אחיותיכן, ואל תגזימו,

החוכמה, כמו שאני תמיד אומרת, כשנותנים לי לדבר, היא מינונים,

בטח בגילאים שעליהם אני מכוונת, נניח חמישים וקדימה,

כי גם מדונה לבשה וינטאג' למשל ב"סוזאן סוזאן", אבל זה ברור

שלא זו הכוונה. מינונים,

מכנסיים שחורים, סוודר שחור, סיכת וינטאג', מעיל שמצאת בארון, לא צריך יותר.

ג'ינס, חולצה לבנה, חגורת וינטאג', שעון, קרדיגן גדול של סבתא, קלאץ של אמא.

שמלה מ"זארה", צעיף מדהים שמצאת או קנית ( תכף רשימה ), מגפונים וג'קט

משנות השבעים שהבת שלך מצאה איפהשהו.

כמו חוק האותו דבר ואחד אחר שאולי ארענן בשבוע הבא,

ככה גם עם הויטאג', כמו צ'ילי צריך להתייחס אליו,

טיפ טיפה, בשביל הטעם מלמטה, שירגישו בלי לדעת בדיוק למה זה כל כך טעים

ושיהיה רק אחד כזה, שלך.

.

לפעמים יהיו כאן יותר צילומים, לפעמים פחות,

היום פחות, אבל מצד שני כמה חנויות וינטאג' מצויינות.

יש כל מיני חנויות וינטאג',

יש חנויות יש שניה שאם יש לכן אהבה לעניין או סבלנות אפשר לחטט שם ולמצוא

מציאות שוות במיוחד, יש חנויות עם כיוון וטעם מאד מאד ספציפיות, חנויות יוקרתיות

שמתמחות מאד בטעם של בעל/ות החנות, כמו למשל:

החנות של מיקי ממון – שהיא כל מיני דברים, אבל בשבילי היא הבת של קיטי, חברתי

לקריירה ואשה צעירה שאני אוהבת מאד. מיקי גדלה להיות דוגמנית מצליחה מאד, והיום

סטייליסטית עובדת  ובחצי שנה אחרונה מחזיקה חנות וינטאג' עילית בברזילי 13 ת"א.

או החנות של סוזי – סוזי היא אקס רקדנית בחברת הבלט של ניו יורק, אמריקאית, היפית

בנפשה, נשואה לצלם ישראלי ועשתה עליה לפני כשנתיים. לסוזי אוסף וינטאג' כל כך

כל כך אמריקאי, פרוע, צבעוני, אקלקטי, והחנות שהיא פתחה ליד כלבו שלום היא חלל

מהיפים, צבעוניים והולמים את הכאוס הנפלא של הבגדים והתכשיטים שלה בגרוזנברג 2

ת"א וגם מוכרת באסטי.

יש רשת של שלוש חנויות בתל אביב שנקראת "ביי קילו" שאני מאד אוהבת, הן מביאות

הרבה, את רוב הבגדים מחו"ל, כך שאפשר למצוא דברים שלא בהכרח מזוהים ומוכרים,

ומוכרות את הבגדים על המשקל, לא לפי ערכם המסחרי או עיצובי, כך שאם מצאתן

מציאה נהדרת או סתם משהו, תשלמו לפי המשקל בלבד. יש להן מפות נהדרות לפעמים,

היישר מבית סבתא של מישהו אחר, ולפעמים, כמו לפני שבועיים ע"ע מעיל עור ארוך,

מדהים, נדיר ומושלם שעלה לדעתי לא זוכרת, ממש כלום אבל לא בגלל זה הוא מושלם,

הוא מושלם כי הוא מושלם, it's not about the money

ויש על אבן גבירול, מבזל עד ככר רבין בערך שבע שמונה חנויות, יש עוד שתיים שרציתי

לכתוב עליהן אבל אבדתי את כרטיסי הביקור, אז אעדכן בהמשך, הבטחתי לעצמי

שהפוסט יעלה הערב, ויש כמה בקיבוצים שאעדכן גם, ובהרצליה יש לפחות שתיים

מצויינות. ולא, לא איכפת לי שהייתה השבוע כתבה באקס-נט על חנויות וינטאג' ברחוב

החשמל, חשבתי על הפוסט הזה בשבוע שעבר ולא הצצתי עליה עדיין, בכוונה : )

עכשיו אקרא, כדאי לכן גם –

ואם תרצו להוסיף בתגובות שמות של חנויות וינטאג' שוות, בכל מקום בארץ, פליז דו.

 

:)

סופדבר

אז הסתובבתי היום בעולם הטוקבקים לרגע,

היה לא נעים להתקל באנשים עם יד קלה וכל כך הרבה זעם,

אז אני חוזרת לכאן, למקום שאני אוהבת, לחלל בטוח יחסית,

לאנשים שכותבים לי בבלוג ובפרטי מילים כנות, לרוב טובות, לא רק.

חורף זה זמן התכנסות,

וחומרים רכים, וחום, ושקט,

וכיוון שנשבעתי להעלות לפני חצות,

כלומר היום, ןלא חחר,

א נ י ל ו ח צ ת ס נ ד,

ואשלים, אערוך, אוסיף מחר, אינשאלה :)

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אביה  ביום 21 בנובמבר 2018 בשעה 09:41

    לא חשבתי על וינטאג כמשהו רלוונטי עבורי, ממש עוררת לי את החשק לנסות, תודה

    Liked by 1 person

  • ליאת  ביום 21 בנובמבר 2018 בשעה 19:40

    אני ממש אוהבת שעון מחוגים עם ספרות רומיות! בדיוק כמו זה..

    Liked by 1 person

  • chellig  ביום 21 בנובמבר 2018 בשעה 20:28

    ליאת, זה היה של סבתא שלי :) אבל בשוק העתיקות ליד הסינמטק ראיתי דומה, וגם בחנויות יד שניה או וינטאג'יות ממש אפשר למצוא. גם אני שמחה איתו בימים שאני בוחרת לענוד אותו ( בעידן הטלפונים זה כבר לא מובן מאליו )

    אהבתי

  • רוני  ביום 22 בנובמבר 2018 בשעה 12:55

    חלי,
    כתבת כל כך יפה, יש הרגשה שלבשת בגדים שגורמים לך להרגיש אחרת. נהניתי מאד, היתה אווירה נהדרת לפוסט הזה.

    Liked by 1 person

  • chellig  ביום 22 בנובמבר 2018 בשעה 15:47

    תודה רוני

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: