.
באמת שיש לי כל מה שצריך כדי לעבור את שפעת הקיץ המחורבנת שנפלה עלי.
תה ומים עם ג׳ינג׳ר,
ומגנזיום ואדוויל,
ומד חום וספרי לגרון ומשהו טבעי גם.
ויש לצידי ספר, שניים, שחיכיתי להם מאד,
ותשבצים,
ומחברת לכתוב ולקשקש,
ונטפליקס מול העינים,
ואפליקציות למכביר בטלפון,
ומרק במקרר,
ואפילו יש לי זאתי עם שפעת בחדר הסמוך,
אבל כל מה שאני
רוצה זה את אמא
ואני מבינה כמה
אמא,
אבל כרגע אני
רוצה את
ואותה כבר אין
לי.
יש לי ורסיה
מתוקה מאד,
אוהבת מאד,
בת תשעים ושתיים שלה,
וזה בסדר גמור,
חילופי התפקידים האלה מקובלים עלי, באמת, ובאהבה, בזכות ולא בחסד.
אבל
כשאני ככה,
מעוכה וחלשה ועצובה קצת,
ובלי כוח לרגע,
ובלי מקום פשוט שאפשר להתפרק בו
או פשוט להשען ולנוח מעט,
אני רוצה את אמא שלי,
זאת מפעם.
הכל בסדר, נשבעת, סתם רגע חלש כדי לזכור
.
תקריב 
תגובות
חמוד זה. מה שכתבת. החלמה מהירה.
אהבתיאהבתי
נוגע ללב ומוכר, תרגישי טוב.
אהבתיאהבתי
חלי חיבוק של לילה
מקווה שמחר תרגישו טוב יותר- את וזאתי.
אהבתיאהבתי
נגעת בי פתאום בעצב כואב ורגיש מאוד
אהבתיאהבתי
מוכרת וכואבת התחושה, להתגעגע למה שהיה או כמו שאימי היתה אומרת לי ’’כשכואב, בכל גיל, קוראים לאמא’’
אהבתיאהבתי
אין כמו אמא לרחמים (למה אשתי לא יכולה להכיל את הדבר הפשוט הזה?)
אהבתיאהבתי
כלכך מוכר וכואב
אהבתיאהבתי
חיבוק
אהבתיאהבתי
נוגע ללב ..תרגישו טוב שם
אהבתיאהבתי