תקריב

.

אתה כותב "אתן", כאילו "אנחנו" ישות אחת, היסטריות כתבת, "בטח הייתן תולות אותו",

תשמע,

אני מקווה שלעולם, לא חשוב מה יקרה, לא אתייחס לגברים כאל "הם" "אתם",

כאל ישות טסטוסטרונית אחת.

כאילו לא כל אחד, או חלילה אחת,

אדם עם מחשבה עצמאית, דרך חיים ומוסר וחשבון נפש, ודעה מוצקה לפחות כמו שלך.

אתה מתגלה בתגובותיך למקרה הזה, שתחילתו פשע וסופו טרגדיה,

בגישה שלך, בהתיחסות שלך,

בבחירה שלך להשתמש ב"לוליטה" שם הנותן הילה רומנטית והצדקה להתנהלות אסורה,

לא חוקית או מוסרית של גברים מבוגרים ונערות צעירות מאד,

בנסיון שלך לתת לגיטימציה לדבר אסור,

( אין לי מושג למה ומה מסתתר מאחורי זה, אני יכולה רק להמציא לעצמי תיאוריות ),

מתעקש ( כל כך מסקרן להבין למה )להוכיח שלפעמים זה קורה וזה אמיתי

שגבר מבוגר ומשפיע מתוקף תפקידו ונערה צעירה מתאהבים באמת,

ומכאן שאסור לשיטתך לגנות או לכעוס באופן גורף על מה שמתגלה,

כי אין לנו ( המתנגדים חד משמעית ) מושג מה ב א מ ת קרה שם, ומי שמנו,

.

אין בך שיט של אמפטיה לקורבנות.

שאלת אותי בתגובת פייסבוק גלויה, בשמך ובפנים גלויות-

אחרי שהייתי נחרצת בעניין כמה זה נורא ואסור תמיד, אבל תמיד,

יחסי נערות צעירות וגברים מבוגרים בעלי קרבה והשפעה כל חייהן,

למה אני כל כך אלימה,

( לא הייתי אלימה אגב, הייתי כאמור נחרצת ועניתי לו שאנסים אלימים, לא הקורבנות )

שאלת ( יש לי צילום מסך ) מה אני מסתירה והאם אני מרגישה אשמה?

אשמה? על נעורי ומה ומי שהרס וניפץ את חיי ונשמתי?

אשמה?

ניסית לרמוז שאני מרגישה אשמה?

בקשר למה? מה עבר במוחך שחיבר פגיעה מינית ואשמה?

.

גם אם הקורבן היה שבוי ושמח בזמנו, נניח הנשים של גואל רצון,

וכמו שקורה ללא מעט קורבנות של מערכות יחסים מעוותות, לא שיוויוניות, מתעללות,

שמבינות איך חיו רק בדיעבד.

אתה מתגלה כאדם, כגבר במקרה הזה, שאין לי שום רצון להמשיך בדיאלוג איתו,

אפילו לא וירטואלי.

.

אני, קורבן לא קורבני, נערונת אחת מתוך סטטיסטיקת מליונים, אכתוב ואצעק ואספר מה

ואיך ומתי שאבחר, ולמי ובאיזו עוצמה וחשיפה שאבחר, ולאיש, בעולם כולו, אין את הזכות המוסרית

להגיד לי מה ואיך ומתי לחשוף, לספר, להאשים, להפטר מסוד נורא, עד סוף הימים.

.

.