.
היום לפני ארבע שנים, ותודה לפייסבוק שמזכיר נשכחות, זה פורסם ב"הארץ"
פעם ראשונה שהעזתי להראות צילומים שלי, תחילת מסע.
ארבע שנים בסה"כ, פחות מאלף חמש מאות ימים, .
ואיזה מרחק.
לפני ארבע שנים הייתה לי זאתי בתיכון, התעוררתי כל בוקר ברגע לשבע, שיגרת בוקר,
בחינות, צהרים, דרמות נעורים.
היו לי הורים בני תשעים, פלוס מינוס, מתפקדים לחלוטין בחייהם, הוא נוהג בשעות היום,
היא מבשלת, קונה, שולטת ביד רמה כהרגלה, היום הם צלולים, אהובים ומטופלים מאד.
לא תרגלתי יוגה,
לא הייתה לי תוכנית רדיו,
לא הייתה לי את קבוצת הווטססאפ הטובה בעולם,
לא הכנתי עדיין רולים מנייר אורז,
לא היו לי ג'ינס אדומים,
משקפי ראיה לרחוק,
נטפליקס,
מכונית שחורה,
ערוגת ירקות,
אורות מנצנצים בגינה כל ערב,
גניקולוגית אשה,
קרם פנים ממש ממש, מ מ ש מצויין,
הזמנה לט'נקסגיווינג במהדורה תל אביבית/אמריקנית
דייט שווה בשבוע הבא,
תערוכת צילומים שלי,
סיפורים קצרים מודפסים,
הרצאה מובנת שמריצה אותי באושר ברחבי הארץ
תוכנית טלוויזיה מתבשלת על אש קטנה,
וסוגשל שקט פנימי אמיתי.
.
היום יש לי את כל אלה, ועוד
Lucky me
ארבע שנים, פחות מאלף חמש מאות ימים,
חיים, זה מה שזה.
תקריב 
תגובות
איזה כיף לי שאלה המלים הראשונות שקראתי הבוקר, ששימחו וחייכו אותי. ויופי לך כל העכשיו הזה שלך. ולא יומולדת. סתם יום של חול. שבוע טוב וחיבוק גם.
אהבתיאהבתי
איזו הכרת תודה נהדרת לחיים!
אהבתיאהבתי
תודה רבה.
את שמחה בחלקך, וגם לפי הגדרת חז"ל את עשירה ממש.
אהבתיאהבתי
אם להשתמש במילים שלך אז כתיבתך היא עונג צרוף, תודה
אהבתיאהבתי
יופי של רשימה.
אהבתיאהבתי
איזה קרם פנים?
אהבתיאהבתי