שעור קטנטן ברכילות, ובמשהו אחר גם

.

אתמול היה בוקר כזה,

של לחשוב קצת מה ללבוש (הכינותי מראש למען האמת)

ולהתאפר ככה שזה יראה אה-סתם-מרחתי-קצת-משהו-על-פני-הבוקר-שלי

ונסעתי (בשמחה יש לאמר בלי להצטדק) לראות צוגת אופנה

(מי-שהשתתפו-בהמון-צוגות רשאיות-לכתוב-צוגה) של "גולף",

הילה רהב על היח"צ.

הגעתי, צטלמתי (קרדיט צילום: שוקה כהן ),

אמרתי היי, ומה קורה. חייכתי, שתיתי קפה,

פגשתי כמה נשים ששמחתי (אפילו מאד) לפגוש

וקצת לפני שהתחיל יצא שעמדתי ליד רני רהב, שאני מכירה מתמיד לדעתי:

– היי

– היי מה נשמע חלי?

– סבבה, חוץ מזה שאני מבינה כמה אני מבוגרת

למה?

– אני לא מכירה חצי מהאנשים האלה – אני מצביעה על אנשים שנעמדים מול המצלמות

   והקיר-של-גולף כאילו הוא המראה בבית שלהם – אין לי מושג מי הם 

– הוא מחייך

– נשבעת לך רני, אין-לי-מושג, הפרצופים שלהם אפילו לא נראים לי מוכרים…

– תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב. זה ממש לא משנה שאת לא יודעת מי הם,

  מה שחשוב,  שהם יודעים מי את, והם יודעים, תאמיני לי! ה ב נ ת?! ז

  זה מה שחשוב וזה מה שאת צריכה לזכור.

 ככה אני קמה בבוקר # זהו שלא

.

.

.

זה היה שעורונצ'יק קטן, טריגר שעורר מחשבות, אני מודה,

לא רק בענייני רכילות ושטויות.
וכיוון שזה הבלוג שלי, אז אין כאן רשות להגיב ברשעות על רן רהב.

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי דר  ביום 25 באוגוסט 2015 בשעה 06:48

    אחלה תמונה

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 26 באוגוסט 2015 בשעה 20:38

    אני בת 51 זוכרת אותך לטובה וכמוני רבים!!!!

    אהבתי

  • אילה  ביום 27 באוגוסט 2015 בשעה 05:43

    אני לא מבינה למה זה חשוב שידעו מי אתה.
    זה חשוב לך?
    בגלל המקצוע ?
    אגו?
    אני באמת ובתמים תוהה. מה זה הצורך הזה שיש לאנשים מסויימים. שיידעו מיהם.

    אהבתי

  • א.  ביום 27 באוגוסט 2015 בשעה 07:48

    אי אפשר להיות שחקן מצליח או סופר מצליח בלי להיות מוכר וכדי להיות מוכר צריך ל"עבוד" בזה לפעמים. גם דוד גרוסמן מתראיין כדי שיכירו אותו ויקנו את ספריו אין לו ברירה. את הפרסים הוא מקבל בשמחה כאות להכרה לא מוכרות. יש מקצועות שאין בזה צורך

    אהבתי

  • chellig  ביום 27 באוגוסט 2015 בשעה 08:30

    אם זה חשוב? אני מסכימה עם מה שכתוב מעלי, שההכרה בודאי חשובה,
    גם המורה בבית הספר רוצה שעמיתיה/ו תלמידיה מנהליה יכירו בזה שהיא/הוא מורה מצויין.
    המוכרות חשובה במקצועות מסויימים, בטח.
    ובמקצוע שחלק ממנו אלה תפקידים ( קצת פחות) וקמפיינים ( כמה שיותר מוכרות, יותר טוב)?
    האגו? מתוך מהלך חיי המוזר אין לי יכולת לענות לך, המוכרות הגיעה אלי בגיל מאד צעיר,
    בטח לא מתוך מודעות או רצון "להיות מפורסמת" כך שהיכולת שלי לדעת איך זה בלעדיה חסרה לי.
    והאגו ניזון מזה קצת לפעמים, בטח, בדיוק כמוך כשאת מקבלת מחמאה על משהו שעשית, יצרת, בנית, או אפילו על כמה טוב את ניראת, רק בכמויות קצת יותר גדולות :)

    וחוץ מכל זה, הפוסט הזה בכלל מתלונן על כמה אני לא בעניינים :)

    אהבתי

  • מיכל  ביום 1 בספטמבר 2015 בשעה 04:16

    ואולי הוא אמר לך את זה כדי לגרום לך להרגשה טובה….

    אהבתי

  • chellig  ביום 1 בספטמבר 2015 בשעה 08:04

    וואוו מיכל, איזו מחשבה חשדנית. אולי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: