.
/
זה לינק למאמר שכתב עמרי בן אדם ב"הארץ" היום
אני יושבת עם קפה ראשון מול המחשב וקוראת כמי שהשתתף בהפגנה האלימה ב"הבימה" לפני יומיים,
האינסטינקט שלי הוא: רוצה לשתף. מיד. בפייסבוק, טוויטר, גוגל + ואיפה שאני יכולה.
אני רוצה ולבקש מכם לקרוא.
לקרוא כל מילה, יודעת שלבכם מתכווץ כמו שלי ואז קורה לי משהו שלא קרה לי מעולם,
אני חושבת שמה הטעם ועוצרת.
את רובכם כאן, במעגל הפייסבוק הקטן שלי אני מכירה.
מבית הספר, השנתיים בצבא, החיים, סטים של סרטים, סטודיו צילום, בגדים, ספרים, תל אביב, בתי
קפה, גנים ובתי ספר של זאתי, אהבות, וחיים, ובכלל. קרוב לודאי שאתם קוראים – או כבר קראתם –
את הטכסט הזה (בעיקר את הציטוט של ליבוביץ בתחילתו) בעצמכם בעיתון הבוקר או בסיבוב רשת
הקבוע שלכם, אז מה השיתוף שלי יתרום?
הרצון בשיתוף הוא סוגשל נחמה בעצם ההרגשה שיש מי שמרגיש כמוך, יש שותפים לתחושת העצב,
כעס, או מה שלא יהיה, אבל בעיקר נובע מרצון להשפיע על הדעה האחרת, זו שאנחנו מזדעזעים ממנה,
מישהו-על-צילום-של-ילד-פצוע-בן-שש-שכל-משפחתו-נהרגה-חבל-שהוא-לא-מת-גם-פחות-מחבל,
בעצם השיתוף,
כתיבת הסטטוס,
הטוויט אני מנסה לשכנע את האחר שהוא טועה, כמה הוא טועה,
ומקווה שאם ישמע עוד מילה, יקרא עוד הוכחה אחת על המסך מולו, יראה עוד צילום, ציטוט, הוא לא
יוכל להתכחש לאמת יותר, לכמה רע גורמת הדרך שבה הוא מאמין, שבה הוא פועל או מאפשר לאחרים
לפעול, ואז אולי יגיע רגע שמשהו יתחיל לחדור את תודעתו – אני נעצרת וחושבת (אללי) שגם מחזירים
בתשובה כנראה מרגישים אותו הדבר, מחפשים את הרגע שנוצרת אפשרות לפתיחות, להקשבה
אמיתית, להבנה –
ואולי, אולי אם אמשיך להפיץ ולכתוב עוד מילה ולהפציר שתקשיבו. תקראו ב א מ ת, אולי א/נצליח לגרום
למי שלדעתנו כלכך שוגה ומזיק, להבין את מה שלנו אין בכלל ספק – ולא על אוטומט, לא מתוך יצרים
מתלהטים וזעם עיוור, אלא באמת מתוך בחירה עקרונית, מוסרית) שהוא נכון וצודק ואין בכלל דרך אחרת.
.
והמחשבה שאם א/נצליח לגרום לאדם אחד לשנות את עמדת המוצא שלו, לראות, להבין את מה שלנו
נראה כאמת המוחלטת, הדרך היחידה להמשיך לחיות כאן כמי שאנחנו ולא כמפלצת האלימה ומכוערת
שמראה סימני חיים מחודשים בככרות ובודאי בתגובות ובטוקבקים,
אם א/נצליח לגרום לאחד/אחת לפקוח את עיניו, לשנות את דעתו מתוך הבנה והכרה אמיתיות,
שזה דרך קשה מאין כמוה,
אין קשה ומייסר מלשנות דעה, מלהבין שמה שחשבת, שהאמנת שהוא האמיתי והצודק הוא לא,
תשאלו חוזרים בשאלה, חוזרים בתשובה, אלה יסורים קשים שבסופם אני מאמינה, שקט נפשי אמיתי.
אם נצליח עם הראשון, השני, נצליח עם רבים,
ואם נצליח עם רבים,
אולי באמת נצליח לגרום לשינוי, לתיקון ולהרוויח סופסופ חיים טובים, צודקים, שקטים.
.
ואז אני נזכרת שאנשי האגרוף הקמוץ, העינים הבוערות, היריקות והמוות לשמאלנים לא מגיעים לפייסבוק
שלי לעולם, גם לא לבלוג כנראה, ואני חושבת לעצמי שאין טעם, ואז אני אומרת שאני אכתוב לעצמי
ואשמור כמסמך, ואז אני כותבת ואומרת שטוב, אולי הפעם המילים שלי יצליחו,
בעצם המילים של עמרי בן אדם יצליחו, בלינק בתחילת הפוסט,
שם הכל התחיל הרי,
ברצון שלי שתקראו את העדות שלו, ברצון שלי לשתף עם הדומים לי, אבל בעיקר עם השונים.
.
.
תקריב 
תגובות
והנה טעית. אין לי שנאה ולא אש בעיניים כלפי שמאלנים או אנשים בכלל. קראתי את הטקסט ויש בי הבנה של אי הסכמה ובה בעת אין בי כל רצון לשנות את עמדתי או לנסות לשכנע מישהו אחר כי הצדק איתי.
ההבדל בין הימניים לשמאלניים לעניות דעתי נובע מהרצון הבלתי נלאה שלכם השמאלניים לשנות דעה ומבט של השונים מכם וע״י כך לחולל שינוי – תפיסה מתנשאת משהו אם את שואלת אותי- כמו היו הם הצודקים.
מערכת הערכים שהשמאל נושא על דגלו היא חרב פיפיות בידו, ההתנשאות האידיאולוגית היא אחת מהן. בשם המוסר הוא אמנם לא בא לירוק אש בעיניים אדומות וגם לא מאיים במוות לבוגדים אך עם זאת לבוז לשונה ממך אם לא הצלחת לשנות את דעתו, או לראותו כנחות לעומת השמאלן הנאור הרי זו צדקנות מתחסדת ועוד יותר מכך מתנשאת.
לפעמים לקבל את השונה זה להסכים שלא להסכים ו/או להבין שלא מבינים הכל. השלום המיוחל יושב על קו התפר שבין זה ובין זה ועד שלא נפנים אותו כולנו אין לנו מה לדרוש לזכותנו גם לא בשם הצדק והמוסר.
לרצות להכניס הכל בגבולות ההגיון לא משאיר מקום למערכת החושים, לה יש תפישה משלה.
אהבתיאהבתי
בודאי צהלה שאין בך רצון לשכנע או לשנות – כי הרי את שייכת לרב והרב בשלטון.
ולמה הניסיון לשנות או לשכנע הינו "צדקנות מתחסדת"? לא הבנתי.
ולמה האידאולוגיה השמאלנית מתנשאת בעיניך? לא הבנתי.
אולי בגלל שהיא יודעת להתנסח? לנקוב בעקרונות הומניסטיים יפים? מה רע בזה?
למה שמאלן שאולי הוא במקרה גם משכיל, צריך להתבייש בהשכלה שלו?
מה זאת אומרת השלום יושב על "קו התפר בין זה ובין זה"? לא הבנתי.
ומה "למערכת החושים" ולנושא המדובר, לאיזה חושים את בדיוק מתכוונת? לא הבנתי.
אהבתיאהבתי
זה יפה שכך את מניחה מסיקה שאלת ועונה. קבעת שאני שייכת לרב וכל התגובה שלך יוצאת מהנחה זו. מה יש לומר ענית לעצמך ועל הדרך הוכחת את הטענה שלי.
הקביעה כי השמאלן משכיל מבטלת את השכלתו של זה המחזיק בעמדה ימנית? על פי אילו פרמטרים קבעת קביעה שכזו. את מתקרבת או מנסה לקבל עמדה הנוגדת את שלך?
מערכת החושים היא המערכת שכל בן אנוש ימני או שמאלני מכל הדתות נולד איתה יש מי שמפעיל אותה ויש מי נשען על לוגיקה בלבד. להזכירך גם לוגיקה כשלעצמה נשענת על מערך אמוני שהסובייקט אוחז בו בין בהכרה בין לאו.
המוסר אינו נחלת השמאלנים בלבד אף כי נדמה להם שכך.
אין בי רצון לנסות להסביר לך את מה שממילא בטל בעינייך. מה שלא הבנת היום אני מקווה בשבילך שתביני בבוא היום. שיבושם לך.
וככה בשביל הרקורד וההשכלה הכללית: אין לי לא רב ולא מושל לא עדר ולא צאן.
אהבתיאהבתי
ומה עם הימניים שלא צועקים בקול קללות, שלא שורפים, שלא כותבים את הפוסט המתלהם והמכוער? כי כיעור נמצא בהרבה מקומות, וגם ימנים וגם שמאלנים יש יפים ויש לא, יש מי שהאידאולוגיה שלו באה מחשיבה, מערכים שבהתנגשות ביניהם הוא מחליט מה עדיף בעיניו בכלל, ומה עדיף במצב של היום, ויש מי שלא רואה ממטר וכולו אמירה חד צדדית חסרת פניות, חסרת כל היסוס. לא מאשימה אותך בזה, ולא את כותב המאמר, רק מציעה הבחנה אחרת, שבעיני חשובה הרבה יותר. ועליה עומד עתידנו. מי ינהל את החיים שלנו- המתלהמים מכאן ומכאן או הפחות מתלהמים?
אהבתיאהבתי