גאוות יחידה. עלטה.

ליהוא, רוטר, מפיק צעיר עם אש ותשוקה ושכל ישר, הוא משפחה. סוגשל משפחה.

אין ביננו דם גנטי אבל מחברת ביננו אהבה גדולה לנער אחד ואנחנו משפחה לתמיד.

כשהוא צלצל ואמר אני מפיק סרט ראשון למיכאל מאיר, הוא במאי שבא עכשיו מארה"ב אחרי

שנים ויש לי תפקיד קטנטן ממש שהייתי שמח שתעשי. אמרתי שבטח, תשלח תסריט, רק ליתר

בטחון. והוא אכן שלח תסריט, שהיה כמעט מהסצנה הראשונה פשוט חזק ומצויין שנשארה רק

התעלומה הנצחית, האם הבמאי, צלם, מפיק, מלהקת (הילה יובל) ,שחקנים ועשרות האנשים

השותפים לעשיה יצליחו לספר את הסיפור בדרך שתעיף את הסיפור הזה אפילו יותר גבוה,

כמו שקולנוע וכשרון יכולים.

עברו כמעט שנתיים אני חושבת, אוסף הפרסים, פסטיבלים, בקורות מופלאות על שני שחקניו

המופלאים, מיכאל אלוני וניקולאס יעקוב, ועל הבאמי והסרט כבר קשה לספור, באמת.

מקבץ קטן:

היום הוא פותח בבתי קולנוע בבריטניה והנה, קבלתי במייל קישור לטריילר הבריטי שלו,

כולי גאווה באמת.

הדבר הנפלא בקולנוע הוא שגם אם אני מאמינה באמונה שלמה ואמיתית שסרט הוא יצירה,

ויז'ן של אדם אחד, של הבמאי, תחושת כשרון, מאמץ, נתינה, התגייסות וגאוות יחידה היא

של כל הצוות. ככה זה בקולנוע מאז ומתמיד, טירונות, נצחון וגאוות יחידה.

זה סרט אמיץ שאומר דברים חשובים ולא פשוטים על מדינת ישראל, על הפתיחות, על

יחס החברה לאחר כאן ושם ועל אהבה כמובן, המון אהבה.

חושך ים

שיהיה בהצלחה, מגיע לו, לסרט.

תקריב