תקריב

.

.

אז מה אם זה לא הראשון בספטמבר אמרתי,

זה היום הראשון ללימודים ומסורת זו מסורת, תעמדי.

נו אמא…

מול המחשב, בשיגרת קפה/מחשב של תחילת יום ,

מביטה בתמונות שהוד נעוריה הועילה לאפשר לי לצלם וחושבת שאם הייתי אדם זר הייתי רואה עלמת חן,

ממש תכף אשה צעירה, שמלה עם אופי, תיק על כתף במקום ילקוט – רק ליום הראשון, אבל בכל זאת,

שרשרת זהב, צמה עבותה (באמת) על כתפה וכולה גבעוליות קולית ומתוקה, ולא הייתי רואה/מזהה שזו

בעצם נערה, שילדותה רחוקה ממנה מרחק חודשים זהה להיותה אשה צעירה.

העולם כבר רואה אותה בתור מה שהיא באמת,

ורק כאן, אצלי,

היא (גם) ילדה. הילדה שלי, לגמרי נערה זה ברור,

לגמרי לא קטנה, זה גם ברור,

אבל היי, בטח-לא-גדולה-עומדת-על-שתי-רגליה-לא-צריכה-אמאבא-שלום-ותודה.

הבת שלי, היחידה, אהובת הלב והנפש שלי,

זו היודעת – עדיין – להיות לפעמים קטנה ומתפנקת ומחלקת ורגישה לכל ניעה שלי וברגע לההפך

לאמא-די-את-מגזימה בונקר נעורים אטום , ומיד בלי להתבלבל לאדם דעתני ומשכיל – מי שרוצה

להבין איזה חינוך והשכלה מרוויחים בחינוך האנטרופוסופי – ומיד לההפך לסקיני ג'ינס או שמלות

וינטג', פייסבוק, בלקברי ושאר עניינים.

בקיצור, סערת נעורים והורמונים רגילה ומיוחדת כמו שהיינו כולנו,

ובכל זאת היא זאתי שלי.

זו שאני שולחת  היום לבית הספר לשנת לימודים עמוסה להתעלף – מערכת מטורפת ממש –

ובלב שלי פנימה אני מקווה שמזלה הטוב מול מערכת החינוך פרטית כציבורית ימשיך.

שגדעון סער לא יצליח לשים את הטלפים האידיאולוגים שלו עליה – והיא לא תצא לטיול שנתי לחברון

גם אם אצטרך לעמוד למשפט מול מערכת החינוך, זו הבטחה – ושימשיכו ללמד אותה אהבת מולדת

נכונה לא מוקצנת, גזענית, כובשת ורחוקה מישראל הטובה. שילמדו אותה מחשבת ישראל מבחינתי.

שילמדו אותה תנ'כ בלי העיוותים והקיצוניות והגזענות שאלי ישי וחבריו שואבים שלא בצדק ממנו,

שיעודדו אותה להיות אדם רחום הרואה את האחר בלי תוויות מין, גזע, לאום ודת,

שיחזקו את רצונה להביע את עצמה ואת דעותיה בלי מורא מכלום,

ושיאפשרו לה להמשיך לגדול ולגדול ולגדול. אאמן.

.

.

.

נ.ב. אפרופו לימודים, וחיים, תקשיבו למה שיש לילדה הזאת לבקש מכם במשפט האחרון בהרצאה.

./