פיטנגו בארבעה טעמים

.

זה התחיל בגיל שנתיים אני חושבת, באפריל.

הגדר בבית ממול – זה שנהרס כמובן, כמו רוב בתי השכונה – הִתְכַּתְמה בכתמים

אדומים וגדולים. אחרי שטעמנו אחד, עיגול ארגמני ומתוק כמו שרק פיטנגו מתוק

יכול להיות, אחרי שחצינו לשניים, הוצאנו את החרצן הגדול, נתנו לה לטעום בפעם

הראשונה, וראינו, כמו שרואים ברגעים הקסומים האלה שתינוק טועם טעם חדש

ומיד רואים על הפרצוף הזה אם כן או לא, ראינו שאין ספק, מדובר באהבה מטעימה

ראשונה.

אז נכנסתי לשכן המבוגר-שלא-נגיד-זקן ונחמד שגר שם ובקשתי רשות להכנס ולקטוף.

הוא הסכים ומאז היינו פושטים על הגדר שלו בכל אביב, מערימים אדמדמות כאלה.

אחרכך הגיעו הבולדוזרים והטרקטורים והרסו את הבית, המחסן והגדר המתוקה ההיא,

וגם מי שקטף איתנו, איתה ואיתי, פיטנגו לא גר כאן יותר,

אז אחרי שהרסו את מקור המתיקות, הפה המוכתם וההרפתקאה בבית ממול,

נשמנו עמוק ויצאנו מצויידות בכלבונת, עגלת טיול, בשלב ההוא, ונחישות למצוא מקורות

פיטנגו חדשים. זו לא הייתה, ועדיין לא, בעיה גדולה למען האמת,

השכונה שלנו משופעת בגדרות פיטנגו,

אבל אחרי מחקר ארוך שנים אנחנו יכולות להצביע בבטחון, על ארבעת השיחים

המניבים ביותר בשכונה שלנו, אלה שהם הכי, אבל ממש הכי הכי מתוקים.

.

ומאז, באמצע אפריל אנחנו יוצאות ל"רוצה לצאת לסיבוב פיטנגו?"

בטח! לפחות פעם בשבוע, לפעמים יותר.

לפנות ערב, בלי לולו, עם קופסת פלסטיק וחיוך פנימי משיגרה מוכרת ומרגיעה אנחנו

יוצאות לשיטוט בשכונה ולציד אדום. מסלול קבוע. עצירה ראשונה, הגדר של אריאלה

המבשילה ראשונה, אחרכך ממשיכים לשיח שעדיין שורד בבתים ההרוסים, הוא זה

שאני מעדיפה את טעם פירותיו. היא מעדיפה את הגדר של הבית שאחרי הבית של

מיכאל וליאן ועובדת קשה לקטוף את אדומיו כי  הפיטנגו מתחבאים היטב בדרך כלל,

והדרך היעילה לצוד אותם היא להתכופף ולאתר אותם מלמטה, ככה:

.

ואז, אחרי חצי שעה בערך של שיטוט, איסוף ושיחות "על הדרך" שהן בדרך כלל הטובות

מכולן, כל השיחות שקורות במקרה הן השוות, וקופסא כמעט מלאה, כשמתחיל להחשיך,

אנחנו עוצרות לרגע בגינה השכונתית, ליד מתקני הספורט יש גינה קהילתית, ואנחנו, אני

למען הדיוק, קוטפת כמה ענפי רוזמרין, זעטר, טימין וגרניום שאין לנו את הצבע שלו.

 

.

.

ומה שנשאר הוא לחזור הבייתה, לשטוף אותם, ולהיות כל כך, אבל כל כך מרוצות.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • avivamishmari  ביום 15 באפריל 2012 בשעה 12:14

    יאמי. אפילו פה בעיר המפויחת יש 2 שיחים לידנו שאנחנו עובדים עליהם בצורה יסודית :-) – לא ברור למה איחרו להבשיל השנה. עברתי ברמת גן בשבוע שעבר וגיליתי במקרה שיח אחד מלא ומפוצץ בפירות אדומים נהדרים, אולי בגלל שהוא ניצב סמוך לגינה שמשקים אותה דרך קבע.

    אהבתי

  • Niki A.  ביום 15 באפריל 2012 בשעה 14:42

    וואו… ילדות מתוקה… וכמובן שהפרי אז היה מתוק במיוחד כי התגנבנו לשכן הרשע בנוה מגן, שלא הירשה לנו, אפילו לא טעימונת, למרות שעציו היו מלאים פרי לעייפה! היום, מצאתי כמה עצים משובחים במושב ליד הבית… ובהליכת בוקר בין מטעי אפרסמונים ושדות בטטה זהו בהחלט מראה מחמם את הלב. לכל עץ, דרך אגב, יש פרי שונה בגודל, בצבע ובטעם… לפני שנים הזדמן לי להגיע לחגיגת שבועות באחד ממושבי השרון… ושם טעמתי את טעם גן עדן האלוהי על פני אדמות… מיץ פיטנגו אדום ומרווה ולידו ריבת פיטנגו… ממש אבל ממש לא מהעולם הזה! עדין לא ניסיתי להכין בבית לבד… מפחדת שלא אצליח לשחזר את העונג ההוא… אם תנסי אשמח לשמוע…:)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום 15 באפריל 2012 בשעה 19:56

    מזכיר לי את בית סבי וסבתי ועץ הפיטנגו שלהם. אכן, זו הייתה אהבה מטעם ראשון :-)

    אהבתי

  • גולדבלט משה  ביום 16 באפריל 2012 בשעה 13:16

    פיטנגו הוא הפרי האהוב עלי מילדות-בית הקודם היו לנו כמה שיחים והיום בעוונותיי אני נאלץ לחפשו בגדרות החיות בבתים ישנים שעדיין טרם נהרסו וטרם נבנה עליהם בית דירות-פרי שאם לא גדל לידך לא הכרת אותו. תודה על פוסט נהדר וכבר אני רץ לראות אם בגדר בבית הסמוך למשרד כבר הבשיל הפטינגו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: