גריז

.

דבר ראשון המקיף את החושים הוא הריח.

כמו במרתף של אבא שלי, בהבדל קטן שאצלו, הברגים עומדים מצוחצחים בשורות חסרות רבב, ובמוסך

המוסתר הזה שפלשתי אליו כי דלתו הייתה חצי פתוחה ולי הייתה חצי שעה, היה רק רבב, ואבק, וגריז

וברגים ומחרטות ורסיסי מתכות ורהיטים ישנים וחלקי מנועים ושני גברים מבוגרים, בעל המוסך

והעובד איתו, שנשענו על "פורד" ישנה עם מכסה מנוע פתוח כמובן,

ודיברו על ארטישוקים.

אחרכך, כשהוא הרשה לי לצלם, הוא הצביע על הגג המתפרק וכשאמרתי לו: אה, הבנת מה מוצא

חן בעיני כאן, הוא חייך, וחשבתי איך בין המגדלים המקיפים אותו, ומול כל ההצעות העסקיות/נדל'ניות

שבטח מציעים לו כל הזמן, הוא בוחר לפתוח את דלת הברזל החלודה שלו כל בוקר, לעבוד עם הברזלים

המגורזים האלה והעמית הותיק שלו, ולחייך ככה.

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On 28 במרץ 2012 at 10:44

    תמיד אהבתי את הפוסטים שלך שזורקים אלומת אור על חצרות אחוריות,פינות צדדיות,מחסנים האוצרים חפצים מהעבר וכל מה שאינו מצוי בחלון הראווה המרכזי-אני חש תמיד משיכה לחומרים הללו-חג שמח

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 28 במרץ 2012 at 15:16

    יו, איך מ-א-מם היא תגובה פקאצית מדי אבל ביום אביבי וצופן הפתעות שכזה היא לגמרי במקום.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: