תקריב

.

.

איך יש בה עוצמה, תמיד. בעיקר כשהיא מנסה את כוחה עלינו.

כל המילים, תחכום שאנחנו בטוחים שיש בנו, אלה שעושים אותנו, בעיננו, חזקים, בלתי מנוצחים

הכל נעמד דום, מצטמצם ומגיע לגודל הראוי מול נחשול, הדף, משב רוח עוצמתי אחד.

איך היא מרחיבה נפש ולב גם כשהיא קרה ומקפיאה וצובטת, בעיקר אז,

רחובות רוחב במנהטן, וההדסון והרוח הסוערת במלוא עוצמתה ביניהם מלמדים אותך ענווה.

מכנסת את גופך אל תוך עצמו, אל תוך עצמך.

שיגמר, את מחפשת מחסה ומנסה לנשום דרך חרכים ועינים דומעות,

נשימתך מהירה, שטוחה, הדופק עולה, אדרנלין מפעים ומזנק,

ואת מרגישה איך כוח הטבע הטמון בה, מהפנט ומעצים.

.