אחרון 13#

.


.

וזהו…

.

.

כל המילים

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On 3 בינואר 2012 at 23:14

    מ-עו-לה. אוהבת. מאוד. ממש. בעיקר את הקומפוזיציה בעליון – משהו התעורר שם

    אהבתי

  • ויק  On 3 בינואר 2012 at 23:27

    דרך זכוכית המגדלת, גיליתי שאני בהחלט יכולה.

    מקסים.

    אהבתי

  • בלוגי שלי  On 3 בינואר 2012 at 23:44

    מקסים

    אהבתי

  • מורן  On 4 בינואר 2012 at 00:27

    מה שאני מבינה : שני חלקים. שני מצבים.
    בראש הימני סיכות דוקרות ומכאיבות, בראש השמאלי כדור רייטלין. כשיש כדור יש פחות ניגודיות בין עולם הצבעים שחוץ וזה שבפנים. משהו יותר חם והרמוני.
    תחושת ה"בהחלט יכולה", שנמצאת בתמונה הימנית באופן מינאטורי בשוליים, רחוקה מהמודעות, קרובה יותר למודעות ולראש בחלק השמאלי (גם אם אינה נגלית מיד, היא מפוענחת למטה). ההתבוננות חוקרת יותר, לא סתם משקפיים רגילות, אלא עדשת זכוכית מגדלת של ממש.
    את מה שהמספריים גזרו, אפשר לגלות בפיסות שמקיפות את הראש חלק השמאלי.
    המידע לא נעלם.
    והסוכריות הצבעוניות, אולי שמחת הילדה שגילתה ש"בהחלט יכולה" ?
    מקווה שזה סדר ששיתפתי בפרשנות שלי ליצירה שלך :)

    אהבתי

  • נ.  On 4 בינואר 2012 at 07:55

    מורכב והרמוני. זה נשמע כמו נסיון לתאר אותך, אבל אני מתכוון לעבודה בפוסט :-)

    אהבתי

  • רוני  On 4 בינואר 2012 at 11:54

    החברים של פיבן. שמת לב?

    אהבתי

  • יעל  On 4 בינואר 2012 at 14:54

    מרגישה מהתמונה חום והדדיות. אני טועה בגדול?

    ובהזדמנות זו להגיד לך שפרוייקט המילים מרתק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: