שומרות הסף

.

.

מיכאל שאל אותי בדרך אם אני חושבת שזה משנה אם נגיע או לא

ואמרתי לו שחשוב שהתחושה תהיה שהגיעו הרבה אנשים ושחשוב שיבינו שהגיעו הרבה אנשים.

ודווקא אנשים שהדבר הזה לא נוגע – עדיין? – ביוםיום שלהם, כאלה כמונו,

שנשמו עמוק היום ועזבו את חייהם לכמה שעות בערב צונן כדי להגיד שאכפת להם ושלא נסכים.

וכאלה אנשים שיגידו עוד פעם ועוד פעם שלא נסכים, ולר רק בכיכר רבין לא נסכים.

לא נסכים בכל מקום שנחשוב שחשוב להגיד שאנחנו לא מסכימים.

בערב שאל אותי מישהו אחר למה אני שומרת על העולם כל הזמן –

הוא גם שאל אותי לא מזמן מי שומר עלי, אבל זו הייתה שאלה מסוג אחר –

וכתבתי לו שזה בכלל לא בגללי,

It is not about me

כי עלי הם לא יכולים, אין סיכוי.

אני כבר יודעת להבדיל בין נכון ללא נכון,

בין צודק ללא צודק,

בין מה מותר ומה אסור,

ומה אני יכולה ומה לא, ומה קשה לי ומה לא,

ולהחליט להכנס לאוטו ולעלות על כביש 6 ולחזור הבייתה אחרי חמש שעות, זה קל,

זה רק לקחת החלטה לא באמת דרמטית ולעשות.

אבל הילדות שלנו,

אפילו שכבר יש עשרה בגיל שלהן, לחלקן, ובטח הקטנות יותר עשויות לחשוב שככה זה.

שככה מתנהלים חיים. שככה זה גברים וככה זה נשים.

רק המחשבה שיש ילדה קטנה שתראה שוט בטלוויזיה של נשים חרדיות הולכות רק איפה ש"מרשים",

ולא תשאל מי בכלל מחליט מי מרשה או אוסר,

או ילדה קטנה שתגיד בעינים גדולות שאסור לה ללבוש את החצאית הזאת,

או שתחשוב שאיזה ילד או גבר יכול עליה במשהו רק בגלל שהוא גבר,

יכול או רשאי להכתיב לה איך להרגיש – זה בכלל שיעור, השפעת המילים הגבריות עלינו –

או מה לעשות. אז בגללן, בגלל ובעד חייהן ועתידן.

כי אנחנו מהבחינה הזו, והכוח הפנימי, ותבונת הגיל ולב – ברוב המקרים – מסודרות,

אנחנו הנשים, אהובות, חברות, אמהות, אחיות,

כל מה שאנחנו,

האמהות של העולם,

אנחנו בסדר. עלינו הם לא יכולים, זה סופי וסגור.

אבל הן?

חובה חובה חובה עלינו לשמור עליהן.

להיות שומרות הסף,

ולעשות עבורן.

להסביר, ולהגיד, ולחזק, ולצעוק ולהפגין גם,

ולא לתת לאפלת ימי הביניים לגרור אותנו לאחור ולקלקל את הטוב שנבנה,

לבינתיים, עד שילמדו, ויפנימו.

לתמיד.

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל פרנקל  On 28 בדצמבר 2011 at 10:21

    בדיוק חלי. בדיוק זה.
    וההשפעה של כל זה היא קטלנית בעיני.
    אני גם אומרת שזה לא רק זה. זה קצהו הבוטה של קרחון לא קטן. ארחיב בהמשך.
    תודה על הפוסט. הוא חשוב.

    אהבתי

  • או.  On 28 בדצמבר 2011 at 13:38

    את מצויינת.

    אהבתי

  • גיל  On 28 בדצמבר 2011 at 14:35

    כל מילה. שומרות הסף.

    אהבתי

  • רוני  On 28 בדצמבר 2011 at 16:40

    אבל הם ינצחו עד לציביליזציה הבאה, וינצחו כפי שכל הציביליזציות הפחות מתקדמות וליברליות נצחו לאורך כל השנים: פשוט על ידי זה שהם ילדו יותר ילדים, ויהיו הרוב, וישפיעו פשוט מהיותם שם. למעשה, כפי שקורה עכשיו.
    קצת עצוב לי שזה ככה, אבל זה ככה.

    אהבתי

  • מיכאל  On 28 בדצמבר 2011 at 20:58

    תודה שהפכת לפוסט את השיחה שלנו אתמול. חשוב מאד להבין ולהפנים מדוע אסור לנו לוותר, או לתת לאחרים לעשות את העבודה בשבילנו.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 28 בדצמבר 2011 at 21:58

    תודה שהיית שם

    אהבתי

  • galithatan  On 28 בדצמבר 2011 at 22:40

    האמת, לראות את הפקק בדרך לשם חימם את הלב, למרות שריחמתי קצת על אלה שעמדו בו (לא, לא הגעתי. התפוצץ לי הראש אחרי שלושה ימי עבודה מטורפים. קרסתי)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 בדצמבר 2011 at 10:40

    מסכים עם כל מילה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: