תקריב

.

.

.

בשבוע האחרון ניסיתי להיות אופטימית, באמת.

אמרתי שאחפש כותרות טובות, כאלה שיסמנו לי שיש מי שדואג לחיים שלי במקום הזה,

שדואג לבת שלי, לחיים שלה. חינוך, בטחון, בריאות, השכלה, פרנסה, תרבות, ככה חיים,

ולא מצאתי, באמת, מה שמצאתי התנקז בתסכול וזעם נוראי לסטטוסים מעלי עשן בפייסבוק:

מנסיון החוק ללשון הרע, דרך פיטוריה המקוממים של קרן נוייבך – ראבעק, אם אתם מחפשים

תרוץ לפטר אותה לפחות אל תפילו את עצמכם למקום עלוב ושובינסטי כמו "היא לא עוברת

מסך" אחרי שלש שנים בתוכנית ובודאי שלא אחרי גוגל קטן "כרמית גיא".

והכתובות "רבין מחכה לך" ו"תג ממיר" בפעם השלישית בביתה של פעילת השלום בירושלים,

ואני כל כך מקווה שמישהו שם משגיח עליה כדי שלא יצטרכו להכות על חטא " לא האמנו

שזה אפשרי", ונתניהו ןאטיאס סיכמו שרוה הדירות ב"מחיר למשתכן" ימכרו לחרדים.

ושר האוצר שלנו, זה שהכריז לאחרונה מלחמה על העסקת עובדים זרים בארץ, אישר

לחברת "שפיר הנדסה" להביא ארצה מאות עובדים – בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים

במשרדו – כשגרי חכים, גיסו מייעץ לחברה. לשכת השר בתגובה: ההחלטה – משיקולים

מקצועיים בלבד. כמובן.

ובשלטי אדי לתרומת אברים בירושלים ובני ברק הודרו הדמויות הנשיות והעמותה תירצה

תשובות חלשות ומעליבות.ואלי ישי החליט שמה שנכון הוא ששופטי בית המשפט העליון

חייבים להבחר לא רק על פי כישוריהם אלא גם על פי מוצאם – טוב שלא הוסיף על פי

השתייכותם הפוליטית, אבל אל תדאגו, זה יגיע.

וביבי הראה לאונסקו של מי יותר גדול והנחה להאיץ בניית 2000דירות בירושלים,

בגוש עציון ובמעלה אדומים. ומשרד החינוך מקדם יוזמה שתשלול את נקודות הבונוס

ממרבית המקצועות המוגברים בבחינות הבגרות. הם מעוניינים לגדל רובוטים.

בסופו של חיפוש- וחסכתי לכם לא מעט נוספות, כשכל אחת עולה על השניה, תאמינו

לי, מצאתי ידיעה אופטימית אחת, בעצם שתיים. לא מקומיות, הגויים מככבים בהן,

אני מקווה שאלי ישי וחבריו בכל זאת יסכימו שהיא משמחת, כי במקרה שלי,

החופש של הפרפר, והנחישות של החתול, נותנים לי תקווה לרגע:

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

ואז נזכרתי שזה מזכיר לי משהו

.

אה,  תענוג, לא?