איך היא נושמת

.

.

.

מה היא עושה עכשיו, באמצע הלילה אמא שלו?

עומדת בפתח חדרו וחושבת איך יראה לו? כמו שדמיין? מנסה להחליט אם להציע את המיטה במצעים

שהוא מכיר, שירגיש בבית, או לקנות חדשים מפנקים? האפשרויות שרצות במוחה, איזה אוכל היא

רוצה שיהיה במקרר כשהוא נכנס הבייתה….שישמח אותו, ירגיע?

מרק עוף?

עוגת קינמון?

מה היה אז, בחיים הקודמים האוכל האהוב של הילד שלה…..

מסתובבת בבית? לא מצליחה לישון?

איך היא מצליחה להשתלט, לשלוט, על כל זה ועל עצמה, הגיבורה הזו עם הפנים האלה, והעינים.

מה היא עושה כדי לנסות להחזיק את העוצמות האלה מלהתפרץ?

שוב מקפלת בגדים שלו מפעם, אולי כדאי לכבס אותם שיהיו נקיים וטריים….?

לקנות חדשים?

לכסח את הדשא? לקנות רקפות, כבר יש במשתלות.

מה היא עושה עכשיו באמצע הלילה?

מנקה אבק מהספרים? מעבירה יד על עוד משהו?

איך אפשר בכלל לנשום, לספור ימים, שעות.

פותחת דלת, סוגרת.

מביטה על הבית, מנסה דרך העיניים שלו, איך זה יראה לו, מה השתנה,

זה טוב? זה רע?

הולכת למטבח,

ניגשת, שוב, לפתח החדר שלו כאילו זה יקרב אותו במשהו, בשברירי זמן?

זמן, כמה זמן.

.

עד עכשיו אסור היה להשבר, בשבילו.

מעוד רגע אסור יהיה להשבר, בשבילו.

מתי היא? מתי היא תוכל לנשום עבור עצמה אלוהים.

איך אפשר בכלל לנשום,

עד עכשיו,

מעכשיו,

איך.

אביבה שליט.

אמא.

.

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלומית לוי  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 02:39

    היא בטח לא נושמת. עד שהכול יעבור בשלום.
    אני מחזיקה להם אצבעות.

    אהבתי

  • עידית  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 08:11

    שיבוא כבר שיבוא כבר שיבוא כבר

    אהבתי

  • בועז כהן  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 08:27

    שיבוא בריא ושלם.

    אי אפשר לדמיין את מה שעבר על הזוג הזה, אביבה ונעם שליט. אי אפשר לדמיין את זה.

    אהבתי

  • יוסי דר  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 08:42

    יש לי איזו תחושה שבימים האחרונים החמאס קצת מפנקים אותו כדי שיתאושש קצת – בכל אופן כדאי לחשוב כך בימי המתח האלה עד שנראה אותו.

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 09:06

    גם אני חשבתי אתמול על זה, עליה בבית, בחדר שלו, איך מתכוננים. כתבת יפה. איך באמת עוברים את זה. חמש שנים. חמישה ימים שהם כמו עוד חמש שנים אבל הפעם עם ציפייה חיובית ממשית. שיעבור מהר. שנראה אותו כאן בריא עם משפחתו. מתח והתרגשות.

    אהבתי

  • נעה זני  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 09:59

    האמהות חושבות יחד .שיבוא.

    אהבתי

  • א.  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 13:27

    הצילום הוא הטכסט. מדהים.

    אהבתי

  • מיכל  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 13:55

    אויש חלי.. כל כך מזדהה, והתשובות לחלק מהשאלות שהעלית בתחילת הפוסט (מחומרים שקראתי בעבר על שבי) הן מרות מאוד

    אהבתי

  • ימימה  ביום 13 באוקטובר 2011 בשעה 23:56

    אוי, איזה טקסט מצמרר. את יש לך יכולת מדהימה להביא אנשים לידי דמעות במילים כה פשוטות.

    אהבתי

כתיבת תגובה