.
.
.
מה שהיה כאן לפני שבוע ומה שצילמתי אתמול.
.
. זאתי, אחת ממאות אלפים, והעתיד.
גם היא רוצה, ובצדק
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תקריב
"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"
חלי גולדנברג.
אשה. אמא. ובכלל
תקריב 
תגובות
הו האופטימיות המוצדקת. תודה לשתיכן.
אהבתיאהבתי
וימין. דברים דומים אמרו רבנים אחרים, בירושלים ובמוקדי מחאה נוספים. גם דוברים חילונים חזרו על אותם דברים.
ובדיוק משום כך אני מאמין שהמאבק הזה ייכשל.
נתניהו ואחרים כבר הגדירו את המוחים כ"פופוליסטים". ברור מאליו שיגיד דבר כזה על-מנת ליצור ספין, כהרגלו בקודש, ולהסיט מעצמו את אש הביקורת. אבל זה לא לחלוטין לא-מדויק. יש כאן פופוליזם, ויש כאן הצלחה שמגבירה את עצמה, ורצון "שלא להישאר בחוץ" לנוכח גל המחאה ששוטף את המדינה, ונטייה כל-כך ישראלית להיות חלק מן העדר, ואם שלמה ארצי מופיע חינם – בכלל טוב. קחו מדגם אקראי של מאה, אלף, עשרת-אלפים מן המפגינים ששטפו אמש את הכיכרות, ושאלו אותם: מה זה, בעינייך, "צדק חברתי"? ממה הוא מורכב? איך משיגים אותו, ואיך משמרים אותו, ובאיזה מחיר? ומה תהיה/תהיי מוכנ/ה את/ה להקריב למענו? או-אז יתחילו הגמגומים, גירוד הפדחת והשתיקות.
ועדיין, מה שהכי פופוליסטי בכל הסיפור הוא השקר שאנחנו מספרים לעצמנו בדבר "חזית אחת, בלי ימין ושמאל". אומרים את זה, כי זה מתבקש שיגידו את זה. אומרים את זה, כדי לא לאבד את מחנה הימין. אומרים את זה, כי זה מפיץ את החום הנעים והמשכר של הקונסנזוס. אבל עם יד על הלב, ועל מסדי הנתונים, אין שקר גדול מזה. יש גם יש למאבק הזה אספקט פוליטי ברור. כבר 44 שנים שהדיור במדינת ישראל מתייקר בהדרגה, משלל סיבות, ואחת מהן היא ההתעקשות הנמשכת של ממשלות ישראל להשקיע מיליארדים בשטחים. הנה נתון מדהים: 50% מכלל הבניה הציבורית בעשור האחרון הם ביו"ש, ורק 3% במחוז המרכז (המחוז המקיף אבל לא כולל את ת"א). הכל ענין של סדר עדיפויות, סדר עדיפויות שאותו קבעו המוחים עצמם, אחת ל- 3-4 שנים, בלכתם להצביע בבחירות.
אמנם, נכון: אם ישראל לא הייתה בונה בשטחים אלא בתחומי הקו הירוק בלבד, היו מחירי הדיור גבוהים עוד יותר (יותר ביקוש על אותה כמות קרקע). מצד שני, הסובסידיות הנדיבות הניתנות בשטחים – כמו גם הנתח התקציבי למערכת הביטחון לשם אבטחתם של המתנחלים – היו נחסכות, אולי אף מופנות לשם סיבסוד לבניית מגורים בני-השגה בתחומיה של מדינת ישראל הריבונית.
ונקודה נוספת: כאשר אנשי ימין זועקים לטובת "צדק חברתי", נשמעת קריאתם כמו זו של הקוזאק הנגזל. דמעותיהם הן דמעות תנין, ואם הן אמיתיות ונשפכות רק על מצבם של היהודים – הן חלולות עוד יותר. לצדק חברתי אמיתי אין דת או השתייכות אתנית. אבל גם שאר המפגינים נשמעים לא-רציניים במקרה הטוב, או צבועים ואטומים במקרה הטוב-פחות, במחאתם. הרי, איפה היו כל השנים כאשר קילומטרים ספורים מזרחית לת"א – או דרומית לשדרות רוטשילד, ביפו הערבית – "צדק חברתי" ו"כבוד האדם" היו ועודם בגדר פנטזיה דמיונית? אני מאמין בכנותם של המפגינים כאשר הם טוענים לקריסתם תחת הנטל. הענין הוא שהם לא רציניים בקשר לשינוי השיטה אלא יוצאים נגדה רק כי מקשים עליהם להשתלב באותה השיטה ממש. אמור מעתה: לא "העם דורש צדק חברתי!" אלא "המפגינים דורשים הקלות על-מנת להתברג ביתר-נוחות עמוק בשיטה הקפיטליסטית הנוכחית!". וכאשר זה יקרה, יחזור העולם לנהוג כמנהגו ובא לציון גואל, והאספרסו ימשיך להילגם ועזבו-אותנו-מן-המצב-בשטחים-כי-למי-יש-כח-לפוליטיקה-בחום-הזה.
עד שלא נפנים שצריך שינוי של 180 מעלות בהתייחסותינו למצב המדיני, לא יהיה סיכוי לשינוי אמיתי במצב החברתי. קחו כמה מטרים אחורה והביטו טוב-טוב במה שקורה כאן: הבית בוער, מתמוטט, קורס, בקרוב לא יהיה בכלל בית, ואנחנו רבים על הצבע של הוילונות.
אהבתיאהבתי
אופס.. נעלמה לי השורה הראשונה. הנה היא – הרב בני לאו, ממנהיגי הציונות הדתית, אמר אתמול בהפגנה בת"א שלא מדובר במחאה סקטוריאלית, ושאין פה שמאל וימין..
אהבתיאהבתי
אין על הנעורים. צילום מקסים.
אהבתיאהבתי
מישהו חקר את השפעת הדעות של ההורים על הצאצאים שלהם ואם הם אקטיביסטים כמה מהילדים שלהם ימרדו וכמה ימשיכו בעקבותם?כל הכבוד לנחישות שלה. רואים בצילום.
אהבתיאהבתי
רונן, הנה תשובתי – http://wp.me/pSDxG-hbR
אהבתיאהבתי
Just what the doctor ordered, thnktaiy you!
אהבתיאהבתי