הלו "אגד" זוז הצידה

.

.

.

לחכות  לאוטובוס בשבע וחצי בפינת הרחוב.

חולצה וכובע.

חוף הרצליה. סככות מסומנות. טריטוריות

בוקר טוב ילדי קייטנת "דן". ב ו ק ר ט ו ב אנחנו צועקים כמו שרק ילדים.

שורות שורות, התעמלות, המנונים, תחרויות.

ים. מדריכים מחזיקים חבלים בתוך המים לסמן גבולות שכשוך.

לסככה שלנו.

משחקים. מלאכת יד. מחזיקי מפתחות משרוכי פלסטיק. אלכסון, אלכסון, משיכה.

מבני על ממקלות קרטיבים מודבקים בדבק פלסטי ונצבעים. לעפרונות של שנה הבאה.

בניה בחול. תחרויות. ספורים.

מדריך ומדריכה גדולים ממש, אולי בני חמש עשרה.

אסור לצאת לשמש עכשיו.

עכשיו למים.

כולם להתנגב ולחזור לצל.

לחמניה. שוקו.

אחר כך, מאוחר יותר יהיו קרטיבים.

אני אוהבת קרטיב מנטה הכי הרבה.

עוד פעם למים.

חם. החול לוהט בכפות הרגלים, על העור, ובכלל.

להתראות מחר קבוצת מיקי מאוס או ארטיק מנטה או איך שלא בחרו לקרוא לנו השנה.

חולצה נלבשת על גוף דביק. מגבת לחה וכבדה נדחפת לתיק.

לא לשכוח את הכובעים. להתראות מחר.

נסיעה הבייתה.

אוטובוס ילדי "אגד" נעצר לידינו ברמזור: הלו אגד זוז הצידה, הנננננהההההה דן בא…

עצירה בפינת הרחוב. הליכה איטית ומשרכת רגלים לאורך עשרה בתים קטנים עד השער.

אפלולית ואמא ומקלחת והרבה גרגירי חול על קרקעית האמבטיה הלבנה.

שער רטוב, עור חם, לחיים סמוקות. כתפיים גם.

ארוחת צהרים טעימה כמו שרק ארוחת צהרים כזאת יכולה להיות.

תריסי עץ סגורים. אני שוכבת על הספה בסלון.

שמיכת פיקה ופסי השמש מפספסים את הבית ואת הרצפות.

אני מחכה בקוצר רוח שהרצפה תתייבש קצת, שתהיה לחה וקרירה ונשכבת על הרצפה,

מצמידה לחי וירכיים וזרועות. מנסה להגדיל את שטח הפנים של העור שלי, של הגוף שלי.

הקרירות, האפלולית, הפסים הצהובים של השמש והלחי שלי על הרצפה.

אחרכך נמנום, ספר, אבטיח, מים לא תכף אחרי ולספר לאמא ואבא ולקטנה מה היה שם,

ואיזה כיף שרשמו אותי לשני מחזורים.

הלואי, הלואי שכשאני אהיה בת חמש עשרה יסכימו לקבל אותי,

הלואי, הלואי ואני אהיה מדריכה.

.

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג''קי  On 29 ביוני 2011 at 07:24

    ואותנו אספו במשאית, ישבנו על ספסלים לאורך, אחד מול השני, רבנו מי ישב ליד הפתח. הלחמניה ושוקו היו כל כך טעימים. וכמובןן גם הארטיק מנטה……

    אהבתי

  • א.  On 29 ביוני 2011 at 14:19

    :)

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 29 ביוני 2011 at 14:27

    תודה על טריפ במורד משעול הזכרונות
    ותרשי לי רק לצעוק לך מהאוטובוס שעוקף אתכם ..:
    מי בראש? אגד הקדוש
    ומי בזנב? דן הגנב

    אהבתי

  • אורית עריף  On 29 ביוני 2011 at 14:37

    עוד פעם את עושה את זה: כותבת ככה ממש שמרגישים.
    (בעיקר את הרוויה הזאת של המקלחת אחרי הים). מקסים :)

    אהבתי

  • אלון  On 29 ביוני 2011 at 15:49

    "הבו כבוד, כל גדול וקטן
    כל הכבוד לקיטנה של דן"

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 5 ביולי 2011 at 08:58

    איך בזמן קצר כל כך השתתנה עולמנו…
    כמה פשוטים, בסיסיים ותמימים היו החיים אז, והדבר התבטא כמובן גם בקייטנות. הלוואי והילדים של היום יוכלו להנות גם מן הדברים הפשוטים (קופסת מקלות ארטיקים…)
    אוייי
    אשרי הזכרונות !

    אהבתי

  • galithatan  On 9 ביולי 2011 at 12:00

    מקסים… הים הארטיק הרצפה הקרה הפיקה והאבטיח. ישודרג החופש הגדול גם למבוגרים!
    :)

    אהבתי

  • אמיר  On 31 במאי 2012 at 23:00

    אני בן 35 ועד היום חולם על זה לפעמים בלילה.
    איזו ילדות: שחורי, נחום, אפריים.
    להיות חניך, להיות מדריך.
    הקייטנה הכי כיפית בארץ.
    איזו תקופה.
    איפה קונים גולף שולחן???

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: