תקריב

.

.

.

את הטבעת הזו, שאמה ואביה נסעו במיוחד מחיפה לתל אביב כדי לקנות אתי לא אהבה מעולם.

והיא אוהבת תכשיטים. רואים עליה מיד. טבעות, צמידים, שרשראות. הכל, והרבה.

אבל את הטבעת הזו לא אהבה מעולם. בלי סיבה, עניין של טעם.

אבל החיים כמו החיים, או הגורל, או פשוט אמא שלך,

מישהו בסופו של דבר מסביר לך משהו על החיים ובדרך גם קורץ.

.

לאתי יש אח ולאחיה יש אשה, ואת הגיסה – המקסימה מוסיפה אתי, נשבעת לך, מקסימה –

אמא של אתי  לא כל כך אהבה. קורה. גם במשפחות הכי טובות.

אבל אמא של אתי ידעה דרכי עולם וחיים,

ואמא של אתי לא התכוונה לתת לחיים לקחת החלטות בשבילה.

או לא, לא אמא של אתי.

בערוב ימיה, כשכבר הייתה חולה, זימנה אמא של אתי את אתי לשיחה,

הורידה מאצבעה את הטבעת וענדה אותה לבתה.

ועכשיו – אפשר היה לשמוע אותה נאנחת בסיפוק – עכשיו אני יכולה ללכת בשקט,

אין סיכוי שההיא תקבל אותה.

.

טבעות מס 1. 2. 3. 4 .5.

.

.

.

ומי שרוצה להצטרף למסע הטבעות הזה, מוזמנ/ת לשלוח לי מייל :)

.

.