תקריב

.

.

זה כבר הלילה החמישי.

זה מתחיל בפשטות. השעות הטובות, המזמנות מנוחת ראש ולב וחלומות נפרשות לפני בכל גודלן וכוח

הריפוי שלהן, אבל בפינה הרחוקה, זו שאני מנסה לא לראות, מתגלים קרעים מהלילות ההחדשים שלי

.

כמו בסלואומושן איטי במיוחד מתקרבים אלי טלאים ופיסות עצמי. קטעי אני מחוברים ביד גסה, מנסים

להשאר אני אחת. הכרה, מחשבות, החלטות, רעיונות לספרים, תערוכות, הרפתקאות מתערבבים

בשדי לילה מלאי חששות, אכזבות ועייפות גדולה מדי

.

זה לוקח זמן. אני עקשנית, עזת מצח וחזקה לא פחות, אבל בסופו של מאבק כמעט אלים אני חייבת

להביט ישר ועמוק אל עומק הלובן והקרעים של הלילה הזה ולהכנע.

.

"לפעמים במקום שדים, מתעוררים מלאכים מרפאים" כתבה צרויה שלו ב"תרה".

.

צהובה….