תקריב

.

.

כשכתבתי את הפוסט הזה, לא היה יום השואה הבינלאומי,

עכשיו יש, וטוב שכך. לפעמים צריך טכסים וימים מיוחדים כדי להעצר ולזכור,

גם דברים טובים וגם זוועות עולם.

.

אלה דפי העד שמילא סבא שלי ב"יד ושם" בשנת 1955.

זה כתב ידו הזכור לי מפתקים ומכתבים מצהיבים בקופסאותיה של אימי, בתו הבכורה.

אני אברהם בן ישראל וייספיש מצהיר בזאת ששני אחי ואחותי נספו בשואה.

אני מצהיר בזה כי העדות שמסרתי כאן היא נכונה ואמיתית, לפי מיטב ידיעתי והכרתי.

אני מצהיר שהייתי אחיהם הבכור של דויד, פרץ ומלווינה

ומבקש להעניק לנ"ל אזרחות זכרון מטעם מדינת ישראל.

אזרחות זכרון לאנושות.

.

.רציתי להעלות את כל

הדודים והדודות ובני דודים

וכל הילדים ההם,

אבל החלטתי שלא.

שלושה אחים זו עדות

מספקת.

שני אחים ואחות.

דוד, פרץ, מלווינה לבית

וייספיש.

זה מה שעשיתי בשעות

האחרונות.

אני מנסה לסמן לי סימונים

קטנים בימים חשובים.

לפני שנתיים כתבתי

פוסט עם סיפורים אישיים.

השנה נכנסתי ל "יד ושם".

חיפשתי ומצאתי אנשים,

שמות, פנים. תאריכי לידה,

חיפשתי סיפורים ושמות

שאני מכירה.

מצאתי שם משפחה שלא

הכרתי, כשייך "אלינו".

הבנתי סוף סוף למה שם

המשפחה של סבא שלי

מילדות,

היה שונה משאר המשפחה,

מדודיו, אַחֵי אביו,

מסתבר שסבארבא שלי,

עזריאל צ'רט

נקרא להתגייס גיוס חובה

לצבא הפולני,

וכדי להתחמק שינה את שם

משפחתו ואימץ את שם

המשפחה של אשתו,

ששמה מהבית היה וייספיש.

חנה וייספיש.

ומאז כל השושלת הגדולה

שהצליחו להקים נושאת את

השם וייספיש,

והענפים המשניים המשיכו

את השם המקורי, צ'רט.

וכתבתי שמות משפחה זרים

והצצתי  לדפי-עד אחרים,

והבטתי בפנים זרות שהיו,

סיפורי משפחות אחרות, וחשבתי שפרוייקט ההנצחה הזה של ספילברג חשוב כל כך,

ויזכר לו לנצח.

.

והכי התרגשתי, ככה זה תמיד, מהדבר הכי קטן, אישי.

יש סעיף מתחת לשם בדף עד שכתוב בו: שם נוסף או שם מושאל,

וסבא שלי הוסיף בכתב ידו: דובצ'יו…פוניא… מלווינה…

כינויי החיבה של אחיו ואחותו….

שיזכרו אותם כמו שהם היו לו, אחים ואחות צעירים, אהובים,

שיזכרו אותם תמיד גם בשמות החיבה שקראו להם בבית…

  .

      .

..

                                 ואז הוא שינה את שמו לבן ישראל………

.