.
.
. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם.
.
לפעמים הכעס מנצח, לפעמים החמלה
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
תקריב
"צילום מקרוב כדי להבליט פרט מסויים באובייקט המצולם"
חלי גולדנברג.
אשה. אמא. ובכלל
תקריב 
תגובות
מזכיר לי את אמא שלי שניסינו במשך שנים לגמול מעישון. היא ידעה, ברור שידעה, עד כדי מנגנוני התא שעוסקים בעניין, את מידת הסיכון והזוועות שקורות מזה. עזר לנו? גורנישט.
יום אחד בבוקר היא קמה, וזהו. זרקה את הסיגריות. למה? כי זה בא ממנה. שום לחץ חיצוני, אמוציונלי או לוגי, לא עזר כאן. רק רצון עצמי.
אז נכון שזה לא אותו דבר, אבל אין מה לעשות.
קצת כמו להסתכל על תאונת דרכים בהתרחשותה.
אהבתיאהבתי
תובנות הבדיעבד הן לעולם טרגיות וחבל שכך. אני מלא זעם בכל פעם שאני רואה הורים חגורים במושב בקדמי כי הם מפחדים מהדוח שיחטפו ובמושב האחורי עומד ילד כאילו כלום.
אהבתיאהבתי
לי זה לא יקרה, כל כך ישראלי שזה נורא.
אהבתיאהבתי
פשע. זה פשע מקובל. הרבה הורים לא אחראיים לוקים בעניין זה, במיוחד במשפחות עם יותר מילד או שניים. פשע חמור. גם לא להסתכל לכביש קדימה זה פשע.
אהבתיאהבתי
שרון, דווקא המשפחה שהכי לוקה בזה מבין מכרי הם הורים + שתי בנות, אחת עם מום קשה מלידה. לא לשפוט, גם הורים ליותר מילד או שניים יכולים להיות אחראיים.
אני תוהה איזה סוג של הדחקה נדרש כדי לסכן חיי ילדים על בסיס יומיומי. מה הם אומרים לעצמם? הם בכלל מדברים עם עצמם?
אהבתיאהבתי