לפעמים הכעס מנצח, לפעמים החמלה

.

.

. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם. תחגרו אותם.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דנה  On 21 במרץ 2011 at 20:35

    מזכיר לי את אמא שלי שניסינו במשך שנים לגמול מעישון. היא ידעה, ברור שידעה, עד כדי מנגנוני התא שעוסקים בעניין, את מידת הסיכון והזוועות שקורות מזה. עזר לנו? גורנישט.
    יום אחד בבוקר היא קמה, וזהו. זרקה את הסיגריות. למה? כי זה בא ממנה. שום לחץ חיצוני, אמוציונלי או לוגי, לא עזר כאן. רק רצון עצמי.
    אז נכון שזה לא אותו דבר, אבל אין מה לעשות.
    קצת כמו להסתכל על תאונת דרכים בהתרחשותה.

    אהבתי

  • גיל  On 21 במרץ 2011 at 21:01

    תובנות הבדיעבד הן לעולם טרגיות וחבל שכך. אני מלא זעם בכל פעם שאני רואה הורים חגורים במושב בקדמי כי הם מפחדים מהדוח שיחטפו ובמושב האחורי עומד ילד כאילו כלום.

    אהבתי

  • א  On 21 במרץ 2011 at 22:09

    לי זה לא יקרה, כל כך ישראלי שזה נורא.

    אהבתי

  • bddaba  On 22 במרץ 2011 at 09:12

    פשע. זה פשע מקובל. הרבה הורים לא אחראיים לוקים בעניין זה, במיוחד במשפחות עם יותר מילד או שניים. פשע חמור. גם לא להסתכל לכביש קדימה זה פשע.

    אהבתי

  • רוני  On 22 במרץ 2011 at 14:07

    שרון, דווקא המשפחה שהכי לוקה בזה מבין מכרי הם הורים + שתי בנות, אחת עם מום קשה מלידה. לא לשפוט, גם הורים ליותר מילד או שניים יכולים להיות אחראיים.
    אני תוהה איזה סוג של הדחקה נדרש כדי לסכן חיי ילדים על בסיס יומיומי. מה הם אומרים לעצמם? הם בכלל מדברים עם עצמם?

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: