.
.
.
חלי גולדנברג.
אשה. אמא. ובכלל-
עמודים
-
פוסטים מובילים
-
קטגוריות
- לינדה מקרטני, סלפי, או בשמו העתיק, פורטרט עצמי. בסקוטלנד נפתחה, עד ינואר, תערוכת רטרוספקטיבה של צילומיה שאצרו בעלה ושתי בנותיה. היא מתוייגת מהסיבה הנחמדה שהם מתחזקים לה ולעבודותיה, מפול מקריא סיפור לסטלה התינוקת עד שערים לרולינג סטון ומיק ג׳אגר מאחורי הקלעים והביטלס באולפן חשבון באינסטגראם, ככה זה כשאוהבים. #selfportrait #exhibition נ.ב. התחיל מכתבה בהארץמלכה, מימי ויאטנם עד היום. #queen #thenandnow ועל הבחירה במעיל האדום הזה, אין מילים, למרות שכל המפגינות לצידה לבשו אדום אף הן #גילובגדים #redcoat pr: Nytimes #climateprotestזמן לקבוע ממוגרפיה, ולהתעקש על אולטרסאונד. כאן הממוגרפיה הייתה תקינה, באולטרסאונד השתנו הפנים של הרופאה הבודקת. זה נגמר בביופסיה ובתוצאות טובות ללא חשש לכלום ממאיר, חמסה, טפו וטאצ׳ווד, אבל זה תמיד יכול להיות אחרת, אנחנו תמיד יכולות להיות אחת מתשע, נתון מפחיד נכון? תור לממוגרפיה, עכשיו. אין תירוצים. קחי אחריות על עצמך אחותי 💕 #time for a #memography and #ultrasound #breastcancer #awareness #סרטןהשד #מודעותאני מבקשת סליחה וסולחת רק ממי ולמי שמגיע להם, ולהן. ככה הרגשתי מאז ומעולם למען האמת, מאז שאני זוכרת את עצמי. לאמונתי, אין כרטיס פתוח לסליחות וחרטות פעם בשנה ואחר כך אפשר להמשיך להתפרע, להתגזען, לפגוע ולהזיק, מה פתאום. לא סולחת על חטאים שנעשו מתוך כוונה ורצון לפגוע, גם לא לאלה שנחטאו מאנוכיות, קנאה, שנאת חינם ויהירות. סולחת על אלה שנעשו בטעות, בתום לב, ובלי כוונת זדון, ומקווה שיסלחו לי על אלה שלי שנעשו בדרך הזו. הכי קשה זה ללמוד לסלוח לעצמך באמת, בעומקי רגשי האשם והמצפון והמודעות, ותחילת הסתיו זה זמן מתאים במיוחד, תקופת טרום התכנסות, כיפור שקט ומועילטוויגי בתחילת הסיקסטיז, כי באופנה מה שהיה הוא שיהיה שוב מתישהו. הנקודות חזרו לביקור סתיו וחורף, למי שתמיד מחבבת אותן, זה הזמן לשלוף מהארון, או לחטט בארון של אמא או סבתא. בלי להגזים, גם חולצה או גרביים או צעיף יספיקו. והן הכי יפות לטעמי בכחול כהה ולבן, תכלת ולבן וחום בהיר לבן ( דוגמא, השמלה של ג׳וליה רוברטס באשה יפה ). 🔵🔴⚫️⚪️ הטרנד הזה הוא פאן, שווה להנות ממנו #גילובגדים #גילובגדיםהרצאה #הקיוסקשלי #fashionisfun #styleover50 #polkadots #twiggy #blackandwhiteאז מה אני יודעת על זה אחרי חצי שנה? אני יודעת שעם כל העצב העמוק, המציף, לפעמים חד, לפעמים רך, וזה שמפתיע ומגיע בלי הכנה, שוצף וקוצף במעמקים, בעצב הזה יש משהו טבעי, כמו בפרידה ממנו שהפתיעה למרות שלא הייתה אמורה. בפרידה מאבא אהוב כל כך וזקן כל כך היה גם משהו רך ופשוט ומתקבל על הדעת ומה שלא ידעתי שיקרה, וקרה וקורה היא הידיעה הפנימית האמיתית שאף על פי שהוא איננו, הוא לגמרי ישנו, פשוט אבא שלנו, חלק מאיתנו וזהו, אין אין, והוא נוכח וחלק טבעי ופשוט ומתוק כמו תמיד ממני ומהחיים שלי, לא באופן רוחני, בלי סימנים ועניינים, פשוט נוכח בי. ולמרות שאת כף ידו חופנת את פני בתנועה המרגיעה בעולם, המקום הבטוח שלי, את זה אני עדיין לא מצליחה להרגיש למרות כל תרגילי הלי סטרסברג שלי, זה בסדר. אבא שלי, שלנו, איננו, סדר העולם נשאר כאן כפי שהוא אמור להיות והאהבה היא אותה אהבה. היום יום הולדתו. #mydad #portrait #blackandwhiteאמן סלה שתהיה שנה טובה באמת.אלה הספסלים המוארים מעט ממה שמוקרן על המסך בחדר החשוך במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בהרצליה. על הקיר מוקרנים צילומים שצילמה איריס, נשר. בצילומים מופיע ארי, בנה, שרוע במלוא אורכו ויופיו, נעוריו ותום פניו על ספסלים, כסאות, כורסאות וכל מה שאיפשר לו לפרוש את עצמו, להתמסר ולישון בביקורי המשפחה במוזיאונים מופלאים ותערוכות מכל הסוגים, זמנים ומינים ברחבי העולם. בצילום הראשון הוא ילד קטן, בו שש שבע לדעתי ולאורך היצירה, המלווה בסאונד שמצליח לעטוף ולהניע את מעמקי הלב והתודעה ( והדמיון, והההכרה והבעתה ), בשילוב הצילומים וידיעת הסיבה, ככה זה הזכרון הקולקטיבי, וארי של איריס ואבי ותום הוא כבר חלק מה זכרון הקולקטיבי של ישראל, שבגללה הצילומים מוצגים עכשיו ( ולא כמו שתמיד חשבתי לעצמי כשראיתי את חלקם בעבר פעם כשארי ( ותום ואיה ) יהיו גדולים ואנחנו ממש קשישים ) מציפים את הצופה באהבה וחרדה לעצמו ולחייו וילדיו ושפע חום והשתאות מול הנער יפה התואר והתום והחן ששרוע מולו בעינים עצומות כמו אז כשהתמסר לאימו, שאת אהבתה אפשר להרגיש כמעט פיזית דרך הצילומים ולפני, אחרי, לצד יצירות מופת שבחלקן הופכות סימליות במימד הידיעה והזמן. #זמןדיוקן במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מציג כמה עבודות, של ציבי גבע, זו של ורד אהרונוביץ מטרידה ומעניינת, אבל הדיוקן האמיץ שאין דומה לו, חשוף, אמהי, כאוב ובעיקר מלא אהבה ורוך וחיוך מוסתר והנאה הדדית ברורה כל כך של איריס ושל בנה ארי חורץ זכרון עמוק אצל מי שיעיזו ויראו. נ.ב. יוסי אוחיון כתב על התערוכה בפייסבוק פוסט שאני מסכימה עם כל מילה בו, מאד ממליצה לחפש ולקרוא. ואת, שצילום שלך עצמך חותם את המסע הזה, את שעומדת בעינים עצומות, מחוץ לזמן קראת כל כך בצדק ליצירה הזו, את פשוט אמא נהדרת עם מצלמה מכושפת, ולב. #outoftime #exhibitionבכל פעם שמשהו באופנה עושה ( עוד ) יוטרן וחוזר לסיבוב נוסף אני או לא מאמינה ע״ע מכנסיים מתרחבים, כריות כתפיים, צבע צהוב, או אדישה, או לפעמים זה ממש משמח אותי כי כל כך נהנתי בסיבוב או אפילו בסיבובים הקודמים. בגדי צבא תמיד משמחים אותי, גם שמלות ארוכות, מראה אנניהול נמצא אצלי ת מ י ד בלי קשר למה אומרים שעכשיווי, והנה בסתיו הנוכחי הנקודות חזרו לרגע, כמה משמח. פולקה דוטס, הן באות ונעלמות וחוזרות מהטרנדים כל בזמן ויחד עם זה מצליחות להשאר קלאסיות שנים לפני שמלת הנקודות החומה של ג׳וליה רוברטס ב״אשה יפה״ והרבה אחריה. אז כמו שאני אומרת תמיד, וגם בהרצאה הנחמדה שלי #גילובגדים , לא חייבים לקחת את מה שכתוב ולהתעטף בו, אפשר גם רק צעיף, גרביים, או חולצת נקודות ואף מסודרת עם מראה עכשווי ולא מוגזם, בכל זאת לא רצות אחרי על טרנד כאילו הומצא היום. #besmartrememberyourage #גילובגדיםההרצאה #polkadots #styleoftheday #autumn #over50 #over60 #lookoftheday #fashion # #clothesarefun #הקיוסקשלי
-
תגיות
-
כלים
תגובות
בכל זאת לענין מגנט תרפי שחררי מעט בכל פעם יותר בסופו של יום מגיע הסתיו ואיתו השלכת ןהעלים נושרים מבית גידולם ומתחילה עונת הנדידה לחיים
אהבתיאהבתי