נכון לפעם

.

.

מי אהב אותי הכי? את מי אהבתי אני כמו שתמיד רציתי? מתי? באיזה גיל?

עם מי ישנתי הכי הרבה לילות? מי הצחיק אותי כל הזמן?

עם מי אני מדברת, עדיין, כאילו דברתי עם עצמי?

מי שבר את לבי? מי הדביק וחיזק אותו? מי אכזב? מי הפתיע?

מי היה הכי מעניין? לי. ומרתק? אותי. ומתוק? בעיני.

ומי היה משכיל? וסקסי? עשיר?

וחמוד? ומדליק? וקרבי?

ופרוע?

ומקורי?

ומצחיק?

מי הכיר לי מוסיקה שלא הכרתי? אוכל שלא טעמתי? פינק אותי?

מי הכי אהב אותי? את מי אהבתי עד שאי אפשר? שחיזר אחרי עד שהצליח? שאני זוכרת בחיוך?

זה שבכעס? באדישות?

זה שבכה בזרועותי? אני בזרועותיו?

זה שהגוף שלו שימח את שלי כל כך?

זה שאני שימחתי את שלו כמו שאף פעם?

זה ששברתי את ליבו? שניחמתי? שהתאכזרתי אליו בלי דעת כל כך?

שאהב אותי הרבה יותר מדי?  זה שאהב בדיוק?

המגלומן? המגלומן השני? המדוייק? המגזים? הטווס? המתוק? היהיר? הצנוע? הפשוט מותק? מי?

מהארץ? זה מרחוק? שצעיר? זה שמבוגר? זה שמתלבש כמו שאני אוהבת?

זה שאין לו טעם וכבר לא יעזור כלום?

הראשון? האחרון? שפגע? שפגעתי? זה שסלח? שסלחתי?

זה של מישהי אחרת?

שאוהב אותי עד היום?זה שלא זוכר אותי כמעט? שהורי אהבו?  שהדאיג את הורי?

זה שהיה בעיתונים? זה שהיה סודי ממש? שאיש לא יודע עליו כמעט?

שהלב שלי מתרחב לשמוע ממנו? שאני מקווה שיעלם מחיי לתמיד?

זה שיש ביננו עדיין אוקיינוס של רגש ודברים לא פתורים? זה שאין ביננו אפילו זכרון?

שיודע מי הוא וזה שמאמין שהוא יודע? השתקן? השתקן השני? השלישי?

שאני לא מדברת איתו, גם לא שלום? שאני מחבקת בחום, בלי כוונות חוץ משמחה?

שדומה לי כל כך? השונה ממני ככל שניתן בכלל?

העשוי מחומרי או זה העשוי מחומרי גלם אחרים?

זה שאהבתי בלי לספר לאיש?

שהיה כי אהוב?  שהיה כי מאהב?  שהיה כי חבר?ה שהיה הכי ….הכי מה…..?

.

כמו חלקי כספית מכודרים ומפוזרים על רצפת חלקה אני אוספת ובוחרת מילים ותאורים שכתבתי,

מחברת ורואה דמות ברורה. זה המתוק, שידע ספרים אחרים, שדבר איתי בשפתי, והיה צנוע וקרבי

וסודי. ואז אני עוברת במבט ומצב רוח שונה על המילים שכתבתי, ובתמהיל אחר, עם מילים משותפות

– בכל זאת יש כאן דרישות יסוד די מחמירות ומערכת סינון לא פשוטה כלל וכלל תאמינו לי למרות

פטפטנות הכתיבה שלי –  וגבר אחר ירים יד לשלום ויחייך אלי, אני מקווה שיחייך, ממרחק שנים,

חיים שלמים וכמה סיפורי אהבה. אהובי מפעם מפורקים – כמו בתרגיל מעבדה כתיבתי – לשמות

תואר ומילים המחביאות זכרון ורגש, וכאב ושמחה, ואהבה, כמה אהבה, ומורכבים מחדש בזכרוני.

חלקם אהובי לתמיד. חלקם לא.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גלית, פלורידה  On 14 בפברואר 2011 at 20:49

    איזה יופי. כמה מרגש. שמח ועצוב. אני בוחקת.

    אהבתי

  • א.  On 14 בפברואר 2011 at 21:54

    אנושי ומקסים.

    אהבתי

  • א.א  On 14 בפברואר 2011 at 22:21

    נגעת לליבי.

    כתבת ממש יפה.

    אהבתי

  • יוחאי  On 14 בפברואר 2011 at 23:34

    וכולם בצרור של חיים לא ארוכים יפה לך

    אהבתי

  • מי זה יכול להיות  On 14 בפברואר 2011 at 23:55

    רחלי כשאת כותבת ככה על המרק של סבתא שלך או משהו זה הגיוני, אני עוקב את רואה? אבל כמות מילים כזאת עלי זה מוגזם בייב, הסמקתי.

    אהבתי

  • avivamishmari  On 15 בפברואר 2011 at 06:53

    נהניתי ונעצבתי ושמחתי בשרשרת זיכרונות האהבה שלך.

    אהבתי

  • דנית  On 15 בפברואר 2011 at 08:21

    דמעות בעיני, כאילו שלי הם דברייך

    אהבתי

  • שרון רז  On 15 בפברואר 2011 at 09:30

    מצטרף לתגובות החמות כאן. מקסים.

    אהבתי

  • ימימה  On 15 בפברואר 2011 at 10:29

    כל כך כל כך מקסימה הרשימה הזאת.

    אהבתי

  • galithatan  On 16 בפברואר 2011 at 19:21

    יופי של פוסט ליום האהבה – יופי שמחזיק גם יומיים אחר כך :)

    אהבתי

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: