והסיבות להתנתקות שלי מהפייסבוק הן…..

.

.

.

היד שלי מובילה את העכבר לאייקון השמיני מימין, ונעצרת.

אתמול בחצות, בחיי שבחצות, הסימנים והסמנים שלי ילדותיים ופטאטיים מאז ומתמיד,

סתם בעשר ועשרים זה לא יקרה. כשזה מסומן בחדות – כמו למשל הבלוג הזה שנפתח ב1 בספטמבר –

זה פחות קשה או אולי אפילו יותר קל, אז אתמול בחצות מחקתי את האייקון ופרשתי זמנית מהפייסבוק.

אני זוכרת איך זה בלי מסכים.

אני זוכרת איך דברים קורים בריק,

הופכים יש מאין.

רגעים שטוחים, ריקים מהמולה מעוררים את החדש.

מילים, צילום, שליחת יד, בנית רהיט, הליכה לראות גלים או אפילו ריקוד טפשי עם עצמך.

וכשהפייסבוק הוא אופציה, והוא אופציה.

אופציה ערמומית ונפלאה. ויש בו כל כך הרבה טוב ומהנה ומועיל, שלהצביע על הפסיביות האמיתית

שהוא מכניס, וכזו העטופה במעטה כל כך מלא חיוניות וויטליות זה לא פשוט, וגם לא כל כך נעים האמת,

כי כל כך מצויין בתוכו.

אבל ככה אני מרגישה עכשיו.

שהוא אשליה.

וכיוון שאני אדם שלא אוהב לא לקרוא לדבר בשמו לא-משנה-מה-זה-בכלל,

ובגלל שאני מרגישה שבזמן הפייסבוק, הריק שלי שלא משתנה במהותו, אבל דרך ובגלל ההמולה

המקיפה אותו הוא מתרכך ומתנמנם ולא מורגש במלואו ובעוצמתו כמו בימים ריקים ממסכים,

והיש מאין נחלש, ובגלל שאני מרגישה שמה שחשוב לי כמעט יותר מהכל הוא המקום האישי,

המסתורי שממנו נובעים הדברים, וכיוון אני אוהבת יש מאין ורוצה לנסות למצוא אותו שוב,

העלמתי לעצמי את אייקון הפייסבוק.

לחודש. נראה אם אצליח, נראה מה יהיה אחר כך.

בינתיים, הבוקר הזה האוטומט הוליך את העכבר לאייקון החסר יותר מדי, מביך כמה, פעמים.

מצד שני, אני לא מעשנת כבר שש שנים…

וחוץ מזה,

איזה מזל שבפברואר יש השנה רק עשרים ושמונה ימים :)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • תמי ברקאי  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 11:23

    וואו. נהדר.
    אני עוד מהמכורים, לשמחתי ולצערי המעורבבים.
    תהני, תרקדי תצלמי, תכתבי, תיבהי – בטוחה שיצא הרבה טוב מהחודש הזה!

    אהבתי

  • שרון רז  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 11:36

    קשה להתנתק ממנו, אפשרי אך קשה. אני לא רוצה כרגע, אולי זה יגיע מתישהו. אני חושב שאני רק איזה חצי שנה שם, נכנסתי מאוחר מאוד בכוונה, הייתי מהסרבנים. מוצא את הפלטפורמה נהדרת ושזה כייף. אני חושב שהפייסבוק באמת מחבר ומקרב אנשים. בכל מקרה כתבת על זה יפה כאן ואני בהחלט מבין אותך.

    אהבתי

  • Resume Objectives  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 11:39

    This is my first visit and say the stuff here was interesting, great pics!

    אהבתי

  • shlomiyosef  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 11:40

    ולי עדיין אין
    כדאי להרשם?
    :)

    אהבתי

  • יערה  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 12:02

    *לייק*

    אהבתי

  • orit  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 13:56

    like

    אהבתי

  • מיכל  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 14:21

    בהצלחה, ושמה שלא תבחרי ויצא לך, יהיה טוב בשבילך.

    מבינה אותך, למרות שעבורי זה שונה. כרגע רוצה להשאר.

    אהבתי

  • יובל  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 15:24

    הללויה! אני כל כך מסכים עם ההגדרה – אופציה ערמומית, אבל פחות עם הנפלאה. היא נפלאה אולי לפרק זמן אבל לא לטווח ארוך. אני לא רוצה להטיף, שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ומה שמתאים לו, אבל אני יכול להגיד לגבי שזו הייתה אחת החלטות החכמות שעשיתי בשנה שעברה (וזה מה שכתבתי באנטייטלד – http://untitled.org.il/?p=3846). אמנם חזרתי לפייסבוק פני כמה שבועות אבל זה רק בשביל לפתוח עמוד לבלוג כדי שמי שירצה להתעדכן על פרסומים אחרים יוכל. אין לי מעבר לזה שום שימוש – לא חברים, לא הזמנות, לא המלצות.
    וכמו כל גמילה בימים הראשונים זה מאד מוזר שאין את האייקון אבל תוך כמה ימים אני מאמין שלא תביני מה עשית שם כל כך הרבה זמן.

    אהבתי

  • irity  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 17:12

    אני סתם שאלה, מה עשית בפייסבוק ? כלומר מה עושים שגוזל הרבה זמן ? (אני רק מכורה לפארמוויל, אבל בטוחה שאת לא). האם כותבים על הקיר ? או מה ?

    אהבתי

  • Shunra  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 20:26

    נדמה לי שזו היתה פגי אורנשטיין שכתבה בניו יורק טיימס על הדימיון בין שירת הסירנות שאודיסאוס התגונן מפניה לפייסבוק.

    מסתבר שמה שהסירנות שרו עליו אכן היה פיתוי, אבל לא במובן המקובל ע"י מודעות וגם לא פיתוי במובן המיני. לא, מה שהן שרו עליו היה חדשות מהכפר, מי עשה מה עם מי, מי בזוגיות, מי בגד, מי נולד, מי מת. נורא דומה לעדכוני פייסבוק.
    והמלחים – על הים חודשים רבים ולפעמים גם שנים – היו מתקרבים עם הסירות, מתקרבים מדי, רק כדאי לגעת בידיעות מהכפר. ואז מתרסקים, עם הסירה.

    אודיסאוס קשר את עצמו לתורן כדי שהוא לא יתרסק – אבל גם יוכל לשמוע את העדכונים. נדמה לי שגם הוא היה מוחק את האייקון. לפחות למשך חודש…

    אהבתי

  • אורית עריף  ביום 1 בפברואר 2011 בשעה 22:34

    איזה יופי של פרשנות, שונרא.
    וחלי יקירה – ב ה צ ל ח ה !

    אהבתי

  • Y.Tami  ביום 2 בפברואר 2011 בשעה 21:22

    חלי'נקה, לילה טוב.

    אהבתי

  • Y.Tami  ביום 2 בפברואר 2011 בשעה 21:23

    ובאמת….איזה מזל שבפברואר יש השנה רק עשרים ושמונה ימים :)

    אהבתי

  • עידית פארן  ביום 4 בפברואר 2011 בשעה 00:47

    באתי בגלל שרציתי לראות כל כך שוב
    את הצילומים שלך
    ואני הולכת להעיף את עצמי משם (מהפייס) בפעם המליון
    איזה מושלם
    איזה לילה מושלם…

    אהבתי

  • ענת  ביום 2 במרץ 2011 בשעה 19:56

    למה? למה גם הפייסבוק צריך להיכנס לרשימה של הדברים שצריך להתמודד איתם? מה, לא מספיק עם הסיגריות? והקלוריות? וההבטחות לספורט? ולשבת עם הילדים על הלימודים? ולמצוא זמן פנוי לאיזון? להמשיך?

    די. אז בסדר, זה ממכר, אולי (בטוח), אבל אם זה כייף / טוב / מנתק / מסקרן (אין צורך למחוק את המיותר), תהני, מגיע רגע שזה נמאס

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה