בדרך הבייתה ראיתי בית של מישהו אחר

.

.

כבר היה כמעט שתיים והייתי עייפה באמת, ברמזור ראיתי מישהו שגר שם. פשוק רגליים, שרוע ומביט

במסך השטוח שלפניו. היו מעט רהיטים והרבה אור מסביב ובתוך הבניין למרות השעה, אז הרמתי את

המצלמה שהייתה מונחת במקרה על המושב לידי והתקרבתי קצת, ממש קצת עם הטלה.

האח הגדול חשבתי לעצמי, אם אני מתמקמת כאן בצומת עם מצלמה וטלה אמיתי, חייו של הגבר הזה

נחשפים. צלמתי שלושה פריימים, שמחתי מהאור הכחול שגיליתי  בקומה מתחתיו, עד שהמכונית מאחור

– לאן הם נוסעים בשעות כאלה – צפרה לי שהלו גיברת אור ירוק. בבית, מול מסך המחשב שעליו רואים

היום תמונות באופן מיידי כל כך –  בניגוד לקסם של אז – מה שעניין אותי היו העצים. האחד שמהזווית

שהתקדמתי אליה חסם והגן על הגבר המפושק מול הטלוויזיה הלילית שלו, ובעיקר העץ בחזית הבנין,

זה שחולק על ידי האור לארבעה מרובעים שהרכיבו עבורי  עץ שלכתי אחד, ובית של מישהו אחר.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • galithatan  On 30 בינואר 2011 at 20:29

    יצא מעניין – מצד אחד הצצה, מצד שני לא רואים אנשים אלא רק בית (מיקרו. הדבר שהכי בלט לי זה המיקרו. אולי זה אומר משהו עליי…)

    אהבתי

  • א.  On 30 בינואר 2011 at 20:41

    את מוכשרת ויפיפיה ואני לא מתכוון הפעם לאיך שאת נראית

    אהבתי

  • אסתי סגל  On 30 בינואר 2011 at 20:49

    יפה. פשוט יפה.

    אהבתי

  • דורשנית  On 30 בינואר 2011 at 22:11

    כמה כיף להציץ כשמרשים לנו

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 31 בינואר 2011 at 07:23

    הכיף הגדול בחיים בעיר הוא שהם מאפשרים את האינטימיות המנוכרת לגמרי הזו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: