מפיקה בפועל, שר בטחון ואסי דיין לא ישן בבית

.

"העולם הזה" 1968, ככה כתוב על זה,

לי אסור היה עדיין לקרוא העולם הזה, בטח קראתי דבר לילדים או משהו דומה,

אבל אני מכירה אותה.

היא אחד האנשים האהובים עלי בעולם.

היא אדם חסר מורא, ואין לי ספק שכשמשה דיין שמע את הקול הנחרץ שלה בטלפון,

הוא עשה בדיוק מה שהיא אמרה, בדיוק כמו כל כולנו.

לביאה הון. אין עליה.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעמה פלד  ביום 29 בנובמבר 2010 בשעה 15:40

    מקסים. איפה מצאת את גזיר העיתון הזה?

    אהבתי

  • chellig  ביום 29 בנובמבר 2010 בשעה 18:20

    מצטערת רונן, אין לי אפשרות להשאיר כאן את התגובה שלך.

    אהבתי

  • יעל מירון  ביום 29 בנובמבר 2010 בשעה 19:00

    לפי הנפשות הפועלות חשבתי בהתחלה שזה עוד אייטם על הטרדה מינית מנבכי העבר, אבל לא. איזה כיף שאפשר לייצר גם אייטם נוסטלגי ויפה שכזה.
    אני זוכרת שבכתה א' או ב' שאלתי את אמא: "מה זה פילגש?"
    והיא בתגובה: "עוד פעם קראת "העולם הזה" בלי רשות?"

    אהבתי

  • אורי  ביום 29 בנובמבר 2010 בשעה 19:20

    לאחרונה קראתי בבית אריאלה את כל עיתוני העולם הזה של 1959-1961. אלה היו ימי העבודה הכי משמחים שהיו לי בשנה האחרונה. אם לא הרשו לך כשהיית קטנה, כדאי לך לעשות השלמות!

    אהבתי

  • רותי  ביום 29 בנובמבר 2010 בשעה 20:46

    "מנהלת הייצור" של הסרט… גדול :)

    אהבתי

  • הלה, סידני, אוסטרליה  ביום 30 בנובמבר 2010 בשעה 00:17

    וואוו, איזה סיפור מצחיק!ומתוק.
    האוצרות שמוצאים בעיתונים ישנים שווים זהב, לעתים

    אהבתי

  • אורון  ביום 30 בנובמבר 2010 בשעה 10:16

    היו ימים…וכן, היו גם עיתונים ו/או שבועונים אחרים

    אהבתי

  • גלית חתן  ביום 30 בנובמבר 2010 בשעה 11:24

    פעם היו סיפורים מעניינים ברכילות!
    גדול, פשוט גדול.

    אהבתי

כתיבת תגובה