.
.
.
מאי 2012 – והיום עם הטיול לחברון שהמציא גדעון סער זה אני מתחזקת בעמדתי אפילו יותר.
.
נובמבר 2010 זה מכתב בן שנתיים.
רפורמה בבונוסים בציוני הבגרות זו ההצעה המבריקה ( האחרונה ) משרד החינוך:
רק שמונה מקצועות יקנו לנבחנים בונוס של 25 נקודות:
מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, ספרות,
תנ"ך, פיזיקה, כימיה וביולוגיה.
מגמות אזרחות, פילוסופיה, מחשבת ישראל, גיאוגרפיה, מדעי החברה (פסיכולוגיה וסוציולוגיה),
וכן על לימודי השפות והאמנויות (מוזיקה, תאטרון, קולנוע, אמנות פלסטית ומחול) לא קיימים
מבחינתו כמקצועות "שווים" בונוסים, שווים השכלה גבוהה ואוניברסיטה.
הרצון של משרד החינוך לקטלג, להכניס לריבועים, לעודד שבלוניות, רובוטים לציונים, רתיעה
מילדים שיוצאים מהקופסא, ילדים יצירתיים הוא רצון מסוכן ואתם לא תגעו בבת שלי כל זמן
שאני יכולה להרחיק אותה מכם.
.
2009
היא בבית ספר פרטי, בטח שהיא בבית ספר פרטי.
ולא כי זו הבחירה הראשונה שלי, זו לא הייתה מעולם הבחירה הראשונה שלי.
סוציאליזם, ככה רציתי. אבל הוא נעלם, יחד עם מערכת הערכים, המוסר, נקיון הכפיים, ושאר עניינים.
איזה עוד עניינים?
ענייני חינוך, והשכלה, ושאיפה למצויינות, ונימוס בסיסי לאחר, לשונה, וחוסר גזענות וסובלנות,
וכל מה שהמילה הזו, חינוך יכולה להכיל.
והשכלה, וידע, וסקרנות. ורוחב דעה, ועידוד ליצירתיות, ומוסיקה, וספרות, ושירה ורוחב נפש, ושמחה,
וכל מה שחינוך יכול להיות.
וכשלתם, כולכם.
כבר שנים ארוכות של כשלון.
שנים של חוסר כבוד למורים, לשכרם, לחינוך במובן הטוב והעמוק והאידיאולוגי של המילה.
בתי חרושת לציוני בגרות ריקים מתוכן.
כשלתם והשארתם אותי רחוקה מכם.
כשלתם והרחקתם אותי.
את הבת שלי לא קבלתם לכיתה אלף,
ואם לא תשתנו, לא תניחו עליה את יד המערכת הריקה שלכם לעולם.
היא בבית ספר פרטי כי לא השארתם לי ברירה,
כי היא הבת שלי והאחריות שלי היא לתת לה את הכי טוב שאני יכולה, שאני מאמינה בו,
והפסקתי להאמין בכם.
בחינוך ש ל כ ם, בהשכלה ש ל כ ם, בערכים שאתם בוחרים לא להעניק לילדים במקום הזה.
ובגלל הרבה דברים אחרים כמו למשל,
בגלל זה:
משרד האוצר מתכנן לחסוך 94 מיליון שקלים מתלמידי כיתות א' ו-ב', שזכו ללמוד
בקבוצות קטנות את מקצועות היסוד קריאה, כתיבה וחשבון.
לפני שנתיים בלבד הוכנס שינוי חשוב בחוק חינוך חובה לפיו מקצועות היסוד – קריאה,
כתיבה וחשבון – יילמדו בכיתות א' ו-ב' בקבוצות קטנות של עד 20 תלמידים. התוצאות
מבטיחות, אבל כל זה עומד אולי להשתנות בקרוב. במשרד האוצר מתכננים לבטל את
המהלך ולחסוך 94 מיליון שקלים. מנהלת האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך, מזהירה
כי הפגיעה תהיה לדורות – " מי שייפגע הם החלשים, כי החזקים ימצאו פתרונות"
ובגלל זה:
http://www.notes.co.il/chelli/33305.asp
ובגלל זה:
תלמידי ישראל קיבלו תוצאות גרועות במבחן הבינלאומי פיז"ה (PISA)
מתוצאות המבחן עולה כי ישראל נמצאת במקום ה-39 מתוך 57 מדינות.
המבחן, שנערך אחת לשלוש שנים בקרב בני 15 מכל העולם, בודק אוריינות תלמידים בשלושה תחומים:
קריאה, מדע ומתמטיקה. הוא מתקיים על ידי ארגון המדינות לשיתוף פעולה חברתי וכלכלי (OECD).
פורסמו ציונים של מבחן בינלאומי שבדק כישורי קריאה בקרב תלמידי כיתות ד'.
תלמידי ישראל דורגו במקום ה-31 מבין 45 מדינות, והציון היה מעט מעל לממוצע.
פורסמו גם ציוני מבחני המיצ"ב. הציון הממוצע של תלמידי כיתות ה' מתמטיקה עמד בשנה שעברה על 56.9
נקודות בלבד. הציונים באנגלית ובמדעיםוטכנולוגיה היו גבוהים מעט יותר, ונעו סביב ה-70 נקודות.
42% מתלמידי החטיבה נעזרים בשיעורים פרטיים, אחוז גבוה דרמטית משאר העולם
ובגלל שהפכתם את החינוך במדינה הזו לדבר שולי.
ובגלל שאתם מחרבים ומח—ים על ואת כל מה שאתם נוגעים בו.
ובגלל שאני לא אתן לכם להתערב לי בילדה ככל שאוכל וככל שהחוק מאפשר לי.
כי בגללכם המורים במדינה הזו לא מתהלכים בקומה זקופה וגאה, לא מרוויחים את לחמם בכבוד,
לא מסוגלים ללמד, ובצדק, כיתה בת 35-40 תלמידים.
לא מצליחים ללמד כמו שהם רוצים וכפי שמגיע לילדים עצמם.
ואני ארחיק אותה מהמערכת שלכם ככל שהמצב הפיננסי של הוריה יאפשר, על חשבון דברים אחרים.
ועם כל הכבוד לסוציאליזם, אם אני/אנחנו הוריה יכולים ומסוגלים – ותודה לגורל הטוב –
אני אציל את הבת שלי מבינוניות החינוך שאתם מסוגלים להעניק לילדים במדינה הזו,
מהעתיד חסר ההשכלה שאתם מייעדים להם,
מהרדידות והחלטוריזם והשינון המייבש שכל וחוסר הקידמה והראיה הרחבה של מה זה חינוך והשכלה.
אני ארחיק אותה מכם ואל תתערבו לי, לא בארנק ולא בילדה.
זה סדר העדיפויות שלי.
ואם אחליט שחינוכה ושמחתה בבית סיפרה – הנמצא אגב תחת פיקוח משרד החינוך ומחוייב בתכני ליבה
וחבריה ונועם לימודיה ועומקם חשובים לי ממינוי בסינטמטק או ירקות אורגנים או עוזרת או חופשה בגליל,
זה מה שאעשה. זה מה שאני עושה.
כי אתם הופכים אותנו למדינת עולם שלישי ואת הילדים שלנו לאנשים כאלה
ואני כל כך, כל כך כועסת
ו נ מ א ס ת ם!
ובגלל זה שזה צריך להיות ככה. הבת שלי והמחנך שלה.
– http://www.notes.co.il/chelli/40360.asp
.
.
תקריב 
תגובות
לא יודע, מצד אחד אני מאוד מבין ומזדהה עם חלק מהדברים, כמובן שמדיניתנו, ההנהגה, כושלת שוב ושוב בעניין התקציבים וקידום החינוך בישראל, מצד שני, יש הרבה אנשים שאין להם תקציבים לבחור בין או להשיג את כל הדברים שציינת כמו מינוי בסינמטק, חופ]שה בגליל או עוזרת בית, והם לא מחליטים כאן על סדרי עדיפויות זה לעומת חינוך פרטי אלא בין לחם וחלב לבשר.
אני רואה בדימיוני איך כל התהליך הזה, של בתי ספר פרטיים לבעלי אמצעים מתקדם ולהיכן הוא יוביל, זו לא נראית תמונה נעימה, חינוך טוב למבוססים וחינוך רע לשאר. לא אוהב את זה בכלל. יאיר לפיד כתב היום בידיעות אגב, על הנושא.
אהבתיאהבתי
וזה נורא בשבילי כי זה מתנגש בכל הערכים הסוציאליסטים שאני כל כך מאמינה בהם.
בדיוק כפי שכתבת כל כך נכון וכל כך כואב
ואם בכאב ובזעם עסקינן – שמעת על המהפכה בתקשורת שנערי האוצר הולכים להעביר ביום ג'?
על השינוי שאם יעבור (וחוששתני שיעבור) הוא יגמור סופית את היצירה הישראלית (בטלוויזיה לפחות)?
מדובר על הוצאת הערוצים המסחריים מגדר "זכיונות" לגדר "רשיונות" שאומר שזהו. לא יוכל להיות יותר פיקוח או איזשהו נשק בו אפשר לאיים על רשת קשת וערוץ 10 במידה ויפרו (מה שהם עושים כל הזמן) את התחייבויותיהם.
וגם פתיחת הכבלים לפרסומות והעברתם לשיטת הרייטינג החביבה כה
ועוד כמה סעיפים מעוררי חלחלה…
אהבתיאהבתי
להורים נמאס שבית הספר מתפקד רק על תקן בביביסיטר
וגם את זה הוא לא מצליח לבצע באופן איכותי.
הראייה מגמת האלימות והסכינאות שהולכת וגדלה
ואף אחד בין קודקודי המערכת לא עושה כלום לעצור את הנגע.
על הרמה הנחותה של המורים/ות אין מה להכביר מילים.
אנחנו מגדלים ילדים בורים ושטוחים שיודעים מה זה טוויטר, אבל לא מכירים שירה, ספרות, ולא מתעניינים בכלל במה קורה מעבר לרדיוסון הקטון שלהם
ברור שמצב כזה הוא קרקע פוריה ליוזמה של הקמת בתי ספר פרטיים.
למה לא
אהבתיאהבתי
נכון שרון, ובאמת התלבטתי לא מעט אם לכתוב את הפוסט הזה בגלל שהיה לי ברור ששאלת היש כאלה שאין להם ברירה תעלה. וזה נכון. לא לכולם יש ברירה. ויש גם כאלה אגב שיש להם ברירה ועדיין יבחרו חופשה ביוון או כל דבר אחר על פני תשלום לבית הספר שהורגלנו לקבל בחינם, יחסית.
בית הספר שלנו עולה בערך כמו שעולים בתי הספר היחודיים של משרד החינוך – אומנויות, טבע וכו' – לא שאני מתנצלת או משהו, רק מבהירה. שהכוונה שלי הייתה גם עקרונית, לא רק פיננסית. התרחקתי ככל שיכולתי ממערכת החינוך הרגילה.
,
כן, זה נכון שיש כאלה שאינם יכולים לבחור. יש כל מיני בעולם. יש כאלה שלא יכולים כך ויש כאלה שלא יכולים אחרת. העולם הוא לא מקום שיוויוני – למרות עברו הקומוניסטי של אבא שלי וטוהר כוונותיהם – גם לא החיים. אתה מכיר אותי מספיק, אני מאמינה דרך הבלוג הזה, כדי לדעת, אני מקווה, שאני לא אדם החוטא בגבהות לב או ערלות לב מול עוולות עולם או כאב. אני משוכנעת שהילדים שלך או שלי או של רוב האנשים הקוראים אותנו כאן, חייהם משופעים בטוב יותר מהרבה הרבה אנשים אחרים, שפר עליהם גורלם והוריהם יכולים לספק להם את מה שלדעתם הוא הטוב ביותר עבורם. אני יכולה להתנדב ולחנוך ילדים שלא מסוגלים לממן מורים פרטיים, אני יכולה לאסוף ולתרום ולחתום על עצומות ולהרים קול זעקה ככל שביכולתי, אני לא יכולה – ולא מוכנה אגב – לוותר על משהו שאני כ ן יכולה לעשות לטובת הבת שלי וילדותה ועתידה לא על חשבון איש משום בחינה -בגלל טיעוני "המדינה".
המדינה היא שצריכה לרכוש את אמון הוריה
וילדיה בחזרה, שלא נדבר על גאוותה ועתידה..
אהבתיאהבתי
ליאורה
איני מסזכימה איתך.
המורים לא מקבלים אח שהם צריכים
לא מהמדינה ובטח לא מההורים!!
יש מורים שעובדים עם הלב והנשמה
ואין להם תמורה נאותה,עבור עמלם!!!.צ תני למורים שכר הולם,תני להם כיתה בת 20-25 תלמידים
ואז נראה,גם תוצאות
אהבתיאהבתי
אבל יש למצב דרך לנרמל ולתקן את עצמו, לפחות חלקית. יש כל מיני פרויקטים מסובסדים כמו YRF שמתגברים תלמידים אחרי הלימודים במתמטיקה, אנגלית ושפה בעלות סמלית, ולתלמידים מיעוטי יכולת – בחינם. הם פועלים בשכונות ובערים שבהם לא כולם יכולים להרשות לעצמם שיעורים פרטיים.
אהבתיאהבתי
הלוואי שהיה לי כסף לבה"ס פרטי
אני כ"כ מאוכזבת מהמערכת הבן שלי בכתה א'
ואני מבינה בדיוק על מה את מדברת
אהבתיאהבתי
"עם כל הכבוד לסוציאליזם"
ולא "אם".
אהבתיאהבתי
איפה יש בתי ספר פרטיים באיזור המרכז בכלל פרט לביהס האמריקאי בכפר שמריהו?
לא ידעתי שיש
אשמח לדעת גם עלות של לימודים במקום כזה.
תודה ושבת שלום
אהבתיאהבתי
כי לאבא שלה יש כסף. זהו. אגב, גם בבית ספר פרטי מורה שמניח ככה את היד על כתפי תלמידתו מזמין לעצמו צרות. כדאי לומר לו את זה.
אהבתיאהבתי
אני רק מקווה שתהיה לי האפשרות לתת חינוך פרטי לילדים שלי, ואם כבר, אז שתהיה לי אפשרות ללמד אותם בבית. עד כמה שהבנתי זה עדיין בעייתי בארץ, ואין יותר מדי אפשרויות גם בתחום החינוך הפרטי בינתיים. למה זה ככה? למה אין מגוון של בתי ספר לבחור מהם? זו הבעיה האמיתית בעיני..
אהבתיאהבתי
אני לגמרי איתך, חלי.
בכיתה יא הוצאתי את הבת שלי מתיכון (בכפר סבא! עיר שמתפארת בחינוך המעולה שלה) בצעד הפגנתי. היא הייתה אומללה, לא למדה, התייחסו אליה כאל מפגרת.
כי נמאס לנו. שגם בחטיבה וגם בתיכון התייחסו אליה כאל מפגרת.
למה?
כי היא דיסלקטית.
ממש לא מפגרת. ההיפך הוא הנכון, כמו שאת בעצמך יודעת.
את השנה האחרונה בתיכון למדה בבית ספר פרטי.
בחיים שלי לא השקעתי סכום לא מבוטל של כסף בחכמה כזו.
היא עשתה בגרות, בממוצע גבוה מאוד, כולל מתמטיקה ואנגלית, שלפני זה היה בלתי אפשרי, רק עם מורים פרטיים.
כיתות קטנות, מורים ברמה אנושית ומקצועית מעולה.
הצטערנו שלא עשינו את זה קודם.
ולא ברור לי, קשה לי להבין, למה זה צריך להיות ככה.
עצוב ומכעיס שרק מי שיכול להרשות לעצמו מסוגל להעניק לילדים שלו חינוך טוב.
עצוב מאוד
אהבתיאהבתי
בשבעה ימים. שווה לקרוא. זה לא עניין של תקציב. זה עניין של מנטליות.
והנה, אפילו כתבתי על זה פעם. לפני יותר מחמש שנים.
http://www.notes.co.il/yemima/2834.asp
את הדברים שכתובים בכתבה אמרתי כבר מזמן, כשהייתי מורה בעצמי, לפני 13 שנה בערך. הייתי צעירה וחסרת ניסיון, ועם זאת כל כך קל היה לזהות את המומים שאני לא מבינה למה חיכו עד היום, ואפילו קצת כועסת על עצמי שלא עשיתי יותר כדי לשנות את זה, אל תשאלי אותי איך, בטוח היו דרכים.
אהבתיאהבתי
אולי זה קצת מגלומני לומר "כדי לשנות את זה" ונכון יותר יהיה לומר "כדי להשפיע במשהו."
אהבתיאהבתי
אחרי שקראתי את מה שכתבתי אז, נדמה לי שאפשר לשפץ את זה קצת ולהוסיף חלק על ההתנהגות.
אהבתיאהבתי
אנחנו משלמים מסים כמו במדינה סוציאליסטית, ומקבלים תמורה כמו במדינת עולם שלישי. בורכנו.
לא חינוך, לא בריאות, רק ביטחון ומלחמות.
וכן, שלושים שרים.
אין פלא שכל מי שרק יכול דואג לעצמו בכחות עצמו.
אין פלא שכבר לא איכפת לנו אחד מהשני, קייק יתהפך לנו מול העיניים ואנחנו נעמוד ונצלם, יהיה כבר מי שישלם על זה מחיר טוב.
אהבתיאהבתי
ההתיחסות של המדינה / המערכת / איך שלא תקראו לזה לחינוך ולדור הבא היא פשוט מבישה.
ולא שזה מפתיע או משהו. התרגלנו.
יש איזושהי ראיה ארוכת טווח שרואה במשבר הכלכלי מסלול של התיעלות – גם של משקי הבית הפרטיים, וגם ברמה המערכתית אפילו העולמית.
תרבות הצריכה תעבור שינוי. זה ברור. גם סולם הערכים וסדרי העדיפויות ישתנו. זה יתחיל מהאנשים הפרטיים אך בסופו של דבר יהיה חייב להביע מענה ברמה המערכתית. סוג של ברירה טבעית והישרדות.
זה מעניין ואלי אכתוב על זה משהו בקרוב.
את, על כל פנים, צודקת לגמרי, לפחות לפי השקפתי. זו הבת שלך, וברור שתתני לה את הטוב ביותר שאת מסוגלת ורואה לנכון.
שבת טובה.
אהבתיאהבתי
צ"ל להביא מענה כמובן, ולא להביע אותו
אהבתיאהבתי
הילדה שלך מעל הכל.
מצד שני, העובדה שהורים חזקים כמוך, אלה שאכפת להם ושיש להם איך להשפיע (אם בכסף ואם ביכולת לדרוש ולנסח את הדרישה), עוזבים את המערכת הציבורית, גורמת לאפקט הביצה והתרנגולת: עכשיו אין מי שילחם את זכויותיו של החינוך הציבורי, שיעצור את הסחף, והוא ימשיך להידרדר.
אהבתיאהבתי
אם אין לחם תאכלו עוגות2
אהבתיאהבתי
נדמה לי ששאלה חשובה שצריכה להישאל היא אם ילד שהולך לבית ספר פרטי הוא ילד יותר מאושר.
אני לא בטוח בכך – אם המוטו של בית ספר פרטי הוא ציונים גבוהים והישגיות חסרת פשרות, שעלולה להלחיץ ילדים יתר על המידה.
צריך לוודא שילד שלומד בתנאים כאלה לא מאבד את זיק האושר בעיניים.
אהבתיאהבתי
קפיטליסטית ניאו-ליברלית שהולכת לגדל ילדה סופר קפיטליסטית. הרי בבית הספר לא ילמדו אותה להיות חברתית ושוויונית, אלא יגרמו לה לסנוביזם ושחצנות על כך שהיא למדה בבית ספר פרטי ולא ב"סתם" בית ספר ציבורי.
אגב מה הקשר לקומוניזם? בהרבה מדינות מערב אירופאיות אין בתי ספר פרטיים, אלא במקרים מאוד ספציפיים ומיוחדים. אם הן דוגמאות למדינות קומוניסטיות, אז גם אני רוצה שיטה כזו בישראל.
אהבתיאהבתי
אין דבר הרחוק יותר בחינוך וולדורף מציונים והשגיות למען השגיות. אין בבית הספר ציונים עד לחטיבת הביניים, אין שינון שווא, אין חוברות עבודה המלמדות ילדים לענות על שאלות באופן אוטומטי על ריק, אין השגיות במובן שהתכוונת אליו כלל וכלל…יש עשרים וחמישה ילדים עם מורה / מחנך המלווה אותם חמש ושש שנים,ספורט, מוסיקה, עבודות יד, מתמטיקה ברמה גבוהה, ושאר מקצועות רגילים וגם כמה לא רגילים הנלמדים לעומקם, אין בכלל אלימות פיזית, לעולם. יש פשוט שמחה ללכת לבית הספר, נועם ופשטות חברים ולימודים. כבר שכחנו איך זה יכול להיות, בגלל זה הפקפוק וחוסר האמון :)
אהבתיאהבתי
כי מה? כי אתה יודע הכל עלי ועל בית הספר?
אין בה או בחבריה שמץ יהירות ושחצנות. יש בהם שמחה ללכת לבית הספר, מורים שמשקיעים בהם ימים ותשומת לב והשקעה אמיתית בהשכלה שלהם – מוריה מרוויחים את לחמם בכבוד ובמידה מספקת מה שבודאי מוסיף לזקיפות קומתם כאנשים ובעיקר הם לומדים, שמחים וחסרי אלימות, פיזית ומילולית כאחת. לא היה מזיק לך ללמוד קצת נימוסים ואורך רוח גם.
בכל מדינות אירופה יש בתי ספר פרטיים אגב, לר רק ספציפיים. יותר אגב במדינות שהתשתית הציבורית חלשה ולא מספקת כמו בארץ ופחות בסקנדינביות למיניהם שמערכת החינוך שלהן נפלאה לגמרי וממומנת כמובן על ידי המדינה. גם אני רוצה חינוך נפלא ממומן ומתוחזק על ידי המדינה שלי, אבל מה לעשות שבמקום לספק לאזרחיה תשתית כזו, המדינה שלי רק ממשיכה לחמוס, ולקצץ, ולזלזל,ולחלטר…לוותר להם? לוותר על החינוך וההשכלה והעתיד של הבת שלי כי הם לא מסוגלים ליותר טוב? אין סיכוי.
קפיטליסטית ניאו-ליברלית…אולי עדיף מסוציאליסטית שמרנית ולא רלוונטית…אני צריכה לחשוב על זה שוב…
אהבתיאהבתי
תודה על ההתייחסות ועל התשובה הכנה והנדיבה, חלי
ואגב, עם שר חינוך שמכיר את ג'וי דיויז'ן והסקס פיסטולס, שר צעיר ונמרץ, אני רק מפחד שוב להתאכזב שלא יקדם לטובה את המערכת, גם יולי תמיר היא מוכשרת וטובה וגם לפניה היו אנשים כמו יוסי שריד, הוא אולי כן קידם במשהו, מקווה ששר החינוך הנוכחי יצליח לעשות משהו, אבל זה קשה, ורק אם ביבי בעצמו ישים את זה בראש סדר העדיפויות זה יעזור, אבל לא בטוח בכלל שאלו כוונותיו לצערי
אהבתיאהבתי
אם היו נותנים לו הוא יכול היה לחלץ אותנו מהמקום הנמוך הזה. אם לביב היה שכל הוא היה צריך לקרוא לו עכשיו מבחוץ.
אהבתיאהבתי
זכותך, כמובן, לשלוח את בתך לחינוך פרטי, כל עוד זה נעשה במסגרת החוק.
אבל אל לך להיתלות בכשלים של מערכת החינוך הציבורית כדי לנמק זאת, משום שאם איכפת לך מהמימד השיוויוני של החינוך הציבורי אזי עלייך לשלוח את בתך להיות חלק ממנו גם אם הוא לא מושלם. ואם את לא חושבת שהשיוויוניות היא ערך, אז על מה יש לדבר, חינוך פרטי תמיד יהיה טוב יותר מחינוך ציבורי.
ואגב, אחד המימדים הכי חשובים של החינוך הפרטי, יותר מהמורים והשיטה החינוכית הוא העקרון של "להיות עם אנשים כמוך" שמחזק את הריבוד המעמדי בחברה ומקבע אותו.
אהבתיאהבתי
אם הכל נפלא בחינוך וולדורףובבית ספר פרטי איך את מסבירה את זה שהתוצרים של אותו חינוך הם בדרך כלל אנשים יהירים שבטוחים שכל השאר נחותים, לא מגיעים לקרסוליים שלהם וכו'
בכלל , אני מאמין שילדים שמחונכים כל הזמן שהם מיוחדים רק נדפקים מזה, הם כל החיים צריכים להוכיח לעצמם ולנו כמה הם מיוחדים, כמה הם לא במערכת הארצית ה"פשוטה"
רק תשימי לב פעם אחת למורים ולגננות במערכת החינוך של וולדורף- כמה זלזול הם מביעים לגבי כל מה ששונה מהם
בדיוק היום קראתי קטע נחמד שאומר
אנחנו כל הזמן מדברים על להיות מלאכים, בואו ונהיה קודם כל בני אדם
ובני אדם זה גם אומר לא רק לירוק על כל האזרחים ולהגיד להם כמה הכל דפוק וזה שיש לי כסף אז אני לא חלק מכם
בני אדם זה אומר לנסות ולהשפיע על החברה יותר מאשר לנסות ולהשפיע על הבת שלך
ואם כבר מדברים באופן אישי- הרי כל הבלוג הזה אישי- אז הרי מקור כל אותו כסף שממן את החינוך הפרטי הוא בדיוק מאותו מקור שגם מייצג הרבה מהטמטום בחברה
וכן כן, אני מדבר על אותה תעשיה שאת ובעלך לשעבר חלק ממנה
אז את מנצלת פה את הבלוג שלך כדי להטיף כאילו מוסר על מערכת החינוך, על המדינה ועל הכל
ואני אגיד לך למה את מטיפה מוסר ומסתכלת מלמעלה, כי הרבה שנים כנראה שהניתוק שלך גדול
מאיתנו, האזרחים שרואים אותך בטלויזיה ואומרים לעצמם
וואו- חלי
חלי סלב
אהבתיאהבתי
וזו אחת הסיבות העיקריות שבשלן אנחנו נשארים בחו"ל. כשהבחירה היא בין בי"ס מעולה (ציבורי לגמרי, 0 תשלומי הורים) עם כיתות של 25 ילדים (כשהגיעו ל-27 ילדים בכיתה נחרדו, ביקשו סליחה ותוך שבוע נפתחה כיתה חדשה), לבין חזרה למאפליית מערכת החינוך, התשובה היא די ברורה.
כשהבחירה היא בין מקום שבו המורים, ברובם המוחלט של המקרים הם קודם כל בני אדם שראויים – ומעניקים – כבוד, לבין מה שמתחולל כבר שנים במערכת הישראלית, התשובה ברורה.
כשהבחירה היא בין תכניות מותאמות אישית לילדים (כן, בבית הספר הציבורי) לבין בינוניות רדודה באשר היא, התשובה ברורה.
ועצובה.
אהבתיאהבתי
מי שהורה למי שעדיין לא.
תראי איך ההורים שבקוראיך גם אם קשה להם להסכים,
מבינים אותך ואילו אנשי האידיאלים התיאורטים חסרי הילדים מתנפלים עליך.
לי עדיין אין אבל אני משוכנעת שבבוא היום אעשה קודם כל במסגרת החוק והמוסר כמובן מה שטוב לילדים שלי.
אהבתיאהבתי
אולי אני לא בן אדם אבל "בני אדם זה אומר לנסות ולהשפיע על החברה יותר מאשר לנסות ולהשפיע על הבת שלך " נשמע לי מעוות לחלוטין.
ואם יש הורה, מעורב חברתית ככל שלא יהיה, שלא מעמיד את טובת הילד שלו לפני טובת החברה, אני מרחם על ילדיו.
אהבתיאהבתי
לי דווקא יש שני ילדים, הגדול בהם עומד להתחיל כתה א' בשנה הקרובה. כמובן שבצל ההתרגשות קיים בי פחד מוות, משום שהוא עומד ללכת לבית ספר רגיל, עם עוד 35 ילדים במקרה הטוב.ובכל זאת חלי, הפוסט שלך קומם אותי. באיצטלת האכפתיות והזעקה לשינוי, הדיפו דברייך לא מעט התנשאות. הדיבורים על סדרי העדיפויות, על כך שיש כאלו שיעדיפו לנסוע לעוד טיול בחו"ל על פני שליחת ילדיהם לבי"ס פרטי… וזו רק דוגמה אחת מני רבות בפוסט. יש כאן ניתוק לא קטן ממציאות חיי רובינו במדינה הזאת, אנשי מעמד הביניים, ברוב רובם של המקרים הורים ליותר מילד אחד – יש לך בת אחת וזה מובן שהיא בראש סדר העדיפויות הכלכלי והרגשי והכללי שלך, אבל תארי לעצמך שהיית צריכה לשלוח לבית ספר פרטי ויקר עוד ילד או שניים או שלושה…האם גם אז היית יכולה לממן זאת בלא להניד עפעף? לי, למשל, יש ילד אחד מבין השניים עם צרכים מיוחדים, ובעלי ואני משלמים הון מדי חודש על שיעורי רכיבה טיפולית וקלינאית תקשורת ויו ניים איט… ואני ממש לא מקרה מיוחד. בשורה התחתונה, יכולת לכתוב את כל מה שכתבת לעיל, מבלי לצאת מתנשאת וטיפה יהירה ומנותקת מהמציאות, עם קצת יותר מחשבה ורגישות
אהבתיאהבתי
מה עושים הורים שלא יכולים לממן רכיבה טיפולית וקלינאית תקשורת ונאלצים להסתפק במה שהמדינה מממנת לילדים עם צרכים מיוחדים? הם יגידו שאת מנופפת במה שאת עושה למען הילד שלך ולהם אין. אני חושבת שלזה בדיוק חלי התכוונה שלכל משפחה יש סדר עדיפויות משלה. והדוגמא על החופשה שנתת. התנשאות. את לא מכירה הורים שמחנכים את הילדים שלהם בלי כוונות רעות כמובן אבל כמו שאומרים להם. פתק מהעיריה והם שולחים אותם לבית ספר כדי שיהיה שקט ובייביסיטר ואין להם מושג מה לומדים שם ומה הולך שם, רק שיהיה שקט ושהמורה לא תתחצף לילד ותגיד שהכל בסדר באסיפת הורים המשעממת פעמיים בשנה?..אני מורה ואני מכירה הרבה הורים כאלה. העיקר שהילד בבית ספר ושלא מרביצים לו אלה הציפיות שלהם מבית ספר.
אם היית רוצה לשלוח את הילד שלך לבית ספר לטבע והוא היה מתקבל לא היית שמחה? אני הייתי מאושרת וגם מהמשכורת המעליבה שלי הייתי מוצאת 800 שח לחודש להעניק לילדים שלי בית ספר טוב יותר. והרשי לי לא לפתוח כאן מה שיש לי להגיד על העבודה שלי מול שכר שאני מרויחה והיחס שאני מקבלת מתלמידי והורים שלהם.
אני קוראת את הבלוג של חלי כמעט מהיום שנפתח ומעולם לא הגבתי עד היום אבל היא צודקת בכל מילה שהיא כתבה בפוסט הזה. בתור מורה מתוך המערכת אני אומרת לך ולהאשים אותה בחוסר רגישות זה חוסר רגישות למילים והכוונות של האשה המקסימה הזאת.
אהבתיאהבתי
אני כותבת כאמא לשני תלמידים(ה,י) ווכמורה :המצב אכן עגום.חלי -אני מחזקת את ידיך על הבחירה שבחרת,ילדתך תלויה בך ואת רוצה את הטוב ביותר עבורה.מערכת החינוך מזמן לא נותנת מענה לצרכים של התלמיד,בני משפחתו והחברה בכלל!!!
במערכת קיימים מורים מסורים וראויים אך קצרה ידם מלהושיע!ארבעים תלמידים בכיתה,קיצוץ תקציבים.מחר מערכת החינוך בפתח תקווה תושבת ע"י ההורים כי עיריית פתח תקווה קיצצה שעות ובשנה הבאה תלמידי התיכון יסיימו את הלימודים בשעה 12:00 כל יום!!!כבר היום עלינו לקבל את אישור המנהלת להדליק מזגן בכיתות!!!אין תקציב לשומר בשער בשעות המאוחרת,אין תקציב לניקוי בית הספר.המצב עגום בכל הארץ .אין ראיה רחבה וניסיון אמיתי לתת חינוך טוב לילדי ישראל ולכן הורים שיש באפשרותם לספק לילדיהם חינוך איכותי בוחרים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ואני לא באה אליהם בטענות,צריך לבוא בטענות לגופים המחליטים על המדיניות.
אהבתיאהבתי
סתם עוד סלב לשעבר קפיטליסטית ניאו-ליברלית. אין מה להתרגש מהדברים שלה.
בכלל הממשלה תשמח מאוד על פוסטים כאלו, כי הם יאפשרו לה לקצץ עוד יותר בתקציב החינוך ולהפריט חלקים נרחבים במערכת החינוך וזה מה שהם באמת רוצים.
אהבתיאהבתי
אני סיימתי בית ספר לא מזמן לפני שלוש שנים ואני כל כך מצטערת שלא שלחו אותי לבית ספר לטבע נגיד . סתם בזבזתי 12 שנים בבית ספר שלי שנחשב מה זה טוב כאילו יחסית . שלושים וחמישה תלמידים וכאלה. כלום. תרבות ספרים אומנות משהו מעבר למה שצריך לבגרות המחורבנת הזאת. ובעממי זה בכלל היה גהנום. וזה כאילו שכונה טובה ובית ספר עם אוכלוסיה כאילו טובה. כלום.ואין לי תחושה שלמדו אותי משהו בכלל חוץ מלהקיא מה שהיה צריך לבגרויות. ועכשיו אני צריכה לחפש איפה בארץ או בעולם אני אצליח לרכוש לי השכלה אמיתית. באסה.
אהבתיאהבתי
זה שהחלטתם שאין לי ילדים כי דעתי שונה משלכם זה בכלל נושא לדיון נפרד
דיון על חוסר היכולת לקבל כל סוג של ביקורת
הרי עוד רגע תקראו לי טרול ובזה תרגישו שסיימתם את הדיון
אז רק להרגיע אותכם- יש לי שלושה ילדים, מתוכם 2 בבתי ספר רגילים
של אנשים רגילים
ואולי לא התנסחתי בצורה ברורה לגבי טובת החברה וטובת הילדים, אין ספק שטובת הילדים היא היא החשובה אך לפעמים מרוב התמקדום בילדים שוכחים שאנחנו חלק מחברה
ולהיות חלק מחברה זה אומר שאפשר גם אחרת מלבד לקטר וללכת לגורמים פרטיים רק כי יש כסף וזה אפשרי
הרי חלילה אם חלי תצטרך פרוצדורה רפואית אז היא היא תכתוב פה פוסט מנומק למה היא תלך לאסותא וכמה הקיצוץ במע' הבריאות הוא נורא וכו' אבל חלילה לה להתייחס לכך שרוב האוכלוסיה לא תלך לאסותא (במיוחד לא אלו מהפריפריה), חלילה לה להתייחס לכך שהמערכת הפרטית שואבת רק אנשים אחרי שעברו את כל ההכשרה שלהם במערכת הציבורית
למעשה- לא מתנהל פה דיון של ממש, אלא הבעת עמדה קפיטליסטית במהותה
והופס- תראו את אמריקה הגדולה עם הקפיטליזם המפורסם, בואו נגיד את זה במילים עדינות
לא מוצלח במיוחד
אהבתיאהבתי
http://www.notes.co.il/chelli/54770.asp
אהבתיאהבתי
להביא בחשבון את הבמבט הכללי. כלומר, כל אחד זכותו וחובתו לתת לילד שלו את הטוב ביותר ואין חולק על כך שמערכת החינוך הממלכתית קורסת ואינה יכולה למלא את חובתה.
(זה כל כך מובן מאליו שזה קצת מקהה את החרון שעולה מהפוסט)
אבל אם רוצים (לא חובה) לחשוב גם בצורה כללית יותר, אנחנו בעיצומו של תהליך (שהפוסט הזה מבטא בצורה טובה) שבו מי שיש לו (כסף, מודעות) הולך ונפרד ממי שאין לו.
ילדתך אני בטוח שתצויד בהרבה כלים חשובים לחיים מעניינים ופוריים, אבל היא תחייה בחברה מנוכרת לה, עם פערים הולכים וגדלים וריסוק הסולידריות הבסיסית (כלומר, אם תבחר לחיות בישראל).
איני מתנגד למה שכתבת ואני מקנא בבת שלך שיש לה כאלה הורים, רק רציתי להציג עוד נקודת מבט אליה לא התיחסת.
[אגב, הבלוג שלך כל כך מרגש אותי. תודה]
אהבתיאהבתי
הכותרת הנכונה היא: למה אני אמא מעולה ואדם נהדר. הדוגמאות בעניין הטיפול הרפואי הפרטי טובות בעיני. וגם אם היית מספרת קבל עם למה החלטת להימנע לגמרי מתחבורה ציבורית ולנסוע במוניות. זה מסוג הדברים שאדם תרבותי אולי עושה בדלית ברירה, אבל לא מתגאה בכך. אלא אם הוא רוצה איזה הון מוניטיני מהסביבה, כמו, "איזו אמא מעולה ואדם מצויין. מקריבה עצמה למען בתה". שום דבר שונה מקריאות במגרש כדורגל, שום אלטרנטיבה לפעולה משותפת שבהיעדרה אין חברה. העיקר שהבת שלך תדע טוב אנגלית, כי אם יהיו רבים כמוך כאן, לא תהיה מדינה שראוי לחיות בה.
אהבתיאהבתי
שלי הלכו לבית ספר לטבע ואני מודה לשכל הישר ששלח אותם לשם כבר לפני חמש עשרה שנה..איזו שאלה.
כל צדקנים המוכיחים. תראי לי אדם אחד שיעלה בדעתו ויחשוב על אלטרנטיבה טובה יותר עבור הילדים שלו וידחה אותה לטובת הכלל. ואם יש כזה, אומלל האדם ואומללים יותר הילדים שלו שגדלים עם אדם שטובתם לא בראש מעייניו.
אהבתיאהבתי
של פעולה משותפת. מכיר גם כזו. היא דורשת מעורבות הורים. שילחצו היכן שהכיתה גדולה מדי שיפתחו עוד כיתה. שידרשו שיחליפו מורה או מחנך גרוע. זה נקרא מעורבות קהילתית וחברתית, וזה גם משיג לעיתים תוצאות, ומשפר את המערכת ספציפית וכוללנית. ויש כמובן את האופציה שהוצעה, לקנות מוצר פרטי, עם מורים שעושים הצגה של 'חינוך כשליחות' כי הם מקבלים פי 2 בשכר. ויש 'העשרות' וכו'. חשוב מאד
אהבתיאהבתי
תגובתך נמחקה לא בטעות.
כשתתייחס אלי בנימוס אלמנטרי ולא תסיק מסקנות מלאות דעות קדומות והנחות שוא כמו זו:
ברפואה דחופה אין רפואה פרטית, לכן כנראה "נאלצת" להגיע לרפואה ציבורית
ולראות אנשים מהעם לידך
כמו מה אני "נאלצת" לעשות או לא, או מה היה או לא היה, אני אכבד את דעותיך כפי שעשיתי בתחילת הדיאלוג ביננו. זכותך המלאה כמובן לא להסכים לחלוטין עם דעותי, בודאי כשאני בוחרת לפרסם אותן כאן, ולהתווכח ככל העולה על דעתך, אבל, ברגע שהחלטת לפעול בגסות רוח, מבחינתי אתה יכול לא לחזור.
אהבתיאהבתי
כמה צינים וחסרי אמונה הפכנו להיות שאנחנו חושבים כמו הדווקא יש הזה שמורים יעשו הצגה של איכפתיות בשביל כסף. עצוב.
אהבתיאהבתי
כלשהי ביכולת לפעול במשותף. לשפר את המערכת הציבורית ולא לפרוש ממנה. ציניות = להאמין שאין עוד תקנה למערכת חברתית, ויש תקנה רק לטבין ותקילין. ולחשוב שאין השפעה של הכסף על הפסאדה שעושים. נו, באמת. בטוח שאת מכירה את ההצגות שעושים בגנים פרטיים יקרים. קראי מוסף הארץ. הציניות דווקא נודפת מכל אות בפוסט שלך. יש במערכת החינוך גם מורים מצויינים, ומחנכים, ומנהלים, ואפילו פקידים. ויש במערכות הפרטיות גם מורים ציניים וכו'. לא צריך להיות אובר רומנטיים גם ביחס למה שיש במערכות המופרטות. ואגב, ברור שככל שאת משלמת יותר כסף, יש אינטרס לגוף הפרטי לעשות לך יותר הצגות של שירות ואיכפתיות. זו המציאות, את בחרת לשחק בה, בטוח שאת מבינה איך היא עובדת. ומורה שיחבק את כתף הבת? זה רצוי להשאיר לאמא, לאבא, ואח"כ לבן הזוג. דיסטנס מסויים עם מחנך אינו מזיק. את בטוח רוצה בטובתה של בתך, אבל נראה שיש משהו לא מבוטל בשירות הדימוי העצמי שלך כאדם וכאם בפוסט הזה
אהבתיאהבתי
אני מנסה לחשוב למה הפוסט הזה שלך מעורר בי אי-נוחות.
אני חושבת שעכשיו הבנתי.
אני בעד שתתני לילדתך את הטוב ביותר, אני מבינה את חוסר הרצון להקריב את עתידה על מזבח ניסויים חברתיים ועדיין…
הפוסט שלך מתריס ודווקאי אבל לא ברור ממנו
נגד מי את מתריסה, נגד מי את מנופפת את אצבע הדווקא הזו.
כי הממונים על החינוך בממשלה ובאוצר לא יתרגשו מהדווקא הזה.
לא רק שהם לא סופרים אותך (אותנו), אלא שגם מאוד סביר להניח שגם את בניהם הם שולחים לחינוך הפרטי.
וכשמי שנגדו מופנה הפוסט הזה, לא מתרגש מהטון הדווקאי המתריס שלו, מה שנשאר מהפוסט הוא רק טעם לוואי של "אני יכולה ואתם לא".
אני קוראת אותך מהתחלת ימייך ברשימות. אני אוהבת את מה שאת כותבת. את איך שאת כותבת. מתפעלת מהחיים שלך כפי שהם מוצגים פה. ואין לי ספק שלא לזה כיוונת, שתיעלת כאב וכעס לניסיון מחאה.
אבל כקוראת, הפעם, הפוסט הזה השאיר לי חמיצות בפה.
אהבתיאהבתי
דר. אין בי שמץ ציניות כשזה מגיע לחינוך ו/או לילדים בכלל. אחרי שנה אחת במערכת החינוך הציבורית לא היה סיכוי שהבת שלי תחזור לשם. שנה מבוזבזת, מנסה להכניס ילדים לקופסאות ובעיקר ס ת מ י ת שזה למות. את הבת שלי בחרתי להכניס לבית ספר שהוקם ופועל שלא על מנת להרוויח כסף, לא על מנת להפסיד כמובן, אבל אנחנו עמותה שמטרתה היא באמת ובתמים חינוך ולימוד. צר לי אם יש אנשים החושבים או חושדים בי בציניות או זלזול במורים במערכת החינוך, מה פתאום, אבל גש נא וקרא את המורות שהגיבו כאן, או ההורים שהגיבו כאן. קשה למצוא היום אדם. הורה, מורה או תלמיד במרוצה ממערך החינוך במדינת ישראל, זה לא סוד או משהו שאני מעצימה
שאין ספק שיש במערכת החינוך מורים מופלאים, אין ספק שבכיתות של 25 ילדים, יותר מארבע שעות לימוד ביום, משכורת סבירה + שתאפשר להם להיות גאים ושמחים ומסופקים בעבודתם ולא מלאי תסכול – קרא כמה תגובות למעלה – הייתה מחזירה את מערכת החינוך למה שהייתה – נו אז מה? זה עוזר במשהו להבין שיש פןטנציאל אנושי נפלא
וממשלות מחורבנות עם שלושים שרים ואנשים מלאי אינטרס, דתי, לאומני או סתם אישי?.
יש בכלל ספק או נסיון של מישהו לא להודות שמערכת החינוך כאן כושלת כבר שנים ארוכות? שבכל מדד אפשרי מעמדה של ישראל ושל תלמידיה, לא רק במדעים ומתמטיקה שהיו בראש גאוותינו פעם, אלא אפילו במבחנים פשוטים של הבנת הנקרא או סתם השכלה בסיסית, המערכת כושלת ומעמידה דור "חלש" יותר מהקודמים לו…אין ספק.
אז אני בחרתי לתת לבת שלי נקודת זינוק טובה יותר ל ד ע ת י ואין לאיש זכות או מידע עמוק יותר מטורי רכילות ועשית חשבון לא רלוונטי מה יש לי או אין ואיך אני משלמת או לא את שכר הלימוד שלה. הויכוח הוא האם יש לי זכות מוסרית לעמוד בראש חוצות – הבלוג הדי נקרא שלי לצורך העניין – ולהגיד שזה מה שבחרתי לעשות. הרי יכולתי להמשיך לשבת כאן ולא "לנופף" בעובדה המקוממת, מרגיזה או מה שלא יהיה – אבל אין בי
פקפוק או מחשבה שניה על בחירתי, הייתי חוזרת עליה היום. הבת שלי היא הבחירה הראשונה שלי. טובתה קודמת את טובת הכלל במקרה הזה, אם נניח שלהשאר במערכת החינוך הרגילה ולצעוק ולנסות להשיג משהו מבפנים זו טובת הכלל אז כן, בחרתי בטובתה ובהשכלתה. לא מדובר בשרות צבאי, תשלום מיסים, הצבעה בבחירות או זכויות סוציאליות מדובר בבחירה אישית, אפשרויות לבחירה אישית של אדם, בדיוק כמו היכן לגור או במה לעבוד. את כבר קוראת מספיק אני מאמינה אורית, כדי להבין שמה שנכתב נכתב מרצון שדברים יקרו והפוסט הזה כבר הביא בעקבותיו תגובות ממקומות יותר…בעלי יכולת להזיז דברים נקרא לזה… אולי זה כן מצליח לעורר פה ושם תחושה של – אולי כדאי להזיז את התחת לפני שיהיה באמת מאוחר מדי…
אני יכולה להבין למה אורית..ובכל זאת..לא הייתה לי ברירה…הייתי חייבת …:)
אהבתיאהבתי
http://www.notes.co.il/ayelet/49902.asp
אהבתיאהבתי
חבל באמת שמחקת את התגובה
בהמשך לשיחה על מערכות ציבוריות ופרטיות הבאתי כדוגמה את מערכת הבריאות ואילו את ענית בהפניה לפוסט שבו סיפרת על ביקור בבית חולים
אני בסה"כ ציינתי עובדה חשובה ומהותית בהקשר הזה
רפואה דחופה היא רפואה ציבורית
ולכן גם מי שרוצה רפואה פרטית לא יכול
בתגובה שנמחקה כתבתי גם תגובה לענת שמתעקשת על כך שילדיי אומללים וזאת למה? כי אני בוחר לא לשלוח אותם לבית ספר פרטי. כתבתי לענת שאושר לא מכומת בכסף ולא ניתן לכמת את מה שאני מעניק לילדיי בתור אדם, רופא, קצין במילואים ואחד שתורם לחברה קצת יותר מאשר לכתוב תגובות בבלוגים
צר לי שבחרת ישר למחוק את תגובתי ולעומת זאת להשאיר את כל התגובות שתוקפות אותי ומאחלות לי שלא יהיו לי ילדים כי כתבתי את מה שכתבתי
אהבתיאהבתי
http://www.jeroweb.com/blog/?p=43
אהבתיאהבתי
עכשיו בחדשות: –
בית הדין הארצי לעבודה קיבל את עתירת ארגון המורים הארצי, וקבע כי בשנת הלימודים הבאה ילמדו בחטיבות הביניים והתיכונים – 32 תלמידים בכיתה לכל היותר. השופטים הורו להקצות 380 מיליון שקלים לצורך העניין.
אהבתיאהבתי
זו זכותך ותפקידך לדאוג כמה שיותר לבת שלך.
אני הייתי חוששת לשלוח את הילדים שלי למערכת החינוך הציבורית בארץ, וגם לו רק בשל האלימותש יש בביה"ס, אפילו כלפי מורים ומנהלים.
לשמחתי אני חיה עכשיו בארה"ב ונהנית ממערכת חינוך ציבורית טובה, 20 ילדים בכיתה, לא נתקלתי פה במקרי אלימות, וגם יש כבוד רב והערכה כלפי המורים כאנשי מקצוע, כאן למשל יש שבוע הערכה למורה ובו כל יום התלמידים מביאים מתנות קטנות למורה, כגון פרח, שוקולד כאות הערכה. בארץ קשה לי לדמיין דבר כזה, מקס' המורה תקבל כסא בראש כאות תודה..
חוץ מזה, אני לא חושבת שאת צריכה להתנצל כלפי מישהו על העדפתך לבי"ס פרטי, הרי במדינת ישראל קיימת כבר הרבה שנים מערכת חינוך פרטית נפרדת, ללא תכנים ממלכתיים, ובמימון ציבורי מלא, לציבור החרדי. ושם עמותות שונות ומשונות מפעילות בתי ספר וגנים, לעיתים עם מספר תלמידים אידאלי באזור ה 20. המערכת הציבורית דוקא מערימה קשיים על הקמת בתי ספר פרטיים או שידרוג של ממלכתיים לציבור החופשי, ואני לא חושבת שבכל עיר/שכונה בארץ יש נגישות לבי"ס פרטי. גם אם יהיו הרבה בתי ספר פרטיים בזרם הממלכתי אולי זה יהווה מעין תחרות.
אהבתיאהבתי
אני משער שאת גם תתנגדי לצמצום פערים ולהכבדת נטל המס על העשירים, אם ילדיך יצליחו וירוויחו הרבה. העיקר לדאוג שלילדים יהיה הכי טוב שאפשר.
את בטח גם תתנגדי להעלאת שכר המינימום אם ילדיך יהיו מעסיקים, כי הם יצטרכו לשלם יותר לעובדים ולהם ישאר פחות, כי שוב העיקר שיהיה לילדים הכי טוב שאפשר.
אהבתיאהבתי
חלי,
ראשית, את לא חייבת התנצלויות לאף אחד.
ושנית את יכולה להיות סוציאל דמוקרטית , לחשוב שחינוך ממלכתי הוא חשוב ועדיין לעשות את הכי טוב לבת שלך – קבלי את אישורי הממלכתי.
בסופו של דבר, שמת את בתך במקום שפעם היו בתי הספר הממלכתיים שלנו. (שלי)
בתי ספר קטנים עם מנהל שהכיר את כל התלמידים, למדנו מוסיקה ומלאכה ויצאנו לטבע.
כל זה נהרס ע"י המודל הניאוליברלי, התחרותי ההשגי. שחותר להתייעלות שרואה בחינוך הוצאה ולא השקעה.
לכן איני מבינה כלל את הפקפוק שלך בדרך ואת החיבור של כל זה לסוציאליזם שמרני ?
האבסורד הוא – שמי שיש לו כסף בורח מהמודל התחרותי הניאוליברלי שהפך את החינוך הממלכתי לבלתי נסבל – אל מודלים סוציאליסטים-דמוקרטים -פרטיים.
, וכשאנו מגיעים לרגע האמת אנחנו לא מעזים לשים את הפתק הסוציאל-דמוקרטי
וכך נותנים עוד ועוד אשראי לקיצוצים בחינוך.
אהבתיאהבתי
עכשיו כשאני רואה, מה שלא ידעת שאני יכולה לראות, שאתה מגיב כאן בתור כל מיני אנשים ושמות, אני מרשה לעצמי למחוק את התגובות שלך…כשתרצה לנהל דיון אמיתי עם שם ואי מייל עובד, זה יקרה.
הנה אתה גם "אבי" וגם "מישהו" עם אותה כתובת –
3
למה הבת שלי לא הולכת לבית ספר 'רגיל' ללא נושא מישהו
5/13/2009 12:24:49 AM 79.179.67.228
למה הבת שלי לא הולכת לבית ספר 'רגיל' ללא נושא אבי
5/13/2009 12:22:43 AM 79.179.67.228
אהבתיאהבתי
שלחתי תגובה והיא לא נקלטה אז כותבת שוב…
"ומה את עשית בשביל מדינה"
זה טוב שאת דואגת לבת שלך וגם אני למדתי חלק משנותי בבית ספר פרטי.
בתוך זה נחה חזק הידיעה שצריך להלחם כדי ליצור יותר סולדיריות במדינה הזו.
וזה מה שחסר בפוסט הזה.
השרים והכנסת דפוקים.
את זאת כולם יודעים. נקסט.
התשובה היחידה שלך לזה היא הפוסט הזה?
מתי פעם אחרונה נלחמת כדי לשפר את המצב?
אהבתיאהבתי
שלום חלי,
אני קוראת את הבלוג שלך כבר תקופה ארוכה ומתפעמת כל פעם מחדש מהיכולת המופלאה לתאר רגעים קטנים בחמימות וכנות ודיוק. זו הפעם הראשונה שאני מגיבה כאן בפומבי ואני עושה זאת משום שאני עצובה, והעצבות הזו גרמה לי לרצות להגיד לך שאני לא מסכימה איתך, שבועות רבים אחרי שקראתי את הפוסט לראשונה.
אני סטודנטית לפסיכולוגיה ומלמדת בהתנדבות כבר ארבע שנים תלמידי פנימייה במרכז הלמידה שצמוד לבית הספר של הבת שלך. בשבועיים האחרונים אני במירוץ מטורף נגד הזמן כדי להכין נער מקסים, שעלה לפני כ-7 שנים מאתיופיה, לבגרות באזרחות. בין היתר לימדתי אותו על ערכי היסוד של הדמוקרטיה – חירות ושיוויון – ועל המתח ביניהם. הערב, מרכז הלמידה היה עמוס בנערים ונערות שלמדו למגן בהיסטוריה שיתקיים מחר. אנחנו מצאנו קצת שקט באחת הכיתות בבית הספר שלכם. כשהדלקתי את האור בכיתה, והוא ראה לראשונה את הכיתה היפה והמטופחת, המרוהטת ברהיטי עץ ביתיים, הוא שאל – למה אנחנו לא לומדים בכיתה כזו – ולי נצבט הלב. רק כשהתיישבתי בכבדות באוטובוס, בדרך לדירה שלי, עצבות מעיקה נפלה עלי לנוכח המתח הממשי בין חירות לשיוויון שהיה שם באותו רגע.
הילדים שלי, תלמידי, מקבלים הרבה תמיכה מכיוונים שונים,ועדיין זה לא מספיק ולעיתים רבות גם מאוחר מדי. ולהם את הפריבילגיה לעשות סדר עדיפויות ולוותר על עוזרת או על מנוי לסינמטק. רבים מהם מגיעים לפנימייה בדיוק משום שבמקום ממנו הם באים את סביבה לימודית נאותה. ועדיין, מגיע להם יותר. מגיע להם הכי טוב, כמו לכל ילד אחר במדינה. אז אולי אני תמימה וצעירה (וקיבוצניקית), הכל נכון. ועוד אין לי ילדים אז אולי אני לא באמת מבינה, אבך ברגע זה ממש אין לי אלא להיות עצובה מול חוסר השיוויון הזה, ולהמשיך להאמין שאפשר לתקן או לפחות לשפר את המצב.
ובגלל שאני, בדיוק כמוך, חושבת ש"זה צריך להיות ככה" – אני משתדלת לעשות את זה כמה שיותר (בין השיעורים, בדרך לחדר אוכל, לעיתים אפילו בטלפון).
לילה טוב, נעם.
נ.ב – אין בתגובה זו שום כוונה להתריס או להוכיח משהו, רק להגיד שאני עצובה ולא מסכימה.
אהבתיאהבתי
ככה זה מתי תפסיקי לקחת ללב כל כך. בצבא זה אחרת? בתקציבי התרבות זה אחרת?
מדינה גמורה. אני כבר ויתרתי. אולי כי הילדים כבר אחרי גיל בית הספר. מדכא.
אהבתיאהבתי
כמעט רציתי להסכים איתך. כלומר עם עצמי ולכתוב שהבת שלה הולכת לבית ספר פרטי כי יש לה כסף לממן את זה.
אבל אז הבאת אותה בשוביניזם הזה שך "לאבא שלה יש כסף" והרסת הכל. בדקת מי מממן את זה? בדקת את חשבון הבנק של הגברת גולנברג? אני לא. לא ענייני. מבחינתי לה יש כסף לממן את זה. למה לך להניח שדווקא לאבא יש כסף?
גם לך לא היה מזיק בית ספר פרטי. היו משקיעים קצת אולי בתפיסת העולם המפגרת שלך.
גב' גולדנברג עולה לי על העצבים פעמים רבות בגלל מה שנתפס אצלי כצדקנות שלה, אבל לא מפריע לי שיש לה כסף, אם אכן יש לה. אין לי מושג. אני מכירה כמה הורים שאין להם ממש הרבה כסף והם שולחים את הילדים שלהם לבית ספר פרטי. הם משקיעים בזה את המעט שיש להם כי זה בעיניהם הכי חשוב. הם גם משקיעים הרבה בחוגים לילדים שלהם. השאלה אם זה נכון או לא לא קשורה לכסף, בעיני.
אהבתיאהבתי
מבינה, מסכימה ומזדהה. שלושת ילדיי במערכות חינוך פרטיות. ולא, אין לי כסף מיותר. המכונית שלי חבוטה משנת 98', אני לא נוסעת לחו"ל, בכלל. אין לי עוזרת, אף פעם ואנחנו לא יוצאים למסעדות או לבתי מלון בארץ. אבל הם מקבלים חינוך טוב וזה בעיניי חשוב יותר מנופשון בטורקיה או החלפת מכונית כל כמה שנים. ושכל המצקצקים יפסיקו לצקצק. את הכסף שהמוני בית ישראל מוציאים בסופי שבוע במרכזי קניות ונוסעים כל קיץ לנופש בחו"ל אפשר היה להשקיע בחינוך לילדיהם.
אהבתיאהבתי
חלי, מחד מבינה ומזדהה עם הרצון לתת לביתך (ביתי) הכי טוב שרק אפשר. זה ברור ומובן.
מאידך, דיברו מעלי על בריחתם של הטובים והפקרת המערכת לחלשים- בכל תחומי חיינו לא רק בחינוך. למה לא לנסות לשנות מבפנים? הבת שלי בבי"ס ממלכתי. מעולה. פעילויות חינוכיות וערכיות לרוב (חלקן לא לטעמי, אבל גם זה בסדר…) והכל בזכות מעורבות הורים מטורפת (הרבה אנגלו-סקסים בבית הספר) ומנהלת שמוכנה להקשיב וזה מרים אותנו לגבהים. זה אפשרי אם רק רוצים ומנסים!
ועוד מאידך, ביה"ס של ביתך אינו מחנך, כערך, לבידול וסגירות. מה אם בתי ספר שכן? מה עם בתי ספר פרטיים שמשמרים אליטות לשם אליטיזמיותן? ולמה בשם אלוהים, אני, ממיסי הדלים, צריכה לממן בית ספר כזה (או כל בית ספר פרטי אחר)?
אהבתיאהבתי
מאתמול אני חושבת על מה שכתבת.
וגם אני – כמו נעם – חשה עצבות.
4 ילדים לי.
את אחד מהם – חשבתי לשלוח ללמוד בבית ספר פרטי.
כי בטוחה אני שהפוטנציאל הגלום בו יוכל להתממש במסגרת כזו.
אך לא עשיתי זאת.
כי גם אם אצליח להתמיד בהתחייבות על תשלום שכר הלימוד (וגם זה בספק)- יהיה זה לא הוגן כלפי ילדיי האחרים. האם להם לא מגיע גם ?
ומלבד זאת – הבעיות הטכניות: איך יגיע הילד אל בית הספר? (בשבת בבוקר זה לוקח רבע שעה. אך ביום חול…) אנו מתחילים את יומנו מוקדם, וזה אומר הסעה וזה אומר: עוד כסף…
והנסיעה המתישה בכבישי ארצנו עם נהגי ישראל הממהרים תמיד…
ומה עם חוויות ההליכה יחד אל/מ בית הספר?
והחברים שגרים לא רחוק ושאפשר לקפוץ אליהם בלי צורך ב"הסעה".
ומה יקרה אם יחול שינוי במצבי הכלכלי ואכרע תחת נטל החיים ? אאלץ להוציא אותו מבית הספר הפרטי, ולהעבירו למסגרת רגילה. ואז מה ???
ושוב אותה עצבות…
או שמא זו קינאה במי שיכול להרשות לעצמו ?
אני בדעה שכולנו עובדים קשה.
גם את !
רק יש כאלה שעל עבודתם הקשה משתכרים 3760 ש"ח, ויש כאלה שגורלם שפר עליהם יותר, וזוכים לשכר של 5 ספרות…
גם אצלי החינוך הוא בסדר עדיפויות עליון !
אך באותה מידה גם קורת גג למשפחה, אוכל, בגדים, תשלום עבור חשמל, מים, ארנונה, מעון לקטנה וכדומה.
האם את מסוגלת להבין אותי חלי ?
או לעמוד בנקודה בה אני נימצאת ?
את מוותרת על עוזרת, או תפריט אורגני, או חופשה בצימר…
ואני (כמו עוד רבים-וטובים-משכילים-ועובדים) נימצאים במקום שאין לנו כל כך על מה לוותר…
שוב עצוב לי !
זהו.
אהבתיאהבתי
תמי יקרה. צובטת לב התגובה שלך.
אני מתארת לעצמי שאם היו לי שלושה או ארבעה ילדים הייתי נמצאת בדיוק, אבל בדיוק בנקודת ההתלבטות שאת נמצאת בה. אני מתארת לעצמי שבעבור עוד שני ילדים, הייתי מסכימה לקבל עלי את המחיר הזה :)
אבל כל אחד, אחת, משפחה ונתיב חייה.
וכל מחשבותיך על מה יהיה ואיך ומה יהיה אם ישתנה המצב היו ועדיין מנת חלקי.
ואם ישתנה, הייתי מחזירה אותה למערכת הרגילה ומקווה שמה שהרוויחה שם, יועיל.
וגם, עוד מחשבה, אם ילד שלך אחד היה מחונן יותר, או מוכשר במשהו באופן חריג, או
במילים מעט בוטות, מבריק יותר מאחיו, לא היה מקבל את מה שהכי טוב עבורו בלי השוואות
עם אחיו?
הכעס הכי גדול שלי על הורי נבע תמיד מהבחירה שלהם להתייחס אלינו באופן שווה ממש,
בצורה מקוממת. אני זו אני, צרכי וכישורי הם שלי ומה ששלה ששלה ומה ששלו ששלו,
היו לי הרבה הרבה שיחות איתם כאדם בוגר לנסות להסביר למה השיוויון הזה מקומם.
נקודה למחשבה עבורך :)
תודה שכתבת באופן גלוי ופתוח וכנה כל כך.
אהבתיאהבתי
חלי,
תודה מקרב לב על תשובתך הכנה.
הנושא מורכב כל כך…
הדבר היחיד שעולה לי כרגע בראש הוא המשפט:
החיים הם פשרה בין הרצוי למצוי…
ואנו מנסות לעשות את ההחלטות הטובות ביותר שאנו מאמינות בהם בתוך מסגרת המצוי בשאיפה לרצוי !
לעניות דעתי מה שחשוב הוא שנאמין בעצמנו שאנו עושות את הדברים הנכונים, ונהיה שלמות עם החלטותינו.
ואפרופו,
רק לפני שעה קלה שאלה אותי בתי התכוניסטית את דעתי על המשפט:
"רוב האנשים הולכים עם הזרם, ומעט מאד נגד הזרם".
למה זה קורה לדעתך?
ומיד נזכרתי במשפט ששמעתי פעם:
רק דגים מתים שוחים עם הזרם…
ואם במערכת החינוך עסעינן – אני מרגישה לעיתים כמו דג סלמון השוחה נגד הזרם במעלה הנהר. (וכאן, חלי, אני מניחה שאני קולעת בול לכוונתך)
עוד טרם החלו הלימודים בחטיבה כבר הוכיחה אותי היועצת, שעם ציונים כמו של הבן שלי (מבית הספר היסודי !!!)- הוא לא יגיע לבגרות…
ואני שואלת: ראבק (סליחה) למה שלילד בכיתה ז' עדיין לא בן 13, (ולאמא שלו) יהיה אכפת מהבגרויות ???
הרי בדיוק עכשיו הוא מגלה את רזי הפייסבוק, מגלה שהוא יכול להמציא דגמים חדשים בלגו, מגלה שהוא יכול להפליא להטוטים בכדור/ צלחת מעופפת/ דיאבולו. מגלה חברים חדשים בכיתה בחטיבה, ועוד ועוד…
אבל לבית החרושת זה לא איכפת !
לא איכפת להם שהוא מגיע נקי ומסודר בכל יום בזמן.
לא איכפת להם שהוא חברותי, מנומס ועדין.
לא איכפת להם שהוא לא אלים.
בשביל זה לא מזמינים אותי לשיחות…
קוראים לי בשביל להוכיח אותנו על כך שאינו מתמיד בהכנת שיעורי בית, לא מצליח במבחנים, לא תמיד מגיע עם כל חומר הלימוד לכיתה, ובשיעור: הוא מתנהג כמו "ילד קטן" משרבט, גוזר, ולפעמים – אוי ואבוי – מדבר עם חברים !!!
"תעשי לו אבחון" מוכיחים אותי !
ואני – לא רוצה להיות כמו כולם – שמאבחנים בשביל לקבל הקלות.
מה יעזור אבחון אם לילד אין עדיין את הבגרות הרגשית להבין שעליו לקחת אחריות ?
הלא ברור לי שיש לו קשיי קשב וריכוז, כמו שברור לי שאוריד את הראש ואעשה לו אבחון – כדי שהילד לא יסבול מהסטיגמות…
לא התכוונתי להרחיב, אבל זרם לי מהלב…
אהבתיאהבתי
ולצערי, אני יכולה גם לומר שגם גנים פרטיים לא משלמים שכר הוגן ולא מעסיקים כאלו שהיינו בוחרים שיחנכו את ילדינו. דווקא בשנה שעברה כאשר הבת שלי היתה בגן עירייה היא זכתה לגננת בחסד, וסייעת לבבית ונפלאה. אבל גם זה מתברר עניין של מזל, ולא על המזל הייתי רוצה לסמוך כשזה קשור לחינוך.
רק א המשכורות יועלו משמעותית נוכל לקבל אנשי חינוך ראויים לילדינו. ושוב לצערנו, זה לא נראה באופק.
אהבתיאהבתי
את יודעת מה הבעייה. יש משפט שאפשר להחיל אותו גם לדברים שאמרת.
חבר אמיתי הוא כזה שנשאר איתך בזמנים הקשים כי בזמנים הקלים קל להיות חבר.
את מפחדת על הילדים שלך ומוציאה אותם מהמערכת ובזה רק הופכת את המערכת הציבורית להיות ביב שפכין. זה מה שקרה בארה"ב המערכת הציבורית התחילה להתפורר בגלל שכל הילדים הטובים עזבו.
זה קשה להשאר כאשר המצב רע אולם המצב הרע נגרם בגללנו ולא בגלל מישהו אחר.
תפסיקו להאשים כל הזמן אנשים אחרים מה זה משנה מי האשם פה (יש אשמים בכל מקום) תתחילו לפעול לחנך את הילדים גם בבית ולא רק בחינוך פרטי או ציבורי
אהבתיאהבתי
חלי היקרה מגיבה למה שכתבת אך גם לתגובתה של תמי.
תמי כותבת שלא מתקשרים מביה"ס בשביל מילה טובה לילד,שרק מוכיחים אותה על הפרעות הקשב והריכוז ודוחפים לאבחן….התגובה הזו משלימה את הדברים שכתבת את בעצמך על כך שמע' החינוך כשלה וחטאה לא רק לילדים אלא גם למורים. התנאים העגומים לא מאפשרים להתקשר גם בשביל דברים טובים כפי שהיינו רוצים. אני אישית עשיתי זאת ואני משתדלת כמורה לראות את הטוב והיפה בכל ילד וילדה המגיעים לכיתתי…אך קשה. כורעים תחת נטל המשימות שהרי כדי לחסוך כסף המורה הופך כלבויניק ואנשים בבית,דעת הקהל,לא באמת יודעים כמה ולא באמת מבינים עד איזו רמה. הלוואי והיו מאפשרים לתת כפי שאנחנו רוצים לתת. אני,כמורה עם אידאלים ואהבת-הילדים משתדלת לעשות אחרת בחלקת האלוהים שלי ויש תוצאות אבל יש גם מחיר ואותו משלמת אני, כי כדי לתת את מה שראוי לתת (בעיניי) זה חייב לבוא על חשבון מישהו כי אין באמת תנאים. אני חושבת שהמערכת נכשלה אם אני כמורה (רווקה עדיין ואינני אמא כמוכן) חוששת היכן ילמדו ילדיי-לעתיד…עצוב מאוד.
אהבתיאהבתי
שלום לכותב. רציתי לומר שבשום מדינה המצב לא אידאלי… לא מדובר דווקא בחינוך אלא בהרבה דברים מסביב אשר באים על חשבון אחד של השני.. כלומר, בארץ שלנו מערכת החינוך היא לא הכי טובה וההשכלה ברמה "לא משהו".. אבל ערכים שאנו מקבלים מגיל קטן כלפי המשפחה, החום והאכפתיות הזאת כלפי אנשים אחרים את לא תפגשי בשום מדינה אחרת.. ונניח שבמדינות אירופה רמת המתמטיקה אצל ילדים בשמיים אבל בחיים אי אפשר ללמד ילד לעזור לזולת ברחוב אפילו אם הוא לא מכיר אותו..
אהבתיאהבתי
היי חלי,
אכן זה עצוב אבל לצערנו עד שלא יהיה פה שינוי אמיתי זה המצב לצערי.
רויטל וילמובסקי
מורה פרטי
אהבתיאהבתי
טרקבאקים
[…] ממורה אהובה. מכתב לשר החינוך. מאת chellig ב8 במאי 2010 בשעה 11:21, קטגוריות: לוח מודעות. . אין […]
אהבתיאהבתי
[…] הביתי, על הזכות לעצמאות ובחירה הורית. וכך רואה את זה אמא אחת, בתשובה לגדעון סער: בגלל שהפכתם את החינוך במדינה הזו […]
אהבתיאהבתי
[…] הבקרים שלי, נסיעות הבוקר שלי, כולם דומים. בעוד חודש וחצי תגיע פרידה גדולה מבית ספר […]
אהבתיאהבתי
[…] אצלנו בבית הספר – זה שהפרידה ממנו בתום תשע שנים כבר נספרת בימים בודדים ממש – […]
אהבתיאהבתי
[…] לטיולים אתה יודע, בכל זאת צופי ים, בית ספר אנטרופוסופי, בגללכם, […]
אהבתיאהבתי
[…] להביא את הבת שלי לסיור בשטחים הכבושים ובכלל לא תצליח לשים עליה יד ככל שאצליח. […]
אהבתיאהבתי
[…] יצליח לעולם להביא את הבת שלי לסיור בשטחים הכבושים ובכלל לא יצליח לגעת בחינוכה ככל שזה נוגע […]
אהבתיאהבתי
[…] ולא יצליח לעולם להביא את הבת שלי לסיור בשטחים הכבושים ובכלל לא יצליח לגעת בחינוכה ככל […]
אהבתיאהבתי
[…] נ.ב. בית ספר פרטי, בטח שפרטי. בגללכם. […]
אהבתיאהבתי
[…] ובלב שלי פנימה אני מקווה שמזלה הטוב מול מערכת החינוך פרטית כציבורית ימשיך. […]
אהבתיאהבתי
[…] שנה, בדיקות, חיסונים, תורים, ארגונים, לימודים, בחינות, אישורים, תחפושות, ימי הולדת, […]
אהבתיאהבתי