.
.
אחרי שנה בדיוק – בטלתי את המנוי האחרון בראש השנה הקודם – אני מתגעגעת לעיתון בוקר.
מתגעגעת להתעורר, לפתוח דלת לכלבה, לדשדש יחפה על השביל המחוספס, לחשוב שאני מקווה
שאיש לא מציץ מהחרכים בגדר ורואה איך-אני-באמת-ניראת-על-הבוקר, להתכופף להרים אותו
ולפעמים לרטון על המחלק למה-הוא-ח י י ב-לזרוק את העיתון למעמקי השיחים ואז להתחרט.
להכנס הבייתה, להוריד את הגומיה במקרה הטוב, השרוול ניילון-לא-ממוחזר-עד-מתי במקרה הרע
והכה לא אקולוגי, לשתות כוס מים.
לגשת לחדר שבשעות הלילה מרגיש כמו חדר-של-ילדה עד שהמתגוררת בו מתעוררת ומבינים שכאן
גרה נציגת מין הנעורים ללא ספק ואין להתבלבל או לטעות – בוקר טוב אני אומרת, מלטפת כתף חשופה
ולחי חמימת לילה, בוקר טוב אני מוסיפה כינויי חיבה למיניהם, זמן לקום – ואני יוצאת מהחדר,
מציצה לכותרת ולדף האחורי – לא חשוב איזה עיתון, כותרת ודף אחורי תחילה –
ומתחילה שיגרת בוקר די נמרצת.
אחרי כמעט שעה, כשזאתי יושבת לארוחת הבוקר ואני מולה עם ביס קטנטן ועוד כוס מים מדפדפות
ביחד בעיתון, היא מראה לי מה לכד את עינה, אני מקריאה לה משהו מעניין ממחלקת הדברים המעניינים
שיש: מחקר, חיות, אקלים, אקולוגיה……בלי אקטואליה קשה או מפחידה על הבוקר, אין סיבה.
מכינה קפה,
מאיצה בה,
מכונית,,
נסיעה לבית הספר,
שיחה רגילה, לפעמים יותר מרגילה
נהיגה הבייתה עם רזי ברדיו,
בית, עוד קפה, כסא מחשב, מיילים, עי ת ו ן.
.
אני יודעת שיש הכל ברשת.
אני זוכרת שזה ירוק ואקולוגי וחסכוני הרבה יותר, גם באנרגיה, גם במזומנים,
ובכל זאת מתגעגעת.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
נפלה החלטה, אין ספק, עכשיו צריך לבצע בלי שנציגי מכירות יבלבלו לי במח ויעצבנו אותי עד טירוף.
.
תקריב 
תגובות
אני אומנם רק 3 חודשים בלי עיתון,מרגישה כאילו שנה ו..מרגישה כאילו את מדברת מגרוני-בדיוק,אבל בדיוק אותו בוקר,אותה אמירה על מחלק העיתונים.
אהבתיאהבתי
אני ניסיתי, באמת שניסיתי, לבטל את המנוי. אבל בכל פעם שאני מתקשר מציעים לי הצעה שאני לא מצליח לסרב לה, חלש אופי שכמוני, זורקים עוד ספר או מנוי שנתי למוזיאון בשביל שארגיש טוב עם עצמי ומחזיקים אותי לעוד כמה חודשים.
אולי, אחרי מה שאת אומרת, לא שווה בכלל לנסות לצאת?
אהבתיאהבתי
ביטלתי לפני חודש. עדיין אינני מתגעגעת.
נראה מה ארגיש בעוד שנה
אהבתיאהבתי
גם אני חידשתי לפני כשבועיים.לאחר התלבטות.
עשיתי חשבון: מחיר מנוי:115 ש"ח
מחיר עיתוני יום שישי בחודש: 12 ש"ח כפול 4 = 48
ספר לילדים במתנה בכל חודש: 20 (במילא הייתי קונה עם הספח-אפילו למתנות…)
יוצא שבפחות מ-50 ש"ח יש בבית עיתון בכל יום, בבוקר, בלי לשכוח או לסחוב את העיתון הכבד של יום שישי.
וכמובן כשיש חגים זה חסכוני הרבה יותר…
אהבתיאהבתי
החולשה של לקרוא "עיתון" הוא הצימצום של מקורות המידע ונקודות המבט.
הרי לא תעשי מנוי לכמה עיתונים. אז תקראי מה שכתוב "בעיתון שלך" ואז תתייחסי פחות למה שכתוב בעיתונים אחרים.
תיווצר איזו זהות. זה "העיתון שלי", אלה הכותבים "שלי", אלה העובדות "שלי".
זה קורה לכל האנשים. חולשה ידועה. כשהם אומרים "קראתי הבוקר בעיתון" הם מתכוונים לעיתון מסויים. לרוב האנשים שאני מכיר הכוונה היא לעיתון "הארץ".
השתחררות מ"העיתון שלי" מאפשרת לנו שיחרור מהתקבעות לנקודת מבט אחת של מערכת עיתון מסויימת.
תבקשי ממחלק העיתונים לזרוק לך כל בוקר את המחשב הנייד לשיחים ואז תשבי לקפה של הבוקר איתו. רק שהפעם תוכלי לקרוא מאתר זה או אתר אחר או בלוג זה ובלוג אחר.
אהבתיאהבתי
העובדה שאקרא עיתון אחד בבוקר לא תמנע ממני כ מ ו ב ן לזפזפ בכל אתר חדשות או לא חדשות עשרות פעמים ביום חנן, וחוץ מזה…מה על הנוער שאמא שלו מנסה להזיז אותו מהמחשב ושבכל מקרה מכסימום מזפזפ לווינט בדרך לאתר אחר, ולמה שווינט יקבע את דעתה ולא הארץ? :)
אהבתיאהבתי
אנחנו מתרגלים מחדש, ועכשיו אני צריכה להתאמץ לא לקרוא את "הארץ" באינטרנט.
אנחנו עשינו מנוי גם מטעמים אידיאולוגיים, כי על עיתונות וכתיבה ועריכה טובים צריך לשלם. ובאמת סימנת יפה עוד ערך מוסף: שבקריאת עיתון יש משהו שיתופי יותר, לעומת הקריאה במחשב, שמרחיקה אותך מהבית וגם את מה שאתה קורא.
אהבתיאהבתי
אני לגמרי איתך בחוויה הזו של העיתון… מאחלת לך לבחור אחד שיספק את הסחורה :)
(ובעניין העמוד האחורי, שמחתי לשמוע שזה לא רק אני. ובכלל, אני תמיד קוראת עיתון מהסוף)
שבוע טוב שיהיה :)
אהבתיאהבתי
מה שאני הכי אוהב במנוי שלי להארץ זה שכל פעם שמשהו מעצבן אותי אני מחליט לבטל אותו. וגם, הוא נותן לי להרגיש קצת דינוזאור, וזו תחושה נעימה ועגלגלה שכזו.
אהבתיאהבתי
בלי עיתון – יש בעבודה
בלי כבלים – חזרתי לקרוא (סייד קשוע החדש מקסים)
בלי נייד אינשאללה יהיה לי כוח
אהבתיאהבתי
דווקא נגמלתי מעיתון הבוקר . אולי זה הה קל כי קראו לו הארץ וכך חסכתי מנת רוגז יומי. עדיין[בגלל האישה] העיתון נכנס אלינו ביום שישי כי היא טוענת שיש בו חלקים לא פוליטיים מעניינים. תיאור הבוקר הפסטורלי שלך אינו זהה לשלי-האמת נדיר שהעיתון הגיע מוקדם. לרוב הספקתי רק לראות כותרות לפני שהייתי מוכרח לזוז וגם זה לא תמיד.הארץ הוא עיתון לאנשים חושבים ואנשים שחושבים טוב מגלים שלא רצוי לקום מוקדם מדי והם כבר לא מטופלים בילדי בית ספר כמוני וכמוך-הורים מאוחרים
שנה טובה ומתתוקה לך ולחמלקת המנויים
אהבתיאהבתי
כשהייתי בתיכון היה לנו מנוי לעיתון, וכל יום הייתי קוראת. כשגדלתי ועזבתי את הבית, התגעגעתי לעיתון והתחלתי לקרוא באינטרנט.
אחרי כמה שנים, דווקא כשניסיתי מנוי לחודש ניסיון, היה לי ממש קשה להתרגל… גיליתי שעד שאני מגיעה לעיתון כבר קראתי את כל מה שעניין אותי במחשב, וכשניסיתי לא לקרוא במחשב עד שאגיע לעיתון (שחיכה בתיבת הדואר בכניסה לבניין – ללכת לקחת אותו זו כבר הפקה שלמה שכרוכה בירידה ועלייה של שתי קומות של שכנים וכל זה) עדיין לא הצלחתי לשלב את הקריאה בעיתון בסדר היום שלי בצורה הגיונית. פעם בכמה חודשים אני נזכרת לקנות עיתון ביום שישי, וקוראת אותו מדי פעם במשך שבוע-שבועיים. אין מדורי ספורט מיותרים, אין עמודי כלכלה שכתובים בג'יבריש, אין מאמרים של אנשים לא מוסריים בעיני (משוררים מסויימים שעורכים מוספי ספרות, למשל)… וכמובן, לעצים שלום :)
כל זה רק רציונליזציה – מה שבאמת חשוב כאן הם ההרגלים המנחמים של הבוקר – אם כבר שנה זה חסר לך, לכי על זה ועל תביטי לאחור… ושתהיה שנה טובה ונהדרת!
אהבתיאהבתי