עדיין אפורה ורכה

.

לפני כמעט שנתיים כתבתי וצילמתי אותה כי הייתי משוכנעת שתכף היא לא תהיה.

בינתיים עברו עוד ימים מסמורטטים בבית, לילות צוננים שדרשו בדיוק את הדקיקות שלה,

מכסה ולא מורגשת. עוטפת בנועם הכלום. חסרת משקל ובכל זאת.

צילומי ענק שלה נמכרו בתערוכה ואין הרבה דברים ששימחו אותי ככה.

היום חזרתי אליה עם המצלמה לראות כמה עוד יכול החומר להתפורר, ועדיין להיות.

רציתי לראות אותה דרך העדשה,

כי בחיים אני יודעת.

.

.

.

ועדיין אין עיטוף נעים ממנה, שקופה משהייתה, כמעט איננה כחומר ממשי,

תכף היא הופכת לאבק. אפורה ועדיין רכה. אפילו יותר.

תכף חמש עשרה שנה.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • tsoof  On 1 בספטמבר 2010 at 22:46

    היא באמת נראית סובלת. וזה מזכיר לי איזה משפט שאומה תורמן אומרת למאהב הצעיר שלה באיזה סרט: יש לי טי-שירטים יותר מבוגרים ממך.

    אבל הפוסט מקסים.

    אהבתי

  • Ruth Benedict  On 2 בספטמבר 2010 at 00:21

    היופי שבסיבים מהפנט!

    אהבתי

  • איזי  On 2 בספטמבר 2010 at 12:56

    הנה הרגע המכושף כשחומר נוגע ברוח.
    ובלב גם.

    אהבתי

  • מיכאל ז.  On 2 בספטמבר 2010 at 14:18

    גם דרך העדשה היא עדיין שורדת. יפה לראות את המרקם המשתנה שלה: בשני הצילומים התחתונים היא ניראית חורפית משהו, ואילו בצילום העליון היא ניראית קיצית לחלוטין.
    בתערוכה ההיא לפני שנה ניגשתי אלייך והצגתי את עצמי :)
    וצוף – לדעתי הסרט הוא "פשוט מאוהבת", עם אומה תורמן ומריל סטריפ, או כפי שקראו לו במקור – Prime

    אהבתי

Trackbacks

  • By אפורה « תקריב on 23 בספטמבר 2012 at 12:24

    […] כמו שיגרה המאפשרת חופש פנימי, כמו חוקים המאפשרים פריצה וגם כמו זה. […]

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: