המחמאה הגדולה ביותר

.

.

משוטטת ביוטיוב, מחפשת שיר שייצג לי מצב רוח והחלטה,

ופתאום פגשתי את הפנים האהובים של ילדותי.

באופן כללי ככה רציתי להיות, להראות, לחייך, לדבר, להתלבש ולחיות. כמוה.

המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל, שקבלתי, אז בימי ילדותי הרחוקים,

מנצחת בגדול את כל המילים היפות, הנדיבות המחמיאות שקבלתי מאז ועד היום:

את ממש דומה לה:

.

להתעלף עליה.

.

.

.

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל ז.  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 07:12

    פוליאנה :)
    איזו כברת דרך ארוכה עשו בוולט דיסני מהיילי (מילס) למיילי (סיירוס)

    אהבתי

  • יוסי דר  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 08:21

    אכן אכן,

    מה שהמיס אותי אצל היילי מילס היה זה:

    אהבתי

  • לידיה  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 10:33

    דבש ניגר כמי נהר…

    אהבתי

  • עודד  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 11:50

    את הרבה יותר יפה ממנה. תמיד היית.

    אהבתי

  • עודד  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 12:02

    וכתיבתך נוגעת בלב, עונג צרוף. פוסט שלך הוא חסד עבורי.

    אהבתי

  • tsoof  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 15:40

    מה שעודד אמר. טיפה פחות נוזלי, אבל מה שהוא אמר בדיוק :)

    אהבתי

  • ליהיא  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 16:35

    זו הפעם השנייה ביומיים שמישהו מדבר עליה לידי… מזדהה לחלוטין. הייתי בת חמש כשראיתי אותה לראשונה ומאז היא היתה המודל לחיקוי. כתבת בדיוק את הרגשות שלי. :-)

    אהבתי

  • galithatan  ביום 27 באוגוסט 2010 בשעה 18:20

    מודה לבושתי שזוהי חשיפה ראשונה עבורי. אז תודה על הגילוי :)

    ואת המחמאות אני משאירה לבחורים. אני מניחה שיותר נעים לקבל אותן מהם. ;)

    אהבתי

  • אילנה  ביום 28 באוגוסט 2010 בשעה 10:14

    איזה יופי!

    אהבתי

  • שרון  ביום 29 באוגוסט 2010 בשעה 08:08

    לא מכיר אותה. את פי אלף יותר יפה.

    אהבתי

טרקבאקים

כתיבת תגובה